35,000 מורות ומורים המלמדים במחוז לוס אנג'לס שבארה"ב, ישבתו היום (שני) במחאה על תנאי הלימוד, השכר ועתיד החינוך הציבורי. דרישותיהם של המורים כוללות תוספת שכר של 6.5 אחוזים, כיתות קטנות יותר, יותר מימון ליועצות בית ספר, אחיות וספרנים וכן מניעת תהליכי הפרטה בבתי הספר.
מחוז בתי הספר באיזור לוס אנג'לס הוא השני בגודלו במדינה, עם יותר מ -640,000 תלמידים, 1,000 בתי ספר, למעלה מ -60,000 עובדים, ותקציב של 7.5 מיליארד דולר.
השביתה המתוכננת להיום, תתקיים לאחר 21 חודשים של משא ומתן שהגיעו לרתיחה. לאחר שעות של שיחות משא ומתן ביום שישי האחרון, הודיע האיגוד המקצועי המייצג את המורים כי ההצעה החדשה "לא מספקת" וכי הם הגיעו למבוי סתום.
הצעת הממשל, שנחשפה ביום שישי, כללה את ההצעה הקודמת להעלאה של 6% בשכר וזאת על פני השנתיים הראשונות בחוזה של שלוש שנים. ההצעה כללה גם הוספת קרוב ל – 1,200 מורים, יועצים, אחיות וספרנים לבתי ספר, הקטנת גודל הכיתה בשני תלמידים, כך שיהיו בין 32 עד 39 תלמידים, בהתאם לגיל ולתכנית הלימודים. האיגוד המקצועי של המורים מתעקש על עלייה של 6.5 אחוזים שתיכנס לתוקף במכה אחת ותהיה רטרואקטיבית בחישוב פיסקלי ל-2017.
אוסטין ביוטנר, המפקח המחוזי מטעם הממשלה, ביקש רשמית מהמושל גאוין ניוסום לסייע במשא ומתן בסכסוך העבודה: "אנחנו זקוקים לעזרתו כדי לפתור זאת" אמר. "היינו רוצים שהמושל יתערב, יביא את שני הצדדים ביחד, יחזיק אותנו לחדר, ינעל את הדלת ויזרוק את המפתח אם הוא יצטרך, כדי שנוכל להגיע לפתרון". מדוברות משרד המושל לא הגיבו לבקשת התגובה מסוכנות הידיעות AP. דוברות המחוז כתבה בחשבון הטוויטר שלה כי הפצירה באיגוד המקצועי לשקול מחדש, "שביתה תפגע בתלמידים, במשפחות ובקהילות שאנחנו משרתים, ויש לנו אחריות לפתור את המצב ללא שביתה", כתבו.
הרבה מהדם הרע בין האיגוד המקצועי למחוז מתרכז סביב המפקח ביוטנר עצמו. ביוטנר הוא בנקאי ההשקעות וסגן ראש העיר לוס אנג'לס לשעבר, שנכנס לתפקיד בשנה שעברה ללא כל ניסיון בחינוך. האיגוד טוען כי ביוטנר מנסה להפריט את המחוז, מעודד סגירת בתי ספר ופועל בכדי להפוך את בתי הספר הציבוריים לצ'ארטרים. הצ'ארטרים הם בתי ספר המופעלים באופן פרטי, והם מתחרים במערכת החינוך הציבוריים על תלמידים ועל הכספים שהם מביאים. ביוטנר מצידו טוען כי תוכניתו לארגן מחדש את המחוז תשפר את השירותים לתלמידים ולמשפחותיהם.
המורים מרימים את ראשם
לפני כ-7 שנים החל בארה"ב, כמו גם בחלקים בעולם כולל בישראל, גל של התאגדות עובדות ועובדים. קבוצות אוכלוסיה ששנים היו מושתקות, החלו לדרוש חיים בכבוד. תנועת 'נאבקים למען ה-15' (שכר מינימום של 15$ לשעה) קצרה הישגים משמעותיים ושינתה מציאות של מיליוני עובדים בארה"ב.
המורים בלוס אנג'לס נהנים מרוח גבית ציבורית, בשל הצלחת התנועה ומהתארגנות העובדים. התנועה 'Red4Ed' שבשנה שעברה החלה במערב וירג'יניה, כששביתת מורים הובילה להעלאת שכר, התפשטה לאוקלהומה, קנטקי, קולורדו, אריזונה וושינגטון.
בתוך גלי ההתאגדויות הללו, קבוצות אוכלוסיה, אשר כלים של שביתות והפגנות לא היו נחלתן, החלו להרגיש את כוחה של התאגדות עובדים, ובוחרים לדרוש באופן משותף שיפור מעמדן המקצועי ואת הזכויות המגיעות להם.
פעולותיהן של קבוצות אלו מתרחשות כשהשלטון בארה"ב הוא רפובליקני שמרני, המביא לעולם חוקים המשנים את עולם העבודה כמו "הזכות לעבוד". החוק מחליש בפועל את כוחם של האיגודים המקצועיים, וקובע שאם עובד מצטרף למקום עבודה מאורגן, הוא אינו מחוייב לשלם את דמי החבר לאיגוד, אך האיגוד חייב לייצג אותו במקום העבודה, וכי אותו עובד יקבל את הזכויות כמו חבר איגוד המשלם דמי חבר.
