חושבים שלכם היה שבוע קשה? אז רק תחשבו איזה שבוע עבר על ראש הממשלה ושר הביטחון שלכם. בתחילתו של השבוע, אי אז ביום ראשון, התפרסם סיכום חקירתו במשטרה בתיק 4000 לרבות המלצה להאשים אותו ואת רעייתו בשוחד. בהמשך אותו שבוע פתח במבצע לחשיפת מנהרות טרור שחיזבאללה חפר לשטחנו, מבצע שהתקבל בצורה מעורבת בדעת הקהל. בהמשך נחשפה בערוץ 2 גרסת אלוביץ' לפרשת בזק לרבות מספר פרטים מביכים שאפשרו לבנט לסנוט בו בפומבי. אחרי שבוע כזה אדם נורמלי רק רוצה ללכת להתחבא מתחת לפוך. אבל לא אדם כנתניהו.

נתניהו, כך נראה, נמצא באלמנט שלו. בשבוע שלאחר פרסום סיכום חקירתו במשטרה בתיק 4000 ומסקנות המשטרה כי נוצרה תשתית ראייתית על מנת להאשימו בקבלת שוחד הוא תוקף, הוא מפגיז, הוא במצב רוח מרומם. בהשאלה מסרטון ויראלי פופולארי שהתפרסם לאחרונה אפשר לדמיין את יריביו של נתניהו שוכבים על ספת הפסיכולוגית, מסננים-צועקים "אני שונאת אותו" ואז קאט לנתניהו שאומר "אני משתעמם בקריית שמונה, אבל מסכל מנהרות טרור במטולה, אז מה?", "אני מדבר עם החמאס, אני לא מדבר עם החמאס" ו-"אם אני אפול זה יהיה בקלפי, בקטע עקרוני". נתניהו, כך נראה, הוא "ערימות של ווי-פיי", בלשון הסרטון.

נתניהו למד את העניין היטב מראש הממשלה שקדם לו, בבחינת דע מה לא לעשות. אולמרט ניסה להתעלם מהחקירות ושמר על שקט בזירה התקשורתית אל מול ההתקפות, כאשר הוא סומך על חבריו למפלגה שיגנו עליו

עקרון ההכבדה

הפגנת הכוח הזו של נתניהו היא תגובה מחושבת היטב, על בסיס אסטרטגיה שמופעלת מזה זמן רב. אם נפנה לעולם החי להסברת מהלכיו של ראש הממשלה נשים ליבנו לכך שבאוקיינוס אסור לאפשר לכרישים להריח דם, שכן זהו הרגע שבו הם תוקפים. נתניהו לא מתכוון לתת ליריביו את האפשרות לתקוף, ולכן הוא הולך צעד אחד קדימה ומפגין עד כמה הוא אינו ירא מתוקפנותם.

הזואולוגים קוראים לתופעה זו "עיקרון ההכבדה". הטווס פורש את זנבו המפואר, על אף שהוא מכביד עליו ומקשה את בריחתו, כסוג של איום על יריבים. צבי עשוי להתחיל לדלג באוויר לנוכח טורף מסוכן המתקרב אליו ובכך לנסות לייאש את הטורף מהניסיון לרדוף אחריו, כמו הילדים במשחק התופסת, שמתקרבים לתופס, וכך מדגישים את ביטחונם העצמי במהירותם היחסית. דמיינו בריון בשכונה מאיים על בריון אחר, מושך ידיו מטה ומבליט את חזהו כאומר "בוא תתקוף אותי, רק תנסה".

ראש הממשלה, נתניהו, בביקור בבסיס צה"ל בגבול מצרים, 2009 (צילום: אריאל ג'רוזולימסקי / POOL / פלאש 90).

כך נתניהו. מאשימים אותו בקבלת שוחד והוא מוציא סרטון הומוריסטי לחנוכה ("תיק 5000" אומר לו שם "אזרח", "מי סופר?!" עונה נתניהו המשועשע). יומיים לאחר מכן הוא כבר מוביל פעולה צבאית רחבת היקף לחיסול מנהרות טרור בצפון – שעל אף הוויכוחים על העיתוי שלה ואופן הצגתה בתקשורת, אין כל ויכוח על נחיצותה וחיוניותה. עורכי הדין שלו נערכים להגן עליו בשלושה תיקים פליליים שונים והוא – תוקף את המשטרה בכנס רב משתתפים בגני התערוכה. אהוד ברק קורא לו ללכת "בשם אלוהים", וביבי – טוב, האמת שמול ההתגלות האלוהית של ברק, הוא לא נדרש ממש לפעולה.

הפגנות העוצמה האלו היו גם כאשר התפרסמו המלצות המשטרה בתיקים הקודמים. גם ביום שבו פורסם סיכום החקירה בתיק 1000 ו-2000 עלה נתניהו להתקפה – מול התקשורת, המשטרה, כולם. כאשר הופיע באיפא"ק, על הבמה העולמית אפשר לומר, התבדח על חקירותיו בביטול ("מה הדבר שאתה הכי אוהב בלהיות ראש הממשלה של ישראל?" הרים המראיין להנחתה, ונתניהו "הו, את החקירות כמובן").

