ביום ראשון התעורר הנהג הישראלי בבוקר, ועצר לתדלק את הרכב בדרך לעבודה. הוא שמח לשלם 47 אגורות פחות על כל ליטר. בתנועה המתורגלת כל כך הוא לחץ על ידית המשאבה ולא חשב לרגע על סבך האינטרסים, הכוחות, הרווחים וההפסדים שעומדים מאחורי כל עליה או ירידה של מחירי הדלק. ביקשנו מד"ר יוסי מן, מומחה לשוק האנרגיה במזרח התיכון מהמרכז הבין תחומי בהרצליה ואוניברסיטת בר אילן, לעזור לנו להבין מדוע מחיר הנפט עלה בהתמדה בשנים האחרונות ופתאום, בחודשים האחרונים, הוא צונח לו פתאום.

אז מה כן מסביר את השינוי במחירי הנפט? גילינו שאין אירוע בזירה העולמית שלא קשור למחיר הזהב השחור. גילינו שיש המון שחקנים על המגרש ולכל אחד מהם לפחות שני אינטרסים, ולפעמים הם גם מנוגדים. ד"ר מן מנסח זאת כך: "שוק הנפט העולמי של השנה האחרונה הוא כמו משחק סיכון ענק – הגיאופוליטיקה, הכלכלה הפסיכולוגיה משתלבים לסבך אינטרסים שקשה להעריך בו איזה רכיב יעלה על האחרים ומה ייקבע את המגמה".

שדה נפט בשליטת הכורדים בסוריה, שנכבש בסיוע כוחות אמריקאים (צילום: AP Photo/Hussein Malla).

מחיר חבית נפט (ברנט) עומד נכון להיום על 59$. מדובר בירידה תלולה שחלה בפחות מחודשיים, זאת לאחר שבעשירי לאוקטובר עמד מחיר החבית על שיא של ארבע שנים (85$). מדובר בירידה תלולה ביותר אחרי ארבע שנים של עליה עקבית.

במחצית הראשונה של המאה העשרים שלטו בשוק החברות המסחריות דוגמת אקסון האמריקאית, של ההולנדית בי פי הבריטית וטוטאל הצרפתית. משנות השבעים אנחנו רואים את השליטה בנפט עוברת לחברות הלאומיות דוגמת ארמקו הסעודית, גזפרום הרוסית, פטרו ציינה הסינית ניו"ק ואינו"ק של איראן ועירק ששולטות היום ב-90% מעתודות הנפט בעולם.

"בגלל שהחברות הלאומיות משקפות אינטרסים של מדינות אז השיקולים הלאומיים הגיאופוליטים הופכים להרבה יותר חזקים. יש על זה הרבה מאמרים". מסביר ד"ר מן. "אנחנו במובן מסוים חוזרים לשנות השישים והשבעים, אז העולם הערבי השתמש בחרם הנפט ככח פוליטי. כשהחברות המסחריות שלטו על השוק הן היטו את השיקולים לכיוון הפיננסי – תנודות השוק. היום, עם התחזקות החברות הלאומיות אנחנו רואים חזרה למשחק הגיאופוליטי שחזר להיות משמעותי".

לא רק עלייתן של החברות הלאומיות שינתה את כללי המשחק. התפתחות טכנולוגיית הפקת הנפט מפצלי שמן החזירה את ארצות הברית למשחק. אחרי שבעקבות החרם הערבי התדלדלו מאגרי הנפט בדרום מערב ארצות הברית, בעשור האחרון התקדמה שיטת שאיבה חדשה – פצלי שמן. בשנים הראשונות הייתה הטכנולוגיה הזו בוסרית ועלות ההפקה באמצעותה הייתה יקרה יחסית. שאיבה מבארות מסוג זה הייתה כדאית רק כשהנפט היה יקר, וכשמחיר הנפט צלל לפני ארבע שנים, החברות שעסקו בפצלי שמן סגרו את הבארות.

