נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט בית המשפט העליון בדימ' אליעזר ריבלין פרסם שלשום את תמצית ההחלטה שלו בעניין בתי הדין לעבודה. ההחלטה מותחת ביקורת קשה על התנהלות של בית הדין הארצי לעבודה בכל הנוגע לסכסוך הנמלים ובמקרים נוספים.

לפי ריבלין, "בענייננו, כך למדתי, מתקיימים בבית הדין הארצי לעבודה נוהג, או 'מסורת', לקיים הליכי גישור בפני השופט או הרכב האמורים הם עצמם להכריע בתיק. אך ספק רב אם יש בנוהג זה כדי להכשיר את שלא התיר המחוקק. סמכותו של בית הדין הארצי נקבעה בחוק… לא רק קושי של הסמכה 'פורמאלית' מצוי בפנינו… השופט, כך עולה מההסדר החוקי, אינו יכול לדלג, הוא עצמו, מן האולם ל'חדר הישיבות' – וגם לא להפך".

ואולם דומה כי החלטה זו של הנציב לא לוקחת בחשבון כלל את המעמד המיוחד, הסגולי, שיש לבית הדין לעבודה, ובמיוחד לערכאה הגבוהה בו – בית הדין הארצי – במסגרת פתרון סכסוכי עבודה. מעמד מיוחד זה בא לידי ביטוי בעיקר בפתרון סכסוכי עבודה קיבוציים כלליים, או רחבי היקף, שהם בעלי השלכה על המשק כולו. החלטה זו גם לא לוקחת בחשבון את מעמדה של הערכאה הזו גם לפי כוונת המחוקק, דו"ח ועדה ציבורית עליונה בנושא, ופסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי בנושא, שכולם מצדדים בקיומה של סמכות לפשר ולגשר בין הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים, במקרים המתאימים.

במילים אחרות, מלאכת הגישור והפישור הנעשית על ידי בתי הדין לעבודה לא פעם, היא לא רק רצויה וראויה, אלא גם סומכת עצמה על אילנות ותיקים, מבוססים ולגיטימיים לעילא.

מערכת בתי הדין לעבודה הוקמה ופועלת מכוח חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. החוק התקבל על רקע הסכם קיבוצי משנת 1966 במסגרתו הסכימו ההסתדרות הכללית והתאחדות התעשיינים על הקמת מערכת בתי דין לעבודה, מתוך מטרה – בין היתר – להביא לשיפור יחסי העבודה וליצור מנגנון חלופי לשביתות, כהגדרתו של יגאל אלון, שר העבודה דאז, "שפיטה במקום שביתה".

דו"ח שיצא בעניין על ידי ועדה בראשות כב' שופט בית המשפט העליון יצחק זמיר, הבהיר עוד בשנת 2006 בדיוק נקודה זו, בציינו כי דרך הפשרה ראויה ורצויה ביותר בענייני עבודה, ובעיקר בסכסוכים קיבוציים, וכי אין מניעה עקרונית לכך שבית הדין לעבודה יפעל בדרך זו. מאחר שלא היו בנמצא במועד כתיבת הדו"ח האמור, מנגנונים יעילים לפישור בין הצדדים מחוץ לכתלי בית הדין לעבודה, הרי שאין מניעה – לשון הדו"ח – לקיים את דרך הפישור בין כתלי בית הדין לעבודה ובאמצעות שופטי ערכאה ייחודית זו.

חשוב להדגיש, כי מאחר שמנגנונים יעילים חיצוניים לבית הדין לעבודה ליישוב סכסוכים באמצעות פשרות גם אינם בנמצא כיום (והחלטת הנציב הרי ערה לכך, בעניין זה לא השתנה דבר מימי כתיבת הדו"ח הנ"ל), הרי שמה שהיה ראוי שיהיה גם כיום – ראוי ורצוי שבית הדין לעבודה ימשיך להפעיל את הידע, המיומנות והכלים המיוחדים לו על מנת להביא את הצדדים ליחסי עבודה לכלל הסכמות. לא רק שהדבר אינו מנוגד לדין, אלא הוא הולם את הדין לחלוטין ומהווה חלק ממהות הקמתה של ערכאה זו.

