נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס פרופ' אליעזר ריבלין, קבע בהחלטה תקדימית כי לבית הדין הארצי לעבודה אין סמכות לבצע הליכי גישור והידברות בדלתיים סגורות בסכסוכי עבודה הנדונים בפניו. החלטה תקדימית זו מערערת על אחד האופנים המרכזיים בהם פעלו בתי הדין לעבודה בעשרות השנים האחרונות במטרה לצמצם נזקי שביתות, בייחוד כאלו המשפיעות על המשק הישראלי כולו. מבתי הדין לעבודה נמסר: "קיבלנו את ההחלטה ואנו לומדים אותה".

"בענייננו, כך למדתי, מתקיימים בבית הדין הארצי לעבודה נוהג, או 'מסורת', לקיים הליכי גישור בפני השופט או הרכב האמורים הם עצמם להכריע בתיק. אך ספק רב אם יש בנוהג זה כדי להכשיר את שלא התיר המחוקק. סמכותו של בית הדין הארצי נקבעה בחוק… לא רק קושי של הסמכה 'פורמאלית' מצוי בפנינו… השופט, כך עולה מההסדר החוקי, אינו יכול לדלג, הוא עצמו, מן האולם ל'חדר הישיבות' – וגם לא להיפך", קבע הנציב ריבלין.

בית הדין הארצי רואה עצמו גורם מרכזי ביחסי העבודה במשק, ועל כן משמש כגורם המשכנע את הצדדים לאמץ מדיניות של שיתוף פעולה ולהביא למצב של צמצום שביתות

הקביעה באה ככל הנראה בעקבות תלונה של מנכ"ל הארגון הימין הכלכלי "תחרות", המתנגד לעבודה המאורגנת ולזכות השביתה, שנכח בדיונים על הסכסוך הקיבוצי בנמלי הים, במסגרתו זימנו השופטים כמקובל את הצדדים להתייעצות בחדר השופט. אלה כללו את יו"ר ההסתדרות ובא כוחו, נשיא התאחדות התעשיינים, נציגת פרקליטות המדינה וראשי הוועדים. לאחר מכן, בתחילת הדיון הפומבי באולם פנה ראש הרכב השופטים אל הצדדים שהשתתפו בפגישה בחדרו בשאלה אם יש להם מה להוסיף על שנאמר. בתגובה הם הביעו נכונות להיכנס למשא ומתן בחסות בית הדין, נמסרו לוחות זמנים ובכך תם הדיון.

הנציב ריבלין ביקש את התייחסותה המערכתית של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט-ליבנה, שעמדה על המדיניות הנהוגה בבתי הדין לעבודה מזה שנים רבות, ולדבריה מקובלת על כל הצדדים לסכסוכי עבודה ובמיוחד על הצדדים המרכזיים בסכסוכים הגדולים – ארגוני העובדים, ארגוני המעסיקים והמדינה. לדבריה, עולה השאלה אם תפקידו של בית הדין הוא לשמש כ"בית משפט קלאסי", השומע משפטים ופוסק בלבד, או שמא עליו להוות גורם המעורב ביישוב סכסוכים.

השופט בדימוס אליעזר ריבלין במסיבת עיתונאים בעניין דו"ח על תלונות נגד שופטים (יונתן זינדל \ פלאש90)

התשובה, לשיטתה, ברורה: בית הדין הארצי רואה עצמו גורם מרכזי ביחסי העבודה במשק, ועל כן משמש כגורם המשכנע את הצדדים לאמץ מדיניות של שיתוף פעולה ולהביא למצב של צמצום שביתות. בית הדין רואה את תפקידו בסכסוכים שכרוכים בהם שביתות – להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן, לעודד יישוב סכסוכים באמצעות משא ומתן קיבוצי, למנוע נזק אדיר למפעל או למשק כולו ולקבוע נורמות לניהול מאבק מקצועי.

תפיסה זו של "קידום הידברות במקום שביתה", שאף הצדדים ליחסי העבודה מבקשים אותה וחפצים בה, הביאה לכך שנחסכו לאורך השנים אלפי ימי שביתה, וגם המדינה סבורה כי זהו הכלי הטוב ביותר הקיים היום למנוע שביתות שעלולות לגרום לנזק כספי אדיר של מיליארדי שקלים. עוד הדגישה הנשיאה כי פעמים רבות המדינה היא זו המבקשת כי בית הדין יפרוש חסותו על הסכסוכים השונים ויגשר בהם.

עוד טענה הנשיאה כי חוק יסוד השפיטה מאפשר לבתי הדין להחליט לחרוג מעקרון פומביות הדיון, שהינו עיקרון יחסי העשוי לסגת למול זכויות ואינטרסים חשובים אחרים, וכי בחוק בתי המשפט נקבע כי בבקשות לצווי ביניים וצווים זמניים רשאי בית הדין לדון בדלתיים סגורות. על-פי רוב הישיבות בלשכת השופטים מתנהלות במסגרת הדיונים על בקשות לצווי מניעה זמניים, וטרם הדיון בבקשות לצווי המניעה הקבועים.

נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט-לבנה (צילום: עופר עמרם)

הנציב ריבלין ציין בהחלטתו, כי אין מחלוקת על התועלת שביישוב יעיל ומהיר של סכסוכי עבודה, ואין מחלוקת כי יש לעשות כל שניתן על מנת לפעול לצינון סכסוכי העבודה במשק והבאת הצדדים לכדי משא ומתן באופן שיימנעו שביתות העשויות לפגוע במשק – אך כל אלה כפופים למסגרת הדין המצוי, בו לא נמצא מקור סמכות המתיר לשופט לשמש מגשר-מפשר.

ריבלין קרא למחוקק לתת את דעתו לשאלות שמעוררת התלונה ובין השאר לצורך לשנות את גישתו המקורית, שייחדה את הגישור לממונה על השכר (ולא לבית הדין), כאשר יהא כמובן צורך לשמור על ההבחנה בין גישור לבין שפיטה. "על אופייה של השפיטה ראוי לשמור גם בימי שביתה", סיכם הנציב וקבע כי התלונה מוצדקת מבחינה מערכתית, אך דחה את התלונה נגד שופטי ההרכב שפעלו כנהוג וכמקובל במערכת.

את מסורת הגישור בבית הדין הארצי לעבודה ייסד הנשיא בדימוס סטיב אדלר, שכיהן בתפקיד 13 שנים עד שנת 2010, ומאז עשו בה שימוש בשיעור משתנה כלל נשיאי בית הדין ואף שופטים אחרים בהרכב. במסגרת פרקטיקה זו נפתרו לא אחת מחלוקות חריפות שעשויות היו להביא להשבתתו הכללית של המשק או להשבתת שירותים חיוניים המשפיעים על המשק כולו. עורכי דין שונים לדיני עבודה קיבוציים, המייצגים הן ארגוני עובדים והן מעסיקים, עימם דיברנו לאורך השנים ראו בהליך זה את אחד מגולות הכותרת של ייחודיותו, משמעותו ומשקלו של בית הדין לעבודה בעיצוב יחסי העבודה בישראל. חשוב לציין כי הליך הגישור בבית הדין לעבודה מתאפשר רק במידה והצדדים השונים לסכסוך מסכימים לו, ופעמים רבות – הם אף מבקשים אותו.

נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדימוס, סטיב אדלר (צילום: יוסי זמיר/ פלאש90)

לאורך השנים האחרונות נעשו שורה של ניסיונות לערער על מעמדו של בית הדין הארצי לעבודה, ואף עלו לעיתים קריאות לבטלו. רק לאחרונה התבטאה נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות בשבחם של בתי הדין לעבודה, לאחר תקופה מתוחה בין מערכת בתי הדין לעבודה לבין העליון על רקע התבטאויותיה בדבר האפשרות של הפיכת החלטת בית הדין הארצי הנוגעת לזכות השביתה של עובדי חברת החשמל. ככל ובתי הדין לעבודה אכן יאבדו את הכלי המרכזי של הגישור המשמש אותם בשנים האחרונות, ייתכן מאוד והדבר יגביר את מפר השביתות הקשות בישראל, ואף ידחוף להכרעה בנושא זה בבג"צ.

ייחודם של בתי הדין לעבודה, שהוקמו על פי חוק מ-1969, הוא בהתמחות השופטים בתחום יחסי העבודה מחד – אך גם בהרכב השיפוטי הכולל נציגי עובדים ומעסיקים הממונים על ידי שר העבודה והרווחה. מטרתם בין היתר, ליצור מערכת שיפוטית הרגישה יותר ומכירה יותר את מציאות החיים בשטח.

יו"ר ההסתדרות ניסנקורן ויו"ר התאחדות התעשיינים ברוש יוצאים מבית הדין הארצי לעבודה. 10 במאי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מההסתדרות נמסר בתגובה להחלטה כי "מערכת בתי הדין לעבודה הוקמה בין היתר מתוך מטרה מובהקת לגשר בין צדדים בעימותים ובהליכי גישור. בחמישים השנים האחרונות, מאז הוחלט על ייסודם של בתי הדין לעבודה, הוכח כי הם מבצעים מלאכתם נאמנה בכל הקשור לשמירת האיזונים הנכונים והצודקים בסכסוכים קיבוציים. אנו מציעים שכבוד הנציב ילמד את ההיסטוריה של בתי הדין ואת תפקידם החשוב".

תגובת נשיאות הארגונים העסקיים ומשרד המשפטים טרם נמסרה.