"בתי הדין לעבודה חרטו על דגלם מיום שהוקמו את ההגנה על כבוד העובד וחירותו, ואת הצורך לאזן בין הזכויות והאינטרסים של העובד לאלו של המעסיק. ניתן לומר כי למעשה בתי הדין לעבודה טיפחו ופיתחו את ערכי היסוד הללו בהלכה הפסוקה עוד בטרם נחקק בשנת 1992 חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" – כך אמרה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בכנס משפט עבודה של לשכת עורכי הדין. בכנס, שהתקיים בחמישי האחרון, הביעה השופטת חיות את אמונה בבתי הדין לעבודה, והתייחסה לחשיבותו של פסק הדין התקדימי 'הלכת פלאפון', האוסר על מעסיקים להביע עמדתם ביחס להתאגדות עובדיהם. דבריה של חיות מגיעים על רקע מספר פסיקות שכרסמו במעמדה של 'הלכת פלאפון' בשנים האחרונות, וביקורת מרומזת שהביעה על בתי הדין לעבודה בערעור הממשלה על זכות השביתה בחברת החשמל.
כדוגמה לאופן בו מגינים בתי הדין לעבודה על כבודם וזכויותיהם היסודיות של העובדים, נתנה השופטת חיות את פסק דין פלאפון, שניתן בבית הדין הארצי לעבודה בשנת 2012. ההרכב, בראשות נשיאת הארצי דאז השופטת נילי ארד, קבע כי "הזכות להתארגנות בארגון עובדים היא מעניינם של העובדים ושמורה להם בלבד. השיח שמקיימים העובדים בינם לבין עצמם, אם יתארגנו אם לאו, והשיח שהעובדים מקיימים עם ארגון העובדים אם להתארגן במסגרתו אם לאו, נמצא מחוץ לתחומיו של המעסיק". לפיכך, קבע ביה"ד הארצי כי זכותם של עובדים להתאגד עולה אף על חופש הביטוי של המעסיק ומגבילה אותו. חיות הזכירה כי לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים הגישה בשעתו ערעור לבג"צ כנגד פסק דין פלאפון, אך ערעור זה נדחה תוך שבית המשפט העליון מדגיש כי מאחורי פסיקת הארצי עומדת עבודה יסודית, התעמקות במורכבות ואיזון נכון בין הזכויות.
פסק הדין פלאפון עמד לאחרונה במוקד התדיינות משפטית כשהשופטת אריאלה גילצר-כץ מבית הדין האזורי לעבודה קבעה בפסק דינה בנוגע להתארגנות עובדים צעירים במסעדת קפה נואר כי "ביחסי עבודה קיימים שני צדדים וזכותה של מעסיקה להביע את דעתה ולא ניתן 'לסתום את פיה' באצטלה של חופש ההתארגנות ובלבד שלא נעשה כל לחץ שאינו לגיטימי אולם מותר לה כאמור להביע עמדתה". פסק דין זה המנוגד להלכת פלאפון בוטל כמובן על ידי בית הדין הארצי לעבודה, חודשים ספורים לאחר שניתן. אולם עבור ההתארגנות הצעירה נראה שהיה זה מאוחר מדי שכן ההפסד בבית הדין האזורי לעבודה הביא לעזיבת מובילי ההתארגנות ולהתפרקות ההתאגדות. בסוף אוגוסט השנה פסק הרכב חדש בבית הדין האזורי לעבודה כי הנהלת נואר תשלם לעובדיה 300 אלף שקלים בגין פגיעה בהתארגנות. הנהלת החברה ערערה על פסק דין זה, ובעקבותיה ערערו גם העובדים באמצעות הסתדרות הנוער העובד והלומד. הליך הערעור תלוי ועומד בימים אלה.
"אכן, מילת המפתח בעת שאנו נדרשים להתנגשות בין זכויות וערכי יסוד היא האיזון" חידדה הנשיאה חיות, "זאת, מתוך הכרה כי ככל שהדבר נוגע למשפט העבודה, יישוב הקונפליקט המובנה בין המעסיק לעובד מושתת בעיקרו של דבר על כללי איזון זכויות ולא על כך שלמי מהצדדים ביחסי העבודה זכויות מוחלטות" הדגישה.