על עקרונות אלה חזרו בית הדין הארצי לעבודה ואף בית המשפט העליון לא פעם, בהדגישם את הכלים המיוחדים, המיומנות והניסיון הייחודי שנאגר בבית הדין הארצי לעבודה ומאפשר לו, לשמוע עדים, לזמן מומחים לדבר, לדרוש נתונים שעשויים לקדם את המשא ומתן בין הצדדים, לזמן את הצדדים לישיבות תזכורת בפני אב בית הדין וכדומה כפי שבאו לידי ביטוי בפסיקות רבות של בית הדין הארצי לעבודה שכן הכלי הגישורי הייחודי, הכולל בין היתר זימון הצדדים ללשכה או לחדר ישיבות וישיבה עמם גם בפורמט שהוא "פתוח" יותר באופיו, לא רק שהוא מקובל בערכאות בית הדין לעבודה, אלא שהוא קיבל גושפנקה חד-משמעית בהחלטות שיפוטיות.

גם בית המשפט העליון התייחס לאפשרות מיוחדת וחשובה זו. כך, למשל, בבג"ץ אבו סנאן עמד בית המשפט העליון על כללי הדיון הייחודים לבית הדין לעבודה. בבג"ץ מטרודן נמנע בית המשפט העליון מהתערבות בפסיקת בית הדין לעבודה, בציינו את חשיבותה של ערכאה ייחודית זו. ובבג"ץ מזן גדרון, ציין בית המשפט העליון את "התפקיד המרכזי שממלא בית הדין לעבודה בליווי סכסוכים" ואת הסמכויות המיוחדות הנלוות לתפקיד מרכזי זה, שהוא תפקיד שבמומחיות. מתוך הכרה בתפקיד ובמעמד המקוריים, כמו גם במיומנות הנרכשת של בתי הדין לעבודה בנושא זה, נמנע בית המשפט העליון – במרבית המקרים – מהתערבות בפעילותו של בית הדין הארצי לעבודה בפתרון סכסוכים, ולא בכדי.

לבית הדין לעבודה תפקיד מיוחד ומשמעותי בפתרון סכסוכי עבודה. אחת ממטרות העל בהקמתה של ערכאה מיוחדת זו ראתה לנגד עיניה בדיוק תפקיד זה ומצאה לייחד ערכאה מיוחדת לטיפול בסכסוכים הנוגעים לחוזי היחס המיוחדים, ארוכי הטווח ורחבי ההשפעה, שהם הסכמים קיבוציים. יחסי עבודה מתקיימים בין צדדים מיוחדים – הממשיכים להתקיים כצדדים כאלה משך עשרות בשנים (לא פעם יותר משנות חייו של האדם העובד).

זאת ועוד: בנסיבות של יחסי העבודה, לא פעם המחלוקת המשפטית היא משנית ודווקא הכרעה משפטית תביא להסלמה בעוד שישיבת בית הדין כמגשר ומפשר עשויה להביא לתוצאות שהן לא רק נכונות וצודקות יותר, אלא גם עולות לחלוטין בקנה אחד עם הדין הבסיסי ביותר שביסוד הקמתם של בתי הדין לעבודה – הסמכות לפשר גלומה במעמדה של ערכאה זו ואינה בשום אופן זרה לה.


עו"ד ד"ר מורן סבוראי ועו"ד אמיר בשה הם שותפים במשרד עורכי הדין בשה זבידה סבוראי המתמחה ביחסי עבודה. מורן סבוראי בעברה היhתה ממונה על מחקר ופיתוח בנציבות תלונות הציבור על שופטים