"אני חושבת שחוק התעמרות בעבודה צריך להיחקק על מנת שייקבעו גבולות ברורים בתחום", אמרה נשיאת בית הדין הארצי לעבודה השופטת ורדה וירט ליבנה בראיון ראשון מאז נכנסה לתפקיד, שפורסם במגזין של לשכת עורכי הדין. עוד הוסיפה כי "אני מודעת לתדמית שלנו, שאנחנו 'בית דין של עובדים' ולא מודעים לקשיים של המעסיקים. אני לא מסכימה עם האמירה הזו. הפסיקה שלנו מאוזנת מאוד ואנו רואים ומאזנים גם את זכויותיו של המעסיק. אני מקווה מאוד שאצליח במהלך שנות כהונתי כנשיאה להגביר את אמון ציבור העובדים והמעסיקים כאחד, במערכת שלנו".
"לדעתי, יש לא מעט עובדים במדינת ישראל, שאינם יודעים כלל שהתייחסות כזו או אחרת מצד הבוס שלהם כלפיהם, מהווה התעמרות של ממש" הסבירה את הצורך בחוק למניעת התעמרות, "חקיקת חוק, שלדעתי תצא לפועל בסופו של דבר, תגביר את המודעות לנושא ותוביל להגשת תביעות מצד עובדים שחווים התעמרות בעבודה. חקיקת חוק תביא לפסיקה שתפתח נורמות חדשות, ברורות וחד משמעיות במקום העבודה כפי שנקבעו אחרי חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית".
אחת הפסיקות המוכרות והבולטות של וירט ליבנה עסקה בהגדרת הגבולות בין בעל מרות למי שכפופה לו, וטיפול בסוגיית ההטרדות המיניות במקומות העבודה. "פסק הדין המדובר קבע שכאשר יש יחסים בעלי אופי מיני בין בעל מרות לבין מי שכפופה אליו, והוא לא דיווח על כך ומוכח שאין מדובר ברומן אמיתי, כל האחריות לשמירת סביבת עבודה נקייה מהטרדות מיניות מוטלת על בעל המרות, ואין כל מקום וכל בסיס לטענה, כפי שעלתה בתיק המדובר, שהעובדת פיתתה אותו", הסבירה הנשיאה.
לדבריה, "הפסיקה באה והציבה תמרור אזהרה גדול לכל הבוסים באשר הם, תמרור שאינו מאפשר קיומן של מערכות יחסים מהסוג הזה מאחר והם מהווים הטרדה מינית לכל דבר ועניין. הפסיקה הזו, שבמסגרתה גם חויב הבוס לשלם פיצויים לעובדת איתה קיים יחסי מין, באה והבהירה שצריך למגר את התופעה הזאת לחלוטין. תחילה נמתחו על פסק הדין הזה ביקורות רבות, ובכנסים ובהרצאות בהם דיברתי על פסק הדין, רבים השמיעו ביקורת על המשמעויות הנגזרות ממנו, אבל עם הזמן המודעות לנושא הלכה וגברה, ההסכמה עם פסיקתי הלכה והתעצמה, ולשמחתי הרבה, נקבעו נורמות חדשות ונכתבו תקנונים חדשים וברורים במקומות עבודה רבים".
עוד ציינה הנשיאה כי בעבר פסקה גם כנגד מנהל מחלקה בבית חולים שהטריד באופן מילולי את מזכירתו הרפואית, והורתה לו לשלם פיצויים בסך 250 אלף שקלים. בכך חידדה כי גם הטרדה מילולית היא הטרדה מינית לכל דבר ויצירת סביבת עבודה עוינת.
הנשיאה התייחסה לקביעתו של נציב הקבילות על השופטים, השופט בדימוס פרופסור אליעזר ריבלין, כי לשופטי בתי הדין לעבודה אסור לבצע הליכי גישור והידברות בלשכותיהם. "אנחנו מכבדים את החלטת הנציב", אמרה, והוסיפה כי הנושא נלמד, וכי בעקבותיה הקימה בברכת נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ועדה שתמליץ על נהלים או הנחיות בנושא האופן הנכון לפעילות בית הדין לעבודה בהליכים הנוגעים לסכסוכים קיבוציים או צעדים ארגוניים. לוועדה מונו נשיאת בית הדין הארצי בדימוס נילי ארד, שופטת בית הדין הארצי בדימוס רונית רוזנפלד, והנשיאה הנוכחית של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, השופטת אפרת לקסר.
"לצערי הרב נעשה בעבר ניסיון לשלב במאגר המגשרים גם מגשרים חיצוניים, אך הוא לא צלח" התייחסה לאחת החלופות, "הייתי מעורבת בזה באופן אישי כשכיהנתי בראש ועדה שעסקה בנושא זה ואפשרנו הוצאתם של תיקים למגשרים חיצוניים בתעריף קבוע מראש. אבל המהלך הזה לא החזיק מעמד מאחר שהצריך ליווי של מערכת אדמיניסטרטיבית מקיפה שלא הייתה בנמצא, מה גם שעורכי הדין לא רצו ללכת אליהם והמגשרים שכבר הועברו אליהם תיקים, לא הצליחו לטפל בהם כיאות ולסיימם בזמן. אני חסידה גדולה של גישורים ותחום דיני העבודה מאוד מתאים לגישורים, ואני עדיין מאמינה שבעתיד יוקצה לעניין תקציב ייעודי שיאפשר הליך חשוב זה".
עוד התייחסה וירט ליבנה לסוגיית זכות השביתה במגזר הציבורי ואמרה: "באשר לטענה כי אסור לעובדים לשבות כנגד רפורמה כמו בעניין הרפורמה בנמלים, אנחנו קבענו וחשוב להבהיר, שאין לארגון העובדים זכות לשבות על עצם ההחלטה לעשות רפורמה, אלא קבענו שיש לו זכות לשבות, ברגע שיוכיח שכתוצאה מהרפורמה שמבוצעת, העובדים עלולים להיפגע בצורה כזו או אחרת". עם זאת, יש לציין, כי מזה חמש שנים שבית הדין איננו מאפשר לעובדי נמל אשדוד בפועל לשבות באופן חוקי, זאת על אף הסחבת המתמשכת בהסדרת הסוגיות השונות המשפיעות עליהם ברפורמה, ונוכח בניית הנמל החדש לנגד עיניהם.