לדבריה, פערי הכוחות המובנים בין עובדים למעסיקים באים לידי ביטוי בין היתר בפרשת עבודתו של יעקב אבינו משך 20 שנה אצל חותנו לבן הארמי, בפרשת 'ויצא' אותה נקרא בעוד כשבועיים. "זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ, וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים. לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי, כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי…" אומר יעקב ללבן בפרשה זו.
השופטת חיות הדגישה כי מאז הקמתה וכבר בשנות ה-50, השכילה מדינת ישראל הצעירה לחוקק שורה מכובדת של חוקים סוציאליים חשובים הנוגעים לזכויות האדם העובד, כגון חוק שכר מינימום, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק שכר שווה לעובדת ולעובד. בשנת 1969 נוסף עליהם חוק בתי הדין לעבודה, על מנת שישמש ערכאה ייחודית, מקצועית ומומחית לתחום דיני העבודה שתפרש, תאכוף ותיישם אותם. בבתי הדין לעבודה יושבים בהרכב השיפוטי לצד השופטים גם נציגי ציבור, הממונים על ידי שר העבודה והרווחה בהמלצת ארגוני העובדים והמעסיקים ומייצגים אותם.
"פסקי דין רבים מספור מלמדים כי מערכת בתי הדין לעבודה שהוקמה בישראל לפני כחמישים שנה היא מערכת מקצועית בעלת מומחיות ייחודית לעילא ולעילא. היא מקדמת ומפתחת את משפט העבודה בישראל כמשפט שערכי היסוד של השיטה מוטמעים בכל רבדיו ותוך הקפדה על איזון ראוי ביניהם. אכן, המשפט בכלל וכמוהו גם משפט העבודה לעולם אינו קופא על שמריו. הוא מחייב התאמות ופיתוח ההולמים את מציאות החיים המשתנה. כך למשל, מתכונת ההעסקה הקיימת בשוק העבודה כיום היא מגוונת ואינה מתוחמת למתכונת ההעסקה המסורתית שהייתה מוכרת לנו לפני שנים. חברות וקבלני כוח אדם הם דוגמה אחת בלבד לכך, ושינויים אלה במתכונת ההעסקה חייבו את בתי הדין להתמודד עם השאלות המשפטיות המורכבות שהתעוררו בעקבות מציאות זו ולפתח את משפט העבודה בהתאם".
הצהרותיה של הנשיאה חיות מקבלות משמעות נוספת, לאור החיכוכים שנוצרו בשנים האחרונות החולפת בין מערכת בתי הדין לעבודה לבין בית המשפט העליון. בית המשפט העליון לרוב איננו נוטה להתערב בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, אולם סביב המאבק על הרפורמה בחברת החשמל, נראה היה שראש הממשלה נחוש להביא את סוגיית זכות השביתה לבג"צ. ביולי 2017 אמרה השופטת חיות, כשטרם ישבה על כס הנשיאות, כי היא סבורה ש"לאחר 20 שנה, ייתכן שהגיעה העת לבחון מחדש את דיני העבודה", בהתייחס לסוגיית זכות השביתה. בסופו של דבר נחתם ההסכם בלא דיון בבג"צ, ובין כה וכה שונה ההרכב – אולם נראה שדבריה החמים הנוכחיים כלפי מערכת בתי הדין לעבודה הם בסימן פיוס.
חיות הביעה הערכה למערך בתי הדין לעבודה: שופטות ושופטים, רשמות ורשמים, נציגי ציבור ועובדי המינהל. עוד בירכה השופטת חיות את נשיא בית הדין הארצי לעבודה לשעבר השופט (בדימוס) יגאל פליטמן, שפרש אך לאחרונה, ואת הנשיאה הנכנסת השופטת ורדה וירט-לבנה.
