פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון פטר מחובותיה אישה שהייתה ערבה לאדם שהיה חייב במזונות, כחלק מהפטר שניתן לה בהליך פשיטת רגל.
תחילת הפרשה בה דן הערעור באב גרוש לשתי בנות, שלא שילם דמי מזונות במשך 12 שנים, וביקש לצאת מהארץ ב-2007, בזמן היה נגדו צו עיכוב יציאה כחלק מהליכי ההוצאה לפועל. המערערת חתמה על ערבות עבורו המזונות בכדי שיוסר צו העיכוב יציאה. והאדם עזב את הארץ ולא חזר. ולכן התחיל הליך גביית חוב מהערבה והיא צורפה לתיק הוצאה לפועל שנפתח נגד החייב. הערבה לא עמדה בתשלומי המזונות ובהתחייבויות כספיות נוספות שהיו לה והיא הגישה בקשה לפשיטת רגל. בפברואר 2011 היא הוכרזה כפושטת רגל, ובפברואר 2016 ניתן לה צו הפטר הפוטר אותה מכל חובותיה שהם "בני הפטר".
בהמשך השנה היא פנתה לבית המשפט המחוזי כדי למחוק תיקים שהיו פתוחים נגדה, כחלק מתהליך ההפטר. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה, וכחלק מפסק הדין של השופטת יעל וילנר נכתב כי "קבלת בקשתה של המערערת תפגע קשות בנושה, אשר תמצא עצמה עומדת בפני שוקת שבורה, וכי באיזון בין טובת הנושה לבין טובת המערערת, אשר הביאה ברשלנותה, כך נקבע, לבריחת החייב מן הארץ, יש להעדיף את טובתה של הנושה ולקבוע כי המערערת היא שתישא בתוצאות מעשיה".
בית המשפט העליון קיבל את בקשתה של הערבה, ופטר אותה מחוב המזונות. בית המשפט התמקד והשתמש בחוק חדלות פרעון שנכנס לתוקף בשנה האחרונה, שבמרכזו עומד שיקום החייב.
"מבין שלל התכליות המתוארות לעיל, מבוסס רעיון ההפטר, העומד במוקד דיוננו, על התכלית שעניינה בשיקום החייב" