"אני מכוון להומלסים, שאין להם בית ואין להם בגדים, מספר רפאל כהן, תושב באר שבע שבשבוע האחרון תולה מעילים שהוא אוסף, ברחבי בירת הנגב. "קר פה מאוד בלילות. ויש כאלה שלא רוצים להיות מובכים, הכבוד העצמי של האדם, לא משנה באיזו רמה כלכלית הוא, עדיין ישנו. אז יש אנשים עם כבוד עצמי, ופשוט לא רוצים להעלב כשאתה תיתן להם פיזית ביד. אני מחבר את המעיל לעץ, מחבק אותו, רוכס את הרוכסן. וזה נעלם אחרי כמה שעות ".

בשנה שעברה העריך דבי בלר, עיתונאי 'ברנז'ה NEWS באר שבע' שיש למעלה ממאה דרי רחוב בבא-שבע. "דרי הרחוב הם החוליה הכי חלשה בחברה" כותב בלר. "אין להם דרך לצאת ממצבם בלי סיוע מסיבי. אם לבאר שבעי רגיל היום קשה לשכור דירה – בעלי הנכסים דורשים רק "שוכרים איכותיים", שיש להם הכנסה קבועה, חשבון בנק ופנקס צ'קים. הם דורשים ערבויות – ולא מבני משפחה. לדר רחוב קשה לעמוד במטלה פשוטה של השגת אוכל ופינה להתגונן מהקור או החום, אז אין מה לדבר על חשבון בנק."

נראה שההשראה שמספק אוליבר בן ה-10 הגיעה לישראל. בעקבות ראה פוסט מבפייסבוק, בו תמונה של המעילים שאוליבר תולה על העצים ברחבי טסמניה, נדלק על כהן על הרעיון, "אני מעורר מודעות בפייסבוק, כמו נושא קשישים ונוער בסיכון. לא מחפש קרדיט או כבוד, והמקרה הזה תפס את תשומת הלב שלי, שיתפתי את זה בדף שלי, וזה צבר תאוצה. אהבתי את העניין, שיתפתי וכבר למחרת הלכתי לרחוב ותליתי מעילים. לקחתי מעילים חדשים שלי שאני לא לובש אותם, ואז של אחרים", אמר ל'דבר ראשון'.

מעילים על עצים, גירסת באר-שבע (צילום: רפאל כהן)

אוליבר אדווארדס (מתוך דף הפייסבוק FREE ON A TREE ׂׂ)

הדבר היחיד שעשה אוליבר זה לתלות מעילים וז'קטים על עצים, להצמיד להם תגית, להנגיש אותם למי שצריך. הוא מנחה את האנשים הרוצים לתרום, איך לעשות זאת בצורה מכובדת: הוא מבקש לתרום רק מעילים באיכות טובה, ולתלות אותם על עצים בפארק (רק ביום טוב). אוליבר ממליץ להשתמש במדבקות, כדאי שיהיה ברור שניתן לקחת את המעיל, ואף מבקש מהתורמים לעבור ליד העץ עליו תלו את המעיל יום או יומיים אחר כך, ולוודא כי הוא במצב טוב. אם לא, ממליץ אוליבר לשלוח את המעיל לניקוי.

"מקווה שזה יגיע לאנשים הנכונים"

כהן אימץ את הגישה המכבדת כלפי הנזקקים, ומצמיד אף הוא פתקית למעילים: "אנא מכם לא לקחת, אלא אם באמת אתם זקוקים לזה. כי יש אנשים שזקוקים לזה, וקר להם", הוא כותב על המעילים שהוא תולה ברחבי המדרחוב והרחוב הראשי בעיר. "אני אדם אופטימי. מקווה שזה יגיע רק לאנשים הנכונים", הוא אומר.

ד״ר שמוליק שיינטוך, מבית הספר לעבודה סוציאלית, במכללה האקדמית ספיר, שפרסם לאחרונה מחקר בו נתונים המצביעים על כך ששני שליש מהאנשים חסרי בית בישראל  אינם מנצלים את הקצבאות להם הם זכאים, אומר ל'דבר ראשון': "שני הצרכים של אנשים חסרי בית הם דיור ותמיכה. דיור צריך להיות הולם ושווה לכל כיס – בד״כ המשמעות של זה היא 25%-30% מההכנסה. התמיכה פנים רבות לה. ביגוד הוא אחד הפנים האלה." ביום רביעי הקרוב תעסוק ועדת העבודה הרווחה והבריאות בתוצאות המחקר של שיינטוך.

כשאני מתפלא שיש בבאר שבע אנשים חסרי בית, כהן מבהיר, "אני לא עובד ברווחה לדעת מי יש לו בית ומי אין לו. אבל אני פוגש ביום יום עשרות גבוהות." לשאלה מדוע לא לתרום דרך העמותות הרבות, משיב כהן שהדרך הזו מכבדת יותר.

"אם נהיה רק לעצמנו מה עשינו בחיים האלו"

מה שהומלס צריך זה בית, לא מעיל. זה עוזר המבצע הקטן הזה?

"קודם כל כן. בנאדם רעב, צריך אוכל חם 3 פעמים ביום אבל בנאדם שאין לו כלום, יסתפק גם בכיכר לחם ביום. ככה זה עם המעיל. יש דברים מינימלים. הכל יחסי. להבין שכשאתה מתכסה בשמיכה עבה וגדולה, יש כאלה שאין להם זמן לחשוב על קר או חם, רוצים להעביר עוד שעה בחיים".

רפאל כהן, אם נהיה רק לעצמנו מה עשינו בחיים האלו? (תמונה: באדיבות המצולם)

זו לא צריכה להיות העבודה של המדינה?

"זו צריכה להיות העבודה של הרווחה, אבל לא בטוח שהם עושים את העבודה שלהם. מבחינתי זה דבר מופלא. המודעות שהעלתי בבאר שבע גרמה לאנשים לפנות אלי ולהביא לי מעילים. משאירים בשקיות – כבר כמה עשרות. חובה עלינו להיות תועלת למי שזקוק – כי אם נהיה רק לעצמנו מה עשינו בחיים האלו. שואף להיות בעל נתינה – בילדותי גדלתי בשכונת מצוקה, והייתי ילד מאוד אגואיסט. לא עניין אותי אף אחד רק אני. כשגדלתי והבנתי את המהות של החיים, יש אפשרות להרגיש משמעות מלתת לאחר. ועוד מבלי לצפות לתמורה."

כמו שאומר הרמב"ם

"הצדקה הגדולה ביותר היא מבלי שידעת למי נתת. לתת לאנשים חכה – שיכול לעבוד ולהחזיר לך.

ביום שישי 14/12 יתקיים 'פסטיבל בסוודר ה-9', אשר הכנסותיו מגיעות לעזרה לטובת חסרי בית וא-נשים בזנות. הכניסה היא חינם, בתמורה לפריט לבוש חורף