דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
ספורט

מנאיש עם הפרלמנט של עילוט

צעירי עילוט מול מכבי כפר מנדא, אצטדיון עילוט. (צילום: צור רוזנצוויג)
צעירי עילוט מול מכבי כפר מנדא, אצטדיון עילוט. (צילום: צור רוזנצוויג)
צור רוזנצוויג
צור רוזנצוויג
כתב ספורט
צרו קשר עם המערכת:

שלושה ימים עברו מהביקור שלי בטמרה, אבל הרגליים רוצות להמשיך להיות בנדודים וכך מצאתי את עצמי ביום שבת לפני הצהריים בצומת יובלים מחכה ברוגע לקו 58 בדרך לעוד משחק כדורגל משובח. בינתיים בתחנת האוטובוס פגשתי את אייל, נער עם חולצה ותיק ממותגים של בני סכנין. אייל, מסתבר, שוער קבוצת הנערים של סכנין ומחכה לאוטובוס שייקח אותו למשחק ליגה מול מכבי חיפה. איזה כיף פה בגליל.

עליתי לאוטובוס המאסף לנצרת, בדרך עברנו דרך כאוכב, דמיידה וכפר מנדא. ממש נסיעת אוטובוס תיירים, אפילו הנהג החליט לעצור לגברת באמצע מעבר חצייה כאילו היינו מונית שירות, בקיצור חפלה על כביש 784. אחרי שעה נסיעה ירדתי בתחנה של צומת עילוט ובדיוק רכב עם אנשים שאני מכיר צופר לי מהרמזור, מה הסיכוי שמתוך 9 מיליון איש בישראל ודווקא בשנייה אחת ספציפית בצומת השכוחה הזו אפגוש מישהו שאני מכיר? אז חוץ מזה שהיה מצחיק, המשכתי בהליכה לכפר, יום שמש נהדר, עוד שעתיים מתחיל המשחק במסגרת ליגה ג' גליל תחתון בין צעירי עילוט למכבי כפר מנדא ועד אז אני מחליט לטייל בסמטאות השקטות של עילוט.

מנאיש (באדיבות המצולמים)
מנאיש (באדיבות המצולמים)

"האלו האו האר יו"? צעקה נשמעה ממרפסת מבית סמוך צמוד לבניין המועצה. "אצלי הכל טוב וגם מדבר עם עברית" אני עונה. נעניתי בחיוב להזמנה להתיישב וזכיתי להכיר את אחמד, בן 32, תושב הכפר שנראה מרוגש לראות אותי, מבסוט שזו הדרך שלי להכיר אנשים. אחמד סיפר שלמד 5 שנים באיטליה וחזר עקב תאונת דרכים וגעגוע למשפחה, בינתיים חישב את מסלול חייו מחדש, התחתן נולדו לו שתי בנות ובחודש האחרון החליט לפתוח מאפייה בקומת הקרקע מתחת לביתו ובית הוריו. בזמן שאנחנו נהנים מ"מנאיש" טעים עם בצק דק כמו של פיצה ותיאורים על מאכלים נוספים שיש פה, הצטרף לשולחן גם שריף בן הדוד של אחמד, בן אדם עם נפש רגועה, סקרן בטירוף, אני חצי שעה שם ומרגיש כאילו שהם היו איתי בגן שרה. שריף סיפר שחזר לאחרונה לעבוד בעסק המשפחתי מאז תאונה שהייתה לו לפני שנתיים, ששינתה אותו, גרמה לו לעשן פחות, לנוח יותר ולהעריך יותר את מה שיש לו בחיים. דיברנו על מצב פועלי הבניין בארץ, ועל הייחוד והקסם של הכפר, "יכולה להיות פוליטיקה" אמר אחמד "אבל בסוף כולם פה אוהבים ומכבדים את כולם", גם אמין אבא של אחמד שמע את השיחה והחליט להתיישב איתנו.

נפרדתי לשלום עם פרפרים בבטן מהפרלמנט הספונטני, וצעדתי בין ירידה לעלייה עד לאצטדיון הכדורגל, ביתם של אחי נצרת והפועל איכסאל מהליגה הלאומית ושל עוד מספר קבוצות מליגה ב' ו-ג'. ביציע תחת השמש הקופחת הכרתי את אמין, תושב עילוט, חי ונושם כדורגל ואב לנער שמשחק בנערים. אמין כמו אירח אותי בתוך ביתו, גאה במקום ממנו הוא בא, בהתפתחות של הכפר ובכבוד שהם הנותנים לאחר, הכיר לי את הגוש המעודד והזמין אותי להיות חלק מהחבורה. הקבוצה המקומית, צעירי עילוט, קיימת מזה שנתיים, בואו נגיד בעדינות שאין ציפיות גדולות ממנה העונה, בעיקר להמשיך להתרגל למגרש הגדול, לשגרת המשחקים ולהזמין שחקנים ממחלקות הנוער של הקבוצות השכנות לבוא ולהצטרף למשפחה.

מחצית שנייה בעילוט, מכבי כפר מנדא כבר ביתרון 4:0, אחד מהחברים מתעקש ספק בצחוק, ספק ברצינות להגיד שהבעיה היא השופט ומצרף כמה ברכות איחול כאילו היה זה יום הולדתו ולא נגיד השוער שלא הצליח להדוף לפחות שני כדורים פשוטים שהגיעו אליו מבעיטות מרחוק שהפכו לשערים. אמין מתבדח ומבקש מהשופט לשרוק מיד אפילו שיש עוד לפחות חצי שעה. בזמן שעל הדשא עסוקים בעוד מתיחה במפשעה של אחד השחקנים והמעסה עם היד השבורה ניגש לרכך את המקום עם קצת ספריי ניגש אלי בחור בשם אכרם מופתע מהאדם שיושב ככה בטבעיות עם כולם ומתחיל לפטפט איתי, מספר לי שהוא מורה לספורט בבית ספר בנצרת וגם מאמן חוג כדורגל בכפר, בנוסף לזה עושה קורס מאמני כושר ואם זה לא מספיק אז גם בזמנו הפנוי משחק במכבי אכסאל בליגה ב', בקיצור לא משעמם!

אווירה מבדחת ומצחיקה על אף התבוסה, השופט עוד הספיק להוציא כרטיס אדום לכל צד ועילוט אף כבשו שער בפנדל שסיפק צהלולים משובחים. גם ההפסד לא מחק מהם את שמחת החיים. הלכתי בחזרה אל הצומת, תפסתי את קו 58 אבל הפעם לצומת המוביל שם ירדתי, ובאווירת המזל של כל היום הזה, שוב פגשתי אדם שאני מכיר שבדיוק עלה על טרמפ עם חבר לצומת גולני, ברכב אמנם לא הייתה הכנסת אורחים כמו לביתו של אחמד אבל הוא בהחלט עזר לי כדי לקצר טווחים לעלות משם על קו 430 ולהגיע לביתי עם חיוך ענק על הפנים.

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!