נתניהו למד את העניין היטב מראש הממשלה שקדם לו, בבחינת דע מה לא לעשות. אולמרט ניסה להתעלם מהחקירות ושמר על שקט בזירה התקשורתית אל מול ההתקפות, כאשר הוא סומך על חבריו למפלגה (קדימה ע"ה) שיגנו עליו. לבסוף, לאחר חודשים שבהם התנהלו חקירותיו בפראות יחסית ובאופן כמעט פומבי, נאם אולמרט את הנאום שבו הכריז "מתנגדיי צודקים, אני ראש ממשלה לא פופולרי", כהקדמה להצהרתו שהוא אינו מתכוון להתפטר וכי הוא בא לעבוד. ניסיונו לעטות על עצמו את גלימת הקדוש המעונה לא הצליח בעין הציבורית. אולמרט נתפס כחלש, ובסופו של דבר חברי ממשלתו ומפלגתו (ברק ולבני) חברו כדי להפילו עם הגשת כתב האישום כנגדו.

אולמרט בקבלת גזר דינו (צילום ארכיון: אמיל סלמן / פלאש 90).

זאת בדיוק התמונה שנתניהו מנסה למנוע. הוא מפגין עוצמה, תוך מוכנות חריגה לעימותים קטנוניים ואיום ללכת לבחירות על כל שטות (התאגיד, "חוק גדעון סער" ומה לא). אבל עד כה רק תיארנו את האמצעים שבהם משתמש נתניהו. מהי המטרה ומה עוד כוללת האסטרטגיה של נתניהו?

המשא ומתן הקואליציוני בעיצומו

בסוף השבוע פרסמנו כאן השערה שנתניהו מנסה לחייב את השותפות הקואליציוניות הנוכחיות שלו להתחייב בפניו להמשיך ולתמוך בו גם בקואליציה הבאה, זו שתקום לאחר הבחירות. לשם השגת היעד הזה מתקיים בחודשים האחרונים, ואולי אף למעלה משנה, משא ומתן קואליציוני מקדים במסגרתו התחייב נתניהו לתת למפלגות, או לפחות לראשי הסיעות, תפקידים בכירים בממשלה הבאה, ללא כל קשר להצלחתם בקלפי.

על רקע זה הערכנו כי פרישתו של ליברמן מהממשלה, מתוך ביקורת כביכול על מדיניותה, נעשתה בתיאום עם נתניהו ועל בסיס הבטחה לליברמן שישוב לתפקיד שר הביטחון בממשלה הבאה. מטרת פרישתו של ליברמן, כך הערכנו, היא להחליש את בנט בקרב מצביעי הימין (בדרך הצגתו כ"לא מספיק ימני" מאחר ונשאר בממשלה) וזאת מאחר ובנט הוא הגורם הקואליציוני היחיד שלא יכול לקבל את העסקה שמציע נתניהו. בנט מעריך שיתחזק בבחירות הקרובות ולכן מצפה לשדרוג. את ההערכה הזו פרסמנו תוך שאנו מדגישים שאין בידינו "ראיה" או "אקדח מעשן", אבל התיאוריה הזו מתאימה למתרחש בשטח. אפשר למצוא לה חיזוק מסוים בפרגון שהעניק נתניהו לליברמן על מעורבותו בתכנון חיסול המנהרות בצפון.

בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן (יונתן זינדל/פלאש90)

השלמה נוספת לתמונה הנרקמת בדבר משא ומתן קואליציוני שמתנהל בימים אלו, ומטרתו לשנות סדרי עולם בישראל ולאפשר מבחינה פוליטית וציבורית ראש ממשלה שמגן על עצמו בבית המשפט בבוקר ושולח חיילים לקרב בלילה, היא השתיקה שגוזרים על עצמם כל בכירי הקואליציה. הם אינם מוכנים לומר אפילו אמירה נורמטיבית פשוטה – שניהול המשאבים הציבוריים באופן שמושפע משיקולים אישיים הוא טעות, כי שוחד היא עבירה וכי השמש זורחת במזרח.

ביממה שלאחר פרסום סיכום החקירה המשטרתית בתיקי 1000 ו-2000, בפברואר 2018, עשה בנט ניסיון מגומגם לתקוף נורמטיבית את ההתנהלות המתוארת בתיקי המתנות והשוחד – "מראש ממשלה מצופה התנהגות אחרת", אמר אז שר החינוך בנימוס בריטי. נתניהו הגיב בביטול, הבליט את חזהו ויצא לעוד מתקפה. גם אז בנט התקפל. הבכירים בקואליציה של נתניהו, שמחשבים את מספר המנדטים שלהם בכנסת הבאה לאחור, מכופפים את ראשם גם עתה.

נתניהו ובנט במליאת הכנסת (צילום ארכיון: יונתן זינדל/ פלאש90)

ומה עמדתו של הציבור?

אבל האמת היא שהשאלה שעומדת כאן היא עמדתו של הציבור. האם הציבור מתכוון לקבל את האפשרות הזו של אדם המואשם בפלילים בראשות הממשלה? האם ניתן לקבל את האפשרות שאם שכולה אחת, ודי באחת, תסבור שבנה נפל בקרב בעקבות החלטות שהתקבלו על ידי אדם שאינו ראוי? האם ניתן יהיה לשמר את הרקמה החברתית הישראלית במצב שכזה?

הגיע העת לדרוש תשובות. לא מנתניהו – תשובותיו צפויות, וזכותו להביען. אבל צריך לדרוש תשובות מהפוליטיקאים שכורכים גורלם בגורלו: האם הם מתכוונים לאפשר לו לעמוד בראש הממשלה גם לאחר הגשת כתב אישום? דרך אגב, ככל שאכן מתקיימים מגעים קואליציוניים שכאלו, כפי ששיערנו מעלה, הרי שיש גם חובה חוקית לפרסמם לעיני הציבור. אבל זה רק כל עוד אנחנו מדינה שמתקיים בה שלטון החוק, כמובן.