בשבוע שעבר, כתבתי על התמכרות לאורגזמה של הדגדגן, וכיצד תופעה זו משפיעה על היכולת לחוות אורגזמות שונות וממושכות.

בעקבות רשומה זו, רבות שאלו אותי כיצד ניתן לתרגל מגע מענג שאינו מתמקד בדגדגן, במטרה שהאנרגיה המינית תתפשט ותורגש בכל הגוף. על כן החלטתי לכתוב על עינוג עצמי (אקט המתקרא לעתים בטעות אוננות), שכן לדעתי המפתח לגילוי נמצא ממש אצלנו. רק צריך לנסות ולהשתמש בו.

לפי ויקיפדיה, אוננות היא "פעולה מינית עצמית, שבדרך כלל אין מעורבים בה בני זוג או אנשים נוספים. האוננות מתבצעת על ידי גירוי איברי המין, שהם אזורים ארוגניים שנמצאים בהם עצבים רבים ורגישים. אצל האישה מתבצעת אוננות באמצעות גירוי הדגדגן (לרוב באמצעות לחץ משתנה של אצבע/ות), אזור הפות, השד או איברים ארוגניים אחרים. אצל הגבר מתבצעת אוננות באמצעות גירוי פיזי (שפשוף; לעיתים עם רוק או חומר סיכה) של הפין, האשכים או אזור פי הטבעת. האוננות עשויה להסתיים באורגזמה ולהביא לחוויה גופנית עזה."

המונח בעברית נגזר משמו של אוֹנָן, בנו של יהודה, הנזכר בספר בראשית כמי ש"שִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו "ל"ח, ט, אף על פי שלדעת מפרשים מעשיו של אונן לא היו בגדר מה שהיום מוגדר כאוננות, אלא מה שמכונה בימינו משגל נסוג.

לעיתים משתמשים במושג "אוננות" כשרוצים לתאר בזבוז זמן או פעולה שאינה משיגה מטרות.

מפני שהמושג אוננות הינו בעל קונוטציה שלילית, ואפילו ההגדרה של ויקיפדיה לאוננות מבאסת (אין לי כוח אפילו לפרט למה) אני מעדיפה לרוב להשתמש במושג עינוג עצמי.

כילדה חוויתי את המיניות שלי לראשונה כשגיליתי שנעים לי לגעת בעצמי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני מענגת את עצמי. הייתה לי בובה קטנה שבאמצעותה הייתי עושה לעצמי נעים. פעם, כשכבר הייתי במיטה ועסוקה בענייני, אמא שלי נכנסה לחדר ומיד הפסקתי ועשיתי כאילו אני ישנה. זאת על אף שלא זכור לי שמישהו אמר לי מפורשות שזו פעולה שיש להתבייש בה.

יש בי זיכרון בהיר, איך בגיל 4 או 5 אני והשכנה משחקות בבובות שלנו, ובעצם משתמשות בבובות על מנת לענג את עצמנו. זה היה חלק מהמשחק. באותו הרגע בינינו לא הייתה מצויה שם הבושה. אבל היה לנו ברור שאנחנו צריכות להסתיר את זה. אף אחד גם לא שאל.

בכיתה ג' בערך, חברה ואני ראינו איזה סרט כחול בחשאי בזמן שההורים שלה לא היו בבית. אולי זה היה אסקימו לימון או משהו עתיק יומין שמצאנו. השתמשנו בכריות של הספות כדי להשתעשע ולענג את עצמנו. מעולם לא דיברנו על זה אחר כך.

ל ע נ ג. המילה מחליקה בגרון וכמו נתקלת במשהו, סמיכה ורכה, קשה לבליעה. רכה כפרח וסמיכה כדבש. היא גורמת לי לקפוץ שפתיים, לחשוק שיניים, לנשום עמוק. מילה חגיגית של שבת. היא מעלה בי דמעה.

אף אחת לא שאלה או לימדה אותי איך לגעת בעצמי ולדעת מה עושה לי נעים. ודאי שלא עודדו אותי לשחק ולענג את עצמי. ככל שבגרתי קלטתי את המסר שלא משתמע לשתי פנים: אוננות היא ממש מחוץ לתחום השיחה הלגיטימי, במיוחד עבור בנות.

בין החברות הכי קרובות, שכשהחלו התנסויות מיניות דיברנו על מי עשתה מה ועם מי, אבל אף פעם לא מה עשיתי עם עצמי ואיך. בנים "עושים ביד" ומדברים חופשי על שפיך. אבל בין הבנות? שתיקה.

אחת הבנות שהייתה איתי בחטיבה סיפרה בגלוי לכל המעוניין שהיא "עושה ביד" ואפילו הדגימה באיזה אצבעות משתמשת ואיך. בתגובה, צחקנו עליה מאחורי הגב. השתתפתי בלעג, מודה. המידע בנוגע לאצבעות היה חדש מבחינתי. נדמה לי שאפילו ניסיתי בעקבות מה שסיפרה. מעולם לא אמרתי לה תודה.

הייתי מאוימת מכך שהיא חשפה את מה שכולנו, או רבות מאתנו, הסתרנו. במקום להנות מאישור לעינוג העצמי ולשיחה גלויה על הנושא השתתפתי גם אני בדחיקה התרבותית הקולקטיבית, וכלאתי את החלק הזה בעצמי במרתפים האפלים של הנפש, שם שולטות הסוהרות הידועות: אשמה ובושה.

מכיוון שלא נהוג לענג את עצמנו בציבור, כילדים, אנחנו מוצאים את עצמנו לבד עם הגילוי הזה. גם אם לא אומרים לנו במפורש שזה אסור, אם אסור לעשות את זה ליד אנשים, כנראה יש בזה משהו שיש להתבייש בו. כמו למשל לעשות קקי, או להיות בעירום.

כשאחייניתי הקטנה גוררת את השמיכה שלה, אליה היא צמודה לבלי הפרד, אל לספה ושמה אותה בין הרגליים, החלו לאחרונה לבקש ממנה "לא לעשות את זה כאן" כי זה "פרטי". למה בעצם? מה אכפת לנו שהיא תענג את עצמה בנוכחותנו?

שלא תבינו לא נכון, אין בעיה עם פרטיות, או עם דברים שרוצים לעשות לבד. לי נעים לעשות מדיטציה לבד. אבל יש הבדל בין צורך בפרטיות שקשור בצורך בשקט, מרחב ולבד, ובין צורך בפרטיות שמקורו בבושה ובהסתרה של חלקים מעצמנו.

מהרגע שגילינו את מסתרי העונג שמצויים בגופנו לא ניתן לחזור אחורה ואנו עושים זאת שוב ושוב, למרות שאנחנו יודעים שזה אסור (גם אם איש לא אמר זאת במילים האלה), בהסתרה. פעמים רבות האוננות מלווה ברגשות אשמה, וכך בכל פעם שאנו עושים זאת ומרגישים אשמים על כך המסר עובר כזרם חשמלי היישר לתוך התודעה שלנו. מיניות = בושה = אשמה, עוד לפני שהתחלנו להיות במיניות עם אחרים. את כל המטען השלילי הכורך מיניות ובושה לאגודה אחת אנו נושאים אל המפגש עם הפרטנרים העתידיים שלנו.

בואו נחשוב על זה רגע. אנחנו מסתובבות עם הגוף הזה כל הזמן, ואפשר להפיק ממנו כל כך הרבה עונג! אז בעצם למה לא? בואו נדמיין מצב שבו היה אפשר לקיים עינוג עצמי בציבור. כמו שאפשר לעשות "נעימי" או "קיצי" או לגעת בשיער בציבור. או כמו שאני יכולה לשים יד על הירך שלי, אני יכולה לגעת בשד שלי, או בפות שלי.

בעצם זה הגוף שלי. למה שאני לא אגע בו בציבור? זה נכון כמו לסוגיית העירום בציבור. נכון, בחברה הפצועה שבה אנחנו חיים לראות אדם ערום בציבור או מענג את עצמו יכול להיות מאיים. לצערנו, בנורמות הנוכחיות זה המצב. אבל אולי אפשר גם אחרת…?

מעבר להשלכות התרבותיות הנרחבות שיש ליחס לעינוג עצמי, עליהן אפשר לכתוב עוד הרבה, עינוג עצמי זו הזדמנות נפלאה להמון דברים. למה למשל?

ראשית, עינוג עצמי הוא בילוי. זהו זמן איכות שלי עם עצמי. הגוף שלי נושא אותי כל הזמן, ועינוג עצמי זהו רגע להתייחס אליו שלא בתכליתיות. כמו מסאז', כמו אמבטיה חמה. זוהי דרך נפלאה להעניק לעצמי אהבה, ליטוף, חיבוק, לטפל ולטפח את עצמי.

שנית, בעינוג עצמי אני חוקרת מה נעים לי. יש אפשרויות כל כך רבות להפקת עונג וכל כך הרבה סוגים של מגע. דרך עינוג עצמי ניתן ללמוד מה אני אוהבת ואיך, ובדרך זו להעצים את העונג שלי באופן שניתן ליישם בהמשך גם עם פרטנרים.
לעינוג עצמי יתרונות רבים נוספים, הרפיית מתח, מסייע לשינה שלווה ואף להתמודדות עם כאבי מחזור.

אפשרות נפלאה נוספת בעינוג עצמי, עליה לא מרבים לדבר, הוא האפשרות לשינוי תודעתי. למה כוונתי? כאשר אנו בעונג, ובמצב אורגזמי בפרט, מופרשים הורמונים המשנים את מצב התודעה שלנו (כמו שבשעת חיבוק ארוך משתחרר אוקסיטוצין, חומר התורם לתחושת חיבור ורגיעה, בדומה לזה שיש בין אם לתינוק). במצב גוף ותודעה של עונג, אנו פתוחות לקבל מסרים.

עבורי, לעיתים, עינוג עצמי הוא טקס בעל כוונה. אני מענגת את עצמי ומקדישה את זמן העינוג לנושא מסוים, שלא בהכרח קשור למיניות. למשל, אם יש לי דילמה בנוגע לעשייה שלי, ליחסים שלי עם אהוביי או עם ההורים שלי, או לכל נושא שאני מעוניינת להקדיש לו תשומת לב ולקבל התבהרות בקשר עליו. כבר קרה שהקדשתי טקס עינוג עצמי להסדרת המחזור החודשי שלי. בשעת עינוג עצמי אני נוכחת בגוף ובנשימה, ונמצאת פחות ב- mind ויותר בגוף. כאשר כל כולי בגוף, נפתח רווח בין המחשבות בו עשויות תחושות, תובנות והרגשות חדשות להיוולד, בדומה למתרחש בשעת מדיטציה עמוקה.

חשוב לי להדגיש שאין שום בעיה לענג את עצמי במהירות ובתכליתיות אם בא לי פורקן דרך אורגזמה ושלום על ישראל. אבל! כדאי לדעת תמיד שיש עוד אפשרויות.

וכעת מספר המלצות פרקטיות לתרגול עינוג עצמי והעמקת התחושות והעונג בגוף:

1. סדרי את החדר, החליפי מצעים, שימי מוזיקה שאת אוהבת. נהגי כאילו את לפני דייט. הדליקי כמה נרות. את הולכת לעשות אהבה! עם עצמך.

2. בעודך יושבת או שוכבת על המיטה, הביעי כוונה למפגש. מה את מבקשת להרגיש? האם יש נושא או שאלה שאת רוצה להקדיש לה תשומת לב? האם את מעוניינת לקבל התבהרות בנושא מסוים?

3. שכבי על המיטה וגעי בגופך, מקצות האצבעות ועד השערות. אפשר להשתמש במעט שמן קוקוס או שקדים. הרגישי איפה נעים לך לגעת והתעכבי שם, הציעי לעצמך מגע מסוגים שונים: מגע עמוק ומקרקע, אוורירי ורך, מגע זורם ומלטף ואולי אפילו מגרה כמו שריטה קלה או צביטה. נסי להפתיע את עצמך. היי המאהבת שלך.

4. עקבי אחר הנשימה. הנשימה היא הסמן הכי אמין למה שקורה לנו בגוף. נשמי דרך הפה. כאשר את מרגישה עונג, העמיקי את הנשימה ודמייני את העונג והאנרגיה נשלחת מהמקום בו הוא מורגשת מעלה אל שאר הגוף.