"בעשור האחרון, הטכנולוגיה של פצלי השמן התקדמה מאוד והורידה את עלויות ההפקה. היום אנחנו מדברים על הפקה ב-45$ לחבית. כך אפשר להפיק נפט מפצלי שמן גם כשהמחיר יורד מתחת ל-50$".

השחקנים הראשיים

האמריקאים – מייצרים נכון להיום כ-12 מיליון חביות ביום וגם צורכים יותר מכל מדינה אחרת, 17 מיליון חביות ביום. לשם השוואה סין שאוכלוסייתה גדולה פי ארבע מזו של ארצות הברית צורכת כ-10 מיליון חביות ביום. ארצות הברית היא לא רק היצרנית הגדולה ביותר והצרכנית הגדולה ביותר היא גם מעצמת העל הכלכלית היחידה בעולם. אפילו מחירי הנפט, צריך לזכור, נקבעים בדולרים.

הרוסים – מפיקים כ-11 מיליון חביות ביום ועומדים בראש המדינות המייצאות שאינן חברות באופ"ק. הנפט הוא מקור הכנסה חשוב מאוד לרוסיה ומחיר החבית משפיע מאוד על כוחו של הרובל. רוסיה נוטה להשתמש בכוחה הצבאי בשירות האינטרסים שלה בשוק הנפט.

הסעודים – מפיקים קצת יותר מ-10 מיליון חביות ביום ושולטים למעשה בקרטל המדינות המייצאות אופ"ק. כלכלתם נשענת לחלוטין על ייצוא הנפט והם מאוד רוצים להביא את הכלכלה שלהם לשלב הבא. מקיימים ברית אסטרטגית עם ארה"ב, משתפים פעולה עם הרוסים ומוטרדים מאוד מהעוינות האיראנית.

האיראנים – מפיקים היום 1.5 מיליון חביות בלבד אבל נמצאים על המגרש בתפקיד הנבל האולטימטיבי. חברים של הרוסים, מסוכסכים עם האמריקאים והסעודים. הניסיונות להתמודד עם איראן ושאיפותיה להפוך למעצמה גרעינית מייצרות הרבה בלגן במפת האינטרסים.

הסינים – מפיקים קצת פחות מ-4 מיליון חביות ליום וצורכים כ-10 מיליון חביות ביום. כוח עולה בכלכלה העולמית שהצמיחה שלו משמשת מנוע לצמיחה העולמית. מנהלים מלחמת סחר מול ארצות הברית אבל מקפידים לא לחצות את הקווים.

שחקני המשנה

לוב חוזרת לבמת ייצוא הנפט לאחר שהתאוששה מההפיכה. ונצואלה סובלת ממשבר כלכלי חריף ובשנה האחרונה היא כמעט ולא מייצאת. מדינות המפרץ (איחוד האמירויות, קטאר, בחריין וכווית) בעיקרן חוסות תחת המדיניות הסעודית, על אף שהן מנהלות גם מערך אינטרסים עצמאי.

משאבת נפט בבחריין (צילום ארכיון: סוכנות AP).

עומאן ידידתנו החדשה אינה חברה באופ"ק ומנהלת מדיניות עצמאית. ויש גם את האירופאים.

מפת הכוחות

עכשיו דמיינו את כל השחקנים הללו משחקים בו זמנים באותה זירה כשכל אחד מהם משחק ביותר מטקטיקה אחת במקביל. הנפט, כמו כל סחורה בשוק, מתנהל על פי מנגנון ההיצע והביקוש. אבל בחיים האמתיים המנגנון הזה לא נמצא במעבדה סטרילית. הוא מושפע ממהלכים פוליטיים, כלכליים, צבאיים, טכנולוגיים ופסיכולוגיים.

הדולר והנפט

"דולר ונפט הם מדדים עם מתאם הפוך מאוד חזק. האבטלה בארה"ב יורדת ולכן הדולר מתחזק מה שמוביל לירידה בשווי החבית בערכים דולרים" אומר ד"ר מן. בפשטות ניקח לדוגמא חבית נפט שעולה 100$. אם הדולר מתחזק אז החבית נהית יקרה יותר ביחס למטבעות האחרים. לכן מופעל על החבית אפקט מאזן שמוריד את המחיר בדולרים. לכן כשהדולר עולה מחיר החבית שנקוב בדולרים יורד.

"לריבית האמריקאית יש השפעה משמעותית על ירידה במספר המשקיעים בחוזים עתידיים של נפט. הריבית עולה ויש חלופות השקעה אחרות" מוסיף ד"ר מן. כידוע, אחרי תקופה ארוכה של ריביות אפסיות, החל הפדרל ריזרב להעלות את הריבית בארצות הברית. כמו שבישראל הריבית הנמוכה דחפה משקיעים לשוק הנדל"ן, אותו אפקט פעל על הנפט ברמה העולמית. הרבה משקיעים הלכו לנפט וייצרו לחץ כלפי מעלה על המחיר. כשהמשקיעים בחוזים עתידיים יוצאים מהשוק הוא מתקרר.

את ההשפעה של מהלך זה מסביר ד"ר מן. "התקופה הארוכה של הריביות הנמוכות אפשרה לחברות נפט לקחת הלוואות ולבצע השקעות מאוד גדולות. כשהריבית שוב עולה והחברות האלו צריכות להחזיר הלוואות, הן מתחילות לשחרר נפט לשוק בקצב הולך וגובר". כתוצאה מהמהלך הזה ארצות הברית מוציאה עוד ועוד נפט לשוק ועוקפת את הרוסים והסעודים בסיבוב.

"לקראת בחירות האמצע טראמפ רוצה להראות לאמריקאים שהוא מצליח להוריד את מחיר הנפט ועשה משהו שלא עשו קודמיו. הוא פתח את הרזרבה האסטרטגית של ארצות הברית. בחודשיים האחרונים הוא מזרים לשוק מליון חביות ביום. זה המון".

מלבד הנפט המסחרי, לארצות הברית רזרבה אסטרטגית המוחזקת על ידי הממשל הפדרלי. האמריקאים, כמו בסרטים ההוליוודים, מתכוננים ליום הדין ועושים זאת בגדול. הם מחזיקים במאגרי נפט אדירים שאמורים לעמוד לרשות ארצות הברית ביום שהברזים ייסגרו. טראמפ ההוליוודי מלמד אותנו שוב ושוב שמבחינתו אין גבול לאפשרויות.

"לטראמפ בציוצים שלו יש כח אדיר. הסנטימנט הפסיכולוגי שזה מייצר על המשקיעים הוא משמעותי מאוד". לטוב ולרע זו רוח התקופה, המדיניות מתנהלת בכלים שונים מהרגיל.

האיראנים והסעודים

"לא כדאי לזלזל בסנקציות על איראן. הם הניחו שהם יכולים לייצא 1.5 מיליון חביות ביום במחיר של 75$ לחבית וזה לא קורה. הסינים, היפנים, והצרכנים הגדולים חוששים מהאמריקאים". איראן כאמור היא יצרנית נפט בינונית פלוס. אבל המיקום האסטרטגי שלה בין מזרח למערב והעובדה שהיא כל כך תלויה בנפט כדי להכניס מטבע זר לכלכלה המוכה שלה הופכת אותה לשחקנית מפתח.

שרפה באסדת קידוח של חברת הנפט הלאומית של איראן. (צילום: Ali Mohammadi/Bloomberg via Getty Images)

העלאת התפוקה הסעודית בחודשים האחרונים באה לענות בחלקה על המחסור שנוצר כתוצאה מהגבלת הסחר עם איראן. כדי לשכנע מדינות לא לקנות מהאיראנים נפט, הסעודים מפיקים יותר נפט לשוק ומורידים את הלחץ. אבל זה לא נגמר כאן מבחינת הסעודים. מסביר ד"ר מן: "הרצח של העיתונאי הסעודי תרם גם הוא לנכונות הסעודית להעלות תפוקה. הם עשו פאול, אז כדי להרגיע את הזעם עליהם הם היו נדיבים יותר עם הנפט".

כשבית המלוכה הסעודי עמד מול המתקפה המערבית על רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י הוא היה צריך להרגיע את המערב ולהחזיר לעצמו את השליטה. באופן אירוני הזרמת נפט סעודי לשוק הצליחה לצנן את הלהבות. "הסעודים בדילמה. מצד אחד יש להם את הברית עם ארצות הברית והרצון ללחוץ את האיראנים שגורם להם להוריד את מחיר הנפט. מצד שני יש להם את תכנית 2030 שאמורה לקחת את הכלכלה הסעודית לשלב הבא. כדי לעמוד בתכנית הזו הם צריכים שמחיר הנפט יהיה 70$. אחרת אין איך לממן את התכנית הזו".

תכנית 2030 היא בעצם יעד שאפתני שהציב הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן – לנתק תוך שנים ספורות את הכלכלה הסעודית מהתלות בנפט. כדי להגיע לשם הוא חייב להכניס הרבה מאוד כסף לסעודיה כדי להפוך אותה לכח כלכלי מוביל שנשען על טכנולוגיה מתקדמת בעיקר בתחום האנרגיה המתחדשת. כדי לעשות את זה הוא חייב להעלות את מחיר הנפט ולהכניס הרבה כסף לקופה.

שר האנרגיה הסעודי, ח'אלד אל פאלח, משוחח עם כתבים במהלך כנס בדובאי, 28 בנובמבר 2017. פאלח סירב להתייחס לשאלה אם תימשך מדיניות הקיצוץ בתפוקות הנפט של חברות אופ"ק. (צילום: AP Photo/Jon Gambrell)

"לפני חודש הסעודים הודיעו על קיצוץ של חצי מיליון. היום הם מדברים על קיצוץ של מיליון חביות. השוק לא מגיב לזה. לא מאמין לזה".

אופ"ק כבר פחות דומיננטית

פעמיים בשנה נפגשים שרי הנפט של מדינות אופ"ק כדי לדון במכסות הייצור. הבעיה של אופ"ק טמונה באינטרסים השונים של המדינות השונות שמרכיבות את הארגון. כשסעודיה חזקה היא מצליחה לשמור על משמעת בארגון אבל זה לא תמיד עובד לה.

"לוב, ניגריה ועירק מעלות את התפוקה", אומר ד"ר מן. שלוש יצרניות נפט בינוניות אבל משמעותיות סבלו בעשור האחרון מחוסר יציבות פוליטית. כשאבק המהפכות שוקע הן חזרו למשחק ותרמו את חלקן להגדלת ההיצע והורדת המחירים.

עוד דוגמא למאבקי הכח באופ"ק ניתן לראות בוונצואלה, כך על פי ד"ר מן. "הסיפור של ונצואלה הוא שהנפט שלה הוא מאוד צמיגי כלומר מאוד קשה או יותר נכון מאוד יקר להפיק ממנו דלק ולכן לא שווה להפיק אותו במחירים נמוכים. המשבר הכלכלי בוונצואלה והירידה במחיר הנפט שלובים זה בזה".

האם הסעודים יצלחו להעביר החלטה של קיצוץ המכסות? זו השאלה החמה של הכלכלה העולמית השבוע. "בחמישי הבא אופ"ק יצטרכו להכריע וההערכות מדברות על קיצוץ של מיליון חביות ביום. זה קיצוץ משמעותי והם גם יכולים לעמוד בזה ולהעלות את מחיר החבית ב 7$ אולי 8$.

