נבחרת הנשים של קנדה בהיאבקות הכריזה השבוע על דרישה משרת הספורט הקנדית להקים גוף עצמאי שיטפל בפניות של ספורטאיות שחוות פגיעה מכל סוג שהוא ואליו יוכלו להעביר תלונות על היחס הפוגעני ולקבל ליווי מקצועי במהלך הגשת התלונה. זאת על רקע יותר ויותר מקרים של פגיעה מינית, פיזית או מילולית של מאמני ספורט ואנשי מקצוע בכירים בספורטאיות שהתאמנו באחריותם נחשפים בשנים האחרונות.

המקרה המוכר ביותר כנראה הוא זה של לארי נאסר, רופא נבחרת ההתעמלות האמריקאית, שהורשע ב-2017 כי תקף מינית יותר מ-250 נערות ונשים במהלך פגישות מקצועיות עמן לאורך הקריירה המקצועית שלו כרופא בנבחרת ארה"ב ומכללת מישיגן סטייט. נאסר נעצר רק לאחר שבאוגוסט 2016 נחשפה הפרשה בתקשורת האמריקאית, כשמתעמלת העבר רייצ'ל דנהולנדר, האשימה אותו שפגע בה מינית כשהייתה רק בת 15.

מאז תחילת המשפט בארה"ב, ובעידוד תנועת ה-ME TOO# העולמית, החלו להיחשף עוד פגיעות של מאמני ספורט ואנשי מקצוע בכירים בספורטאיות שמתאמנות אצלם. סיפורים קשים שנחשפו מדרום קוריאה, אנגליה, קנדה ועוד מקומות גרמו למתאבקות האולימפיות לחשוב על פתרון יצירתי מחוץ למסגרת הרגילה.

אריקה וויב, נבחרת קנדה בהיאבקות, באולימפיאדה בריו. (AP Photo/Manish Swarup)

הדרישה היא להקים גוף חיצוני, שספורטאיות צעירות יכולות לפנות אליו במקרים של אלימות פיזית, מילולית או פגיעה מינית. את המהלך מובילה המתאבקת האולימפית אריקה וויב בת ה-29, שזכתה במדליית הזהב באולימפיאדת ריו 2016 בהיאבקות חופשית במשקל עד 75 ק"ג. וויב התראיינה לרשת CBC הקנדית ואמרה שלה באופן אישי היה מזל שהתאמנה תחת מאמנים מדהימים, אך ראתה מסביבה חברות לנבחרת שצריכות להתמודד במה שהגדירה כבעיות של "סביבה מוגנת".

המתאבקות של נבחרת קנדה החליטו להתאגד יחדיו ופנו לשרת הספורט הקנדית קריסטין דאנקן כדי שזו תקים גוף של צד שלישי לטיפול במקרים של הטרדה והתעללות. ביום שני חברות הנבחרת שלחו מכתב פתוח לשרת המדע, הספורט ואנשים עם מוגבלויות הקנדית בטענה שניגוד עניינים וחוסר עקביות במערכת הנוכחית יצרו סביבה של פחד וחוסר אמון.

"לפעמים כשיש לך בעיה עם הבוס שלך, זה ממש מוזר ללכת אליו ולהתלונן על זה", אמרה וויב "וכך, גם אם את נתקלת בבעיה עם המאמן שלך, והמאמן שלך מועסק על ידי המנכ"ל שלך. ראינו את זה כל כך הרבה פעמים שהארגונים בחרו להגן על המאמנים, שהם מבחינתם חשובים יותר כי הם העובדים שלהם ולא על הספורטאיות שלהם".

"אז לפעמים זה לא מרגיש בטוח או נוח לספורטאי להתלונן. כי אנחנו לא רוצות לשים בסכנה את החלום שלמענו אנו עובדות כל החיים ולפגוע בסיכויים שלנו להשתתף במשחקים האולימפיים. לפעמים אנו מעדיפות את הפחד של שמירה על הסטטוס קוו, במקום להתלונן, כי לא היה גוף עצמאי שאנחנו יכולות ללכת להתלונן אצלו ולהרגיש בטוחות".

המילים הקשות של האלופה האולימפית בקנדה חושפות פרשה שעוד לא נחשפה עדיין באופן גלוי, פרשה שיכולה להסעיר מחדש את עולם הספורט האולימפי וגורמת למתאבקות הבכירות במדינה לפנות כאות מצוקה אחרון לשרת הספורט ולבקש עזרה מיידית. שרת הספורט הקנדית תצטרך לתת מענה לבקשה הפומבית ולהחליט האם היא מעוניינת לעשות שינוי אמיתי בספורט האולימפי בקנדה ואולי גם שינוי שיחלחל לשאר העולם. הקמת ועדה חיצונית שאינה תלויה באגודות וענפים, היא ככל הנראה המקום המוגן ביותר ונטול הפוליטיקה שניתן להקים, כדי לעקור מהשורש את הנגע הרע הזה שקיים כבר עשרות שנים ברחבי ספורט הנשים בכל העולם ובכל הענפים.

רק השבוע נחשפה פרשה של התעללות בספורטאית אולימפית בדרום קוריאה. בעיניים דומעות סיפרה האלופה האולימפית שים סוק-הי בת ה-21 על ההתעללות הפיזית והנפשית שעברה מגיל 7 על-ידי המאמן שלה צ'ו ג'אה-ביום. סוק-הי מקוריאה הדרומית זכתה בארבע מדליות אולימפיות, כולל שתי מדליות זהב במשחקי החורף האולימפיים בסוצ'י 2014 ובתחרות הביתית בפיונגצ'אנג 2018 בהחלקה קבוצתית של 3,000 מטר. ביום שלישי השבוע, היא פתחה לראשונה באופן פומבי תיבת פנדורה והעניקה הצצה קטנה לשיטות האימון הנוקשות בספורט הדרום קוריאני.

וויב הסבירה את ההחלטה שלה להיות המנהיגה של הבקשה יוצאת הדופן של המתאבקות האולימפיות בקנדה. "כעת אני נמצאת בעמדה של אלופה אולימפית, כמישהי שיש לה קול בספורט הקנדי. אני מרגישה שיש לי כעת יותר כוח מאשר לפני שנתיים. לכן בשבילי זה חיוני להשתמש בו בדרך הנכונה". כמו וויב, ספורטאי העולם מבינים שגם אם מצבם האישי הוא טוב, הם חייבים לדאוג לחלשים יותר ולהפוך את הספורט בו הם פועלים לבטוח ומוגן יותר.