5. נסי להיות כמה שיותר בגוף ולהתרכז בתחושות. נסי גם לא לפנטז על שום דבר. אם עולה מחשבה (לא משנה איזו) קחי נשימה עמוקה, והחזירי את תשומת הלב אל הגוף. מה נעים לי? חזרי אל הכאן והעכשיו, אל החושים.

6. הניעי את הגוף. אם את מלטפת במקום ונעים לך, נגיד בירך. הזיזי את הירך כנגד ידך. כמו חתול שנעים ונע כנגד היד המלטפת.

7. השמיעי קול! אהההה… הקול, התנועה והנשימה קשורים קשר בל יפרד לעונג. כאשר תשתמשי בשלושתם תרגישי את העונג גובר ומתפשט בגוף.

8. אל תמהרי להגיע אל הפות! ידוע שזה מפתה. אז מה? השהי את העונג. צרי לעצמך חוויה של כמיהה למגע. געי בפות כאחד האיברים, ומצאי את העונג, בתור התחלה, דווקא במקומות אחרים. כשתחלפי על פניה כמו "בלי כוונה" תחושי את הרגישות שלה הולכת וגוברת.

9. כאשר כל הגוף כבר לוהט ומגורה, געי לאט פות שלך. אל תסתערי עליה. לטפי, התייחסי לכל נקודה ונקודה בה. אל תגשי ישר אל הדגדגן או אל החדרת האצבע או האביזר החביב עליך. (שימי לב! יש לך שתי ידיים! אפשר לענג ביד אחת בפות ובשנייה בישבן, שד, צוואר או כל איבר אחר. הם כולם צמאים למגע מענג.)

כאשר העונג עולה ומתפשט, ואת נושמת אותו אל כל גופך (בפה פתוח) סביר להניח שהגוף תמשוך להתמקד אך ורק, או בעיקר, בדגדגן. אולי אף תרגישי את האורגזמה מתקרבת, וכשהיא מתקרבת יש בנו משהו שמיד רוצה לקדם את בואה ולגמור (זו ההתמכרות שעליה כתבתי שבוע שעבר). פה עומדת בפניך צומת הבחירה: אם את רוצה לחוות אורגזמה של הדגדגן – אחלה. תעשי חיים! עופי על זה! אחרי שעינגת את כל גופך צפויה לך יופי של אורגזמה.

אך אם חשקה נפשך וגופך להעלות את האנרגיה ואת העונג עוד ועוד (לא להגיע אל הפסגה שאחריה מדרון והדגדגן עושה ברוגז ולא רוצה שיגעו בו) האטי את התנועה, דווקא כנגד הגוף שרוצה להאיץ ולהגביר, צרי עונג ומגע במקום אחר, העמיקי נשימה והביעי כוונה להרגיש את העונג בכל הגוף.

שחררי את הציפייה לאורגזמה. אולי תהיה ואולי לא, זה לא משנה. רק העונג משנה, ולעונג הרבה צורות. ואז חזרי, לאט, אל הפות (ולאו דווקא אל הדגדגן! למרות שזה כל כך מפתה… התייחסי אליו כאיבר רגיל ואל תיצמדי דווקא לשם) ובכל פעם שהאורגזמה מתקרבת, התרחקי ממנה ומצאי את העונג בכל נקודה בגוף.

את מעמקי העונג אפשר למצוא בתרגול. הגוף, לאורכו, לרוחבו ולעומקו מלא בנקודות של עונג. חלקן ישנות וכבויות מפני שהן מחזיקות בתוכן טראומות עבר, בתוך הפות ולא רק. חלקן כבויות פשוט כי לא התייחסנו אליהן.

ניתן ללמוד להפעיל את העונג שלנו בכל רגע דרך מגע, קול, תנועה ונשימה. (ואפילו דרך אחד מהם! גם בהרצאה, בכיתה, בעבודה ובהליכה ברחוב).

כאשר נהיה מתורגלות ביצירת העונג שלנו, גם המפגש עם בן או בת הזוג יקבל אופי אחר, בו כל אחר אחראי, דבר ראשון, על העונג שלו. ואולי אף נענג את עצמנו בצוותא! הלא זו פעילות יומיומית מבורכת.  עוד על כך – בפעם הבאה.