"בניגוד לעבר, כשהחלטות של אופ"ק יכלו לייצר 14$, 20$ עליה במחיר, היום יש להם פחות כח. יש להם השפעה לא מבוטלת אבל השוק השתנה ונוצר מנגנון ריסון מסוים לכח של אופ"ק".

הנפט והרובל

בשבוע שעבר בשולי ועידת ה-G20 נפגשו הנסיך הסעודי ופוטין. על פי כל ההערכות גם רוסיה וגם סעודיה רוצות לראות עליה של מחירי הנפט לרמה של 70$. "הרוסים נמצאים בדילמה מאוד גדולה. אם הם הולכים עם הסעודים הם זורקים את האיראנים. אבל יכול להיות שהם יפצו את האיראנים איכשהו".

אסדת קידוח נפט ברוסיה (צילום אילוסטרציה: shutterstock)

הרוסים בסופו של דבר רוצים לדבר עם כולם. עם האיראנים, הסורים, הסעודים, האמריקאים, האירופאים, הסינים וכן גם עם הישראלים (פחות על נפט ויותר על זה שאסור להפיל מטוסים). מבחינת פוטין רוסיה היא מעצמת על והאינטרס הרוסי נמצא בכל מקום על הגלובוס. "הרובל הולך צמוד מאוד למחיר הנפט, יותר מכל מטבע אחר. לכן הרוסים חייבים את עליית מחיר הנפט".

בסופו של דבר הכלכלה הרוסית היא לא הכלכלה האמריקאית והרובל הוא לא הדולר. במובנים מסוימים הוא תמונת המראה שלו. כוחו של הדולר משפיע על הנפט. הנפט משפיע על הרובל. הפוך זה לא ממש עובד.

ומה עם סין?

"הסינים מאוד מפחדים מהאמריקאים. הם לא רוצים לקנות נפט באירן. הם לא רוצים לעצבן את הבית הלבן". וזו לא ההשפעה היחידה שיש לארה"ב על סין על פי ד"ר מן. "מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין פגעה בסינים. קרנות המשקיעות בנפט נחתכו ב-25% ויש חשש מהאטה סינית וזה גורם מאזן".

סין ככח עולה בכלכלה משפיעה מאוד על הביקוש העולמי. כשהמשקיעים רואים את הצמיחה בסין מאטה הם חוששים מירידה בצריכת הנפט ומגיבים. אבל לא רק סין מעלה את החששות בקרב המשקיעים בנפט."ההאטה בשווקים, הברקזיט, הירידה בדאו ג'ונס- כל אלה יוצרים סנטימנט שלילי שמוריד את מחיר הנפט. כשמסתכלים על המומנט הפסיכולוגי של המשקיעים בשוק הם משקפים צפיה לירידה במחיר" אומר ד"ר מן. משקיעים לא אוהבים סיכונים. כשהעתיד של הרבה מהלכים גדולים לוט בערפל, כולם נזהרים.

אז מה יכריע אם המחיר ימשיך לרדת או יעלה?

"אנחנו תמיד מנסים להבין מה המרכיב המרכזי שמשפיע על השוק הזה. האם זה היצע וביקוש, האם מצב הריבית? בשנה שעברה ראינו בבירור איך המרכיב הגיאופוליטי הוא זה שהביא את הנסיקה במחירי הנפט. השוק תרגם את הסיכונים הפוליטיים להשפעה גדולה מאוד על המחיר".

עכשיו אחרי שהנחנו ביחד את כל חלקי התמונה, או לפחות את קצה הקרחון הגלוי שלה, אפשר להבין למה כשהנהג הישראלי לוחץ לו בלי משים על ידית התדלוק, גם הוא חלק מהמשחק הענק הזה. לד"ר מן יש את ההערכה שלו על עתיד מחיר הנפט. אנחנו נמשיך לדווח.