שר האנרגיה יובל שטייניץ הגיע אתמול (ראשון) למצרים להשתתף בפורום גז טבעי אזורי ראשון בקהיר, ביזמת מצרים ובחסות שר האנרגיה המצרי והנשיא המצרי. זוהי הזמנה נדירה המעידה על שותפות האינטרסים בין ישראל למצרים סביב נושא הגז הטבעי.

עובדים משגיחים על מילוי מכולות גז במאגר תמר (צילום ארכיון: משה שי \ פלאש 90).

שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ, קיבל הזמנה אישית וישתתף בפורום לצד שרי האנרגיה של יוון, קפריסין, ירדן, נציגי הרש"פ ונציגים מאיטליה. אל השר יתלוו מנ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי והממונה על הנפט במשרד, יוסי וירצבורגר.

לפי הודעת מכון מתווים, הדבר מעיד על המרכזיות הגוברת של נושא הגז הטבעי ביחסי ישראל-מצרים ועל היכולת לרתום את הברית שרקמה ישראל בשנים האחרונות עם יוון וקפריסין גם לצורך קידום יחסים עם מדינות ערב שכנות. 

ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא קפריסין ניקוס אנסטסיאדיס וראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

לדברי השגריר בדימוס מיכאל הררי, עמית מדיניות במכון מיתווים: "קיים כיום מפגש אינטרסים יוצא דופן בין ישראל ומצרים, שיש לו חשיבות מדינית-אסטרטגית לנוכח הטלטלה שחווה המזרח התיכון בשנים האחרונות, מדיניות-החוץ האיראנית האסרטיבית באזור, וכמובן האתגרים המשותפים לישראל ומצרים ברצועת עזה וחצי האי סיני, שמהווים את החצר האחורית של שתי המדינות. בתחום האנרגיה קיים פוטנציאל ועניין רב לשיתוף פעולה ישראלי-מצרי, שעיקרו בטווח הקצר הוא ייצוא גז ישראלי לשוק המצרי, ובטווח הארוך – ייצוג גז ישראלי דרך מצרים לשווקים מחוצה לה, באמצעות מתקני ההנזלה במצרים. מימוש פוטנציאל זה הוא אתגר מדיני וכלכלי לא מבוטל, ולשם כך יהיה צורך להתגבר, בין השאר, על ההתנגדות מבית של דעת הקהל המצרית לשיתוף פעולה וסימני נורמליזציה עם ישראל".

לדברי גבריאל מיטשל, גם הוא עמית מדיניות במכון מיתווים: "זה דבר מאוד מעניין במיוחד אחרי הראיון של א-סיסי ל-60 דקות לפני שבועיים. הוא נשאל על יחסי מצרים-ישראל. הוא הסביר שמצד אחד יש אינטרסים משותפים בין הממשלות ברמה הביטחונית והכלכלית והגז מתחבר לזה. לדעתי זה נכון. מצד שני, הנושא הישראלי מאוד רגיש בקרב הציבור המצרי. העובדה שהוא מזמין באופן פומבי את השר שטייניץ, מעידה על כוונה אמתית לחזק את היחסים בין מצרים וישראל. אני לא זוכר מתי משהו בכיר ממשלת ישראל ביקר במצרים, אולי לפני ההפיכה בשנת 2011".

"אני בטוח שנושא החוב לחברת החשמל (קרוב ל-2 מיליארד דולר, א.ר.) יגיע להסדרה כלשהי. לאורך שנים מצרים סיפקה גז לישראל, והמצרים זקוקים לגז הישראלי, כי הביקושים אצלם גדולים, וגם בכדי לייצא גז לאירופה באמצעות מתקני הנזלה. יש להם הסכם מתקדם גם עם קפריסין, לרכש גז להנזלה".

"בעניין הגז, עדיף למצרים לקבל כמה שיותר במקום כמה שפחות. אפילו אם יש להם די גז לשוק המקומי, היצוא כדאי בעבורם. נכון שיש עלויות מהותיות ליבוא והנזלה – ואפשר לומר שלא לכולם שווה לרכוש גז באופן הזה. בכל מקרה, אם מדובר ב"לוויתן" – מאגר גדול מאוד, שיזכה לעדיפות על גז מקפריסין, שפיתוחו מוגבל גם בשל ההתנגדות הטורקית".

האם לא עדיף לנו לקבל גז ממצרים ולהגביר תחרות בישראל?

"אני אישית חושב שיש לנו המון גז מקומי, ושבשוק הגז עדיף גם לקנות וגם למכור. אם אתה מתקן את הצינור, נאמר שבעוד 10 שנים יהיה הסכם לפיו ישראל לא רוצה לייצא יותר גז, המצרים יוכלו להפוך את כיוון הזרימה בצינור. אם ההסכם הוא ל-10 עד 15 שנה, ייתכן בסופו לעשות הסכם הפוך. נכון שכשהגז זורם אליך, יש לך יותר שליטה על המחיר שלו. מצד שני, מי שמקבל את הגז הוא לא בהכרח הצד החזק במשוואה. ברמה הפוליטית, טוב לנו שהמצרים יהיו זקוקים לגז שלנו. ברמה הכלכלית, אני לא חושב שתהיה השפעה גדולה אם המצרים יזרימו גז לישראל. החקיקה בישראל לגבי היקפי היצוא שומרת 40% לישראל ו-60% ליצוא. אם לא נייצא נפסיד הזדמנות כלכלית, ויש בכך נתח משמעותי למדינה. ברור שחברות הגז רוצות לייצא כמה שיותר וכמה שיותר מהר. לא ניתן לדעת מה יהיה שוק הגז העולמי בעוד 15 שנה. יש מומחים שסבורים שהמחיר יתמוטט בעתיד, וזה מדרבן אותן. מצד המדינה, אני חושב שיש רצון לייצא, יש כאן פספוס הזדמנות.

כעת, יש חלון מסוים שאומרים – אם לא נגיע לייצוא בעשור הבא, אז ב-2025 לא יהיה שווה לכל השחקנים לבנות צינור, לייצא גז בדרך הזו, כי יהיו דרכים הרבה יותר זולות. כמובן שיש כאלו שחושבים אחרת, אבל ברמת מדיניות החוץ הישראלית, על זה אין הרבה על מה להתווכח – הסכמי הגז הם יתרון לאינטרסים הישראליים באזור, וזה עשוי לחזק במידה מסוימת את א-סיסי והממשלה הנוכחית במצרים וגם את עמדת הירדנים. אני לא מאמין שצינור גז למצרים ישפיע באופן בולט על יחסי ישראל מצרים ברמה הדיפלומטית ובמיוחד לא ברמה הציבורית. המצרים לא יקומו מחר ויגידו "ברוך השם" שיש גז מישראל ובגלל זה נהפוך את עמדתנו כלפי המדינה וכלפי הסכסוך הישראלי פלסטיני, אבל באופן ריאלי, הסכמים כאלה לא פועלים לבד. זה לא יהיה שלום מלא וחם, לא מדובר ב-game changer, אבל זה ישפר את המצב הקיים".