בכולנו של כחלון מתגאים במהלכים שהובילו גורמים אחרים בממשלה, ביש עתיד מבטיחים להגדיל את התוספת לסל הבריאות אך שוכחים שבתקופתם בממשלה היא דווקא הוקפאה, ובמפלגת העבודה בונים גורד שחקים של הבטחות כשלא ברור מניין יגיע התקציב. עיון במצעים ובדפי העמדה של המפלגות המרכזיות לקראת בחירות 2019 בתחום הבריאות מצביע על כך שהנושא כבר פחות נשכח מכפי שהיה, אך שעדיין ישנה דרך ארוכה עד שיוגדר כיעד מרכזי באמת.

יצוין לזכותן של כולנו, יש עתיד והעבודה שלפחות הן סימנו את תחום הבריאות כחשוב, דבר שבא לידי ביטוי במצעים ובדפי העמדה המפורטים שלהן. ביש עתיד ובעבודה אף הציבו מועמדים מטעמם כמחזיקי תיק בריאות – ח"כ יעל גרמן שכבר כיהנה כשרת בריאות מטעם יש עתיד, וח"כ איציק שמולי המלווה את התחום מטעם העבודה. שמולי אף מופיע בקמפיין שהמפלגה מובילה בנושא, לצד היו"ר אבי גבאי.

וזה גם משהו. במפלגות אחרות הנושא לא מוזכר או מוזכר באופן שולי בלבד. בליכוד למשל כלל לא טורחים להתייחס אליו, למען האמת – בדומה לנושאים אחרים, וזאת למרות שהיו"ר בנימין נתניהו מכהן כשר בריאות. מפלגות יחסית חדשות עדיין לא ממש התייחסו אליו למעט אמירות כלליות, אך ניתן לקוות שזה ישתנה ככל שנתקרב למועד הבחירות. ברשימה הזו ניתן לכלול את חוסן לישראל בראשות הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ וגשר של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס הנחשבת לחברתית. אגב, גם עדיין לא פורסמו בבירור תכניותיו של סגן שר הבריאות הנוכחי יעקב ליצמן, שמעוניין להישאר במשרד.

ח"כ איציק שמולי (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90).

בכולנו, זו של שר האוצר משה כחלון, מתגאים למשל, בין השאר, ברפורמה בסיעוד ובסבסוד טיפולי שיניים עבור קשישים, מהלכים שהוביל דווקא משרד הבריאות, כשלפחות לגבי חלקיהם אף נתקל האחרון בקשיים מצד פקידי האוצר. אולי הסעיף המוזר ביותר במצע הבריאות של כולנו הוא זה שלפיו אסותא אשדוד נהפך מפרטי לציבורי הודות לפעילותם. מדובר בהפרזה עצומה המתבססת על אמת חלקית בלבד: אסותא נועד להיות בית חולים ציבורי מהרגע הראשון, אלא שבהסכם הבסיס נקבע כי יינתנו בו גם טיפולים פרטיים. רק לאחר שבאוצר ובבריאות ראו מה קרה להדסה שפשטה רגל בין השאר בשל השירותים הפרטיים שניתנו בו – הוחלט להיכנס למו"מ עם רשת אסותא, לשפות אותה כספית ולבטל את הסעיף.

לזכות מפלגת יש עתיד יצוין שהמצע שלה בתחום הבריאות הוא המקיף והמפורט ביותר שבו נתקלנו עד כה, אם כי לא הכי מעודכן. הוא כולל בין השאר יעדים שכבר יצאו לדרך או בוצעו במהלך כהונת גרמן כשרה, למשל הקמת חטיבת בתי חולים ממשלתיים, הסדרת תחום תיירות המרפא, תוספת מענקים לרופאים בפריפריה ועוד. עניין מסוים שצורם במצע הזה הוא הדרישה להגדיל את התוספת לסל התרופות, כשדווקא בתקופת השרה גרמן ושר האוצר לפיד באוצר – התוספת הזו הוקפאה. היו אלה סגן השר ליצמן ושר האוצר הנוכחי כחלון שסיכמו על הגדלת התוספת בקדנציה האחרונה.

גם במפלגת העבודה פורסם נייר עמדה יחסית מקיף שעתיד להתרחב בהמשך. הוא מורכב בשלב זה ממספר עוגנים שהם: 1. הפחתת העומס בחדרי המיון; 2. שדרוג בתי החולים; 3. קיצור תורים; 4. ביטוח סיעודי איכותי לכולם. לכאורה יעדים ראויים, אלא שחלקם מטופלים כבר בימים אלה באמצעות רפורמות והליכים שכבר אושרו, למשל הרפורמה לקיצור תורים והתכנית הלאומית לסיעוד. בעבודה ודאי יגידו שזה לא מספיק, שזו טיפה בים, שמדובר בפתרון חלקי. השאלה היא מניין יגיעו התקציבים לכל ההבטחות הללו? בעבודה מסבירים כי גם מבלי להעלות מס בריאות, ניתן וצריך להפריש סכום של כ-1.5 מיליארד שקל בשנה מקופת המדינה.

ח"כ שמולי הסביר בשיחה עם "דבר ראשון" כי "התמונות המזעזעות שיוצאות ממערכת הבריאות הן לא מקרה אלא תוצאה של הזנחה פושעת ומדיניות כושלת של הממשלה. ממשלות נתניהו לקחו מערכת בריאות מובילה ומפוארת ופשוט הביאו לקריסתה עם צפיפות אדירה במסדרונות, עם תורים אינסופיים ואלפי אנשים שמתים מזיהומים. זו לא גזירת גורל. אפשר וצריך לשנות את זה ואנחנו יודעים בדיוק מה צריך לעשות כדי להבריא אותה; כל מה שנותר הוא להיכנס למשרד- ולבצע".

אז למה בעצם עכשיו יותר מאי פעם? אנשים מדברים באחרונה על הצרכים של מערכת הבריאות הרבה יותר, בזמן שהבחירות נמצאות ממש מעבר לפינה, באפריל הקרוב. תכניות תחקיר המוקדשות כולן לנושא משודרות בפריים-טיים, מאבקם הראוי של הרופאים הפנימאים למען יותר משאבים עולה לכותרות ואזכורים תכופים בתקשורת על מועמדים פוטנציאליים מתוך המערכת לרשימות שצפויות לרוץ לכנסת. וזו רק רשימת מכולת חלקית, חלקית בלבד. זה לא קורה סתם. מערכת הבריאות שלנו נמצאת בשלב קריטי לקיומה – קצב ההזדקנות נוסק, הטכנולוגיות משתפרות וזו רק התחלה.

מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב התייחס לכך בשיחה שקיימנו אתו החודש. "אני רואה מעורבות הרבה יותר גבוהה של ראש הממשלה ושל שר האוצר, זה יצא מהאזורים המאוד נישתיים שבהם היה בעבר", אמר בראיון ל"דבר השבוע" בהתייחס לצרכי המערכת. "נתניהו מבין שהעשור הקרוב יהיה עשור אחר בבריאות", הוסיף.  בר סימן טוב אף סימן במהלך הריאיון מטרות ברורות: "המערכת צריכה עוד כ-3 מיליארד שקל, זה לא בשמים. צריך לעשות סדר בבתי החולים הציבוריים שכולם נמצאים בתכניות הבראה, צריך לעשות סדר בבסיס של תקציב קופות החולים, וצריך עוד קצת כסף לתכניות לאומיות ולתכניות מניעה. 3 מיליארד שקל זה סכום שמדינת ישראל יכולה להסתדר אתו".

נתניהו, דרעי וליצמן בישיבה בכנסת , 20 בדצמבר 2015 (יונתן זינדל / פלאש90)

ימים ספורים לאחר שפרסמנו את הריאיון אף הונח על שולחנו של ראש הממשלה ושר הבריאות נתניהו, מסמך המקעקע את האמירות הללו עם פירוט צרכי המערכת. המסמך, שהוכן על ידי משרד הבריאות לבקשת נתניהו, כולל, בין השאר, הצעה למנגנון עדכון קבוע לסל התרופות בעלות של 1.5% עד 2% מסך הסל בשנה, סכום שינוע בין 800 מיליון ל-1.1 מיליארד שקל; תוספת קבועה של כ-200 מיליון שקל בשנה לקופות החולים לאור קצב הזקנות האוכלוסייה; וכמיליארד שקל בשנה לחיזוק בתי החולים הציבוריים. יכול להיות שהמערכת צריכה יותר, אבל ניתן לומר שזו התחלה.

אז בין הרצוי למצוי עדיין עובר קו די רחב ולא מעט מלל מצד הגורמים המעורבים – מי שבשלטון ומי שמעוניין להיות שם. השורה התחתונה היא שהמערכת עודנה מדממת. הפתרון: יותר מעשים, וכן – גם יותר דיבורים ותכניות מצד אלה שעדיין לא עשו זאת מספיק. למשל, נתניהו וגנץ.