דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

פוליטיקה אכפתית, לא יכולה לוותר על תבונה (הבעייתיות בהצעת החוק להשוואת קצבת הזקנה לשכר המינימום)

איזון בין חמלה ותבונה מקור: pixabay.com/en/brain-heart-brain-icon-3269655
איזון בין חמלה ותבונה מקור: pixabay.com/en/brain-heart-brain-icon-3269655

במאמרי, "קפיטליזם VS סוציאליזם – מנקודת מבט חדשה" הראיתי שהמדד האמיתי להצלחתה של כלכלה היא המידה שהיא מאפשרת לאנשים המשתתפים בה להיות יותר מאושרים. אותו עקרון תקף גם לפוליטיקה במובן הרחב. כלומר, מדיניות פוליטית מוצלחת היא זו שתאפשר, בסופו של דבר, ליותר אנשים להיות יותר מאושרים.

ההבנה של עקרון בסיסי זה מובילה למסקנה בלתי נמנעת שכל החלטה פוליטית/כלכלית שאינה נובעת מאכפתיות (דאגה כנה לאשרם של מכלול האנשים) לא תוכל כמעט לעולם להשיג תוצאה אותה נוכל לכנות "מוצלחת".

עם זאת, אין מספיק באכפתיות כדי לגרום לכך שהחלטה תהיה מוצלחת. החלטות רבות, שמגיעות מהכוונות הטובות ביותר, מביאות לתוצאות גרועות ולעיתים אף הרסניות, וזאת מהסיבה הפשוטה שאכפתיות לבדה לא יכולה להשיג את המטרה ללא תבונה. במילים אחרות, לא מספיק לרצות לעשות טוב, אלא צריך גם לדעת איך לעשות זאת.

כדי להמחיש את העיקרון הזה אשתמש בדוגמא עדכנית והיא, הצעת החוק שנפלה לאחרונה בקריאה טרומית, על חודו של קול, הקוראת להשוואת קצבת הזקנה לשכר המינימום, על מנת לפתור את המצב הקיים, בו זקנים רבים אינם מצליחים להתקיים בכבוד.

אם נסתכל על הצעת החוק (קישור למקור), אנו יכולים לראות שזוהי הצעת חוק של משפט אחד:
"מוצע להשוות את סכום קצבת הזקנה לסכום השווה לשכר מינימום לחודש, לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז–1987"

לדעתי, זוהי הצעת חוק המגיעה מכוונה מאוד נאצלת, למטרה חשובה ביותר, אך מבוצעת בצורה גרועה מאוד.

הסיבות לכך שההצעה הינה גרועה ביותר, לדעתי, היא כי היא חסרת תפישה מערכתית, שטחית וחסרת אחריות – ואני מסביר:

בחסרת תפישה מערכתית אני מתכוון לכך שהגישה בה היא כתובה כלל לא מביאה לידי ביטוי את ההבנה שתקציב המדינה, שאמור לממן את הצעת החוק, איננו איזו קופה אינסופית שאפשר למשוך ממנה כספים מבלי שיהיו לכך השלכות. הכסף שיש בידי המדינה הינו מוגבל, וכבר היום המדינה צורכת יותר ממה שיש לה (ולכן אנחנו בגרעון). כל הקצאה נוספת של תקציב מחויבת לבוא ממקומות אחרים, או על חשבון דורות העתיד, במידה והתקציב החדש ימומן על ידי הגדלת הגרעון.

האם זה אומר שאין למדינה כסף ולכן אי אפשר לשפר את מצבם של הקשישים? בוודאי שלא. הכל שאלה של סדרי עדיפויות. עלינו לקצץ ממשהו, ליעל משהו, או לייצר הכנסות נוספות כדי שנוכל לממן מטרה זו.

מערכת רווחה הוא כלי מאוד חשוב להגדלת אשרו של המכלול, כי היא מאפשרת לתת מענה לכל האנשים שנמצאים במצוקה כלכלית (דבר שהשוק החופשי לא מסוגל לעשות). עם זאת זוהי מערכת יקרה ביותר, ואם היא תבוצע בצורה לא אפקטיבית, היא עשויה למנוע את העזרה ממי שבאמת זקוקים לה. העקרון שצריך להנחות מערכת רווחה פרוגרסיבית (מתקדמת), הוא שעלינו לעזור רק למי שצריך ורק במידה שהוא צריך – וזה הדבר הראשון החסר בהצעת החוק הזו ובגישה שלה.

האם שכר המינימום הוא הסכום הדרוש כדי שאדם קשיש יחיה בכבוד?
אם כן יש פה בעיה, כיוון שזהו בדיוק אותו סכום המוגדר עבור אדם צעיר שצריך לפרנס משפחה וילדים. אז או שיש פה תקצוב יתר עבור הקשיש או ששכר המינימום הוגדר בחסר, אבל לא יתכן שתהיה התייחסות שטחית ושווה לכל המקרים, כי אז העזרה שלנו איננה יעילה, והיא באה על חשבון דברים אחרים.

כמו כן, האם כל הקשישים אותו דבר? מה לגבי קשישים שיש להם הכנסות מעבודה, הכנסות מנכסים, הכנסות מפנסיה, שיש ברשותם דירה ואינם צריכים לשלם שכירות וכדומה. האם את כולם צריך לתקצב אותו הדבר?

והתשובה היא, שאם רוצים לעזור לכמה שיותר אנשים, צריך מערכת דיפרנציאלית שעוזרת למי שצריך ובמידה בה הוא צריך. כבר היום קצבאות הזקנה בנויות באופן יחסית דיפרנציאלי, ועל הקצבה הבסיסית מגיעות תוספות נוספות במידה וקיימים לקשיש בן/בת זוג, ילדים, אם אין להם הכנסות נוספות, אם הם כבר מקבלים תשלומים מביטוח הבריאות וכדומה. זה בוודאי לא אומר שהסכומים המשולמים כיום מספיקים לחיים בכבוד, ובהחלט יש מקום לשיפור, אך מבחינת הגישה היא אפקטיבית הרבה יותר מאשר לתת לכולם סכום אקראי שווה.

כמו כן, לדעתי, על מנת שהצעת חוק תהיה אחראית, מגישיה חייבים לחקור ולהציג את העלות שהצעת החוק שלהם תוסיף לתקציב המדינה, וכן להציע מאילו חלקים בתקציב המדינה הם מציעים שסכום זה יגיע.
אחרת, בעיני, זוהי הצעה חסרת אחריות.
כמו כן, מבחינתי, גם חברי הכנסת שהצביעו עבורה פעלו בחוסר אחריות.
וכמובן חברי הכנסת שהצביעו נגדה אך לא הציגו הצעה טובה יותר משלהם, או שרי הממשלה שלא פעלו כדי לפתור את מצוקת הקשישים פעלו ופועלים בחוסר אחריות – במקרה זה כלפי הקשישים.

כדי לעשות טוב עלינו לשלב גם את האכפתיות וגם את התבונה.
רצוי שתוצג הצעת חוק רצינית ויסודית, שתבדוק מהו הסכום הנדרש בימינו לקשיש לחיות בכבוד, ותשלם אותו לקשישים הזקוקים לו ובהיקף שהם זקוקים לו, על פי שלל קריטריונים של מצבם.

יש לבחון מה תהיה עלות הצעת זו על תקציב המדינה, ולהציע סדר עדיפויות חדש, כלומר להציג מאיפה יגיע הכסף שילך להצעה זו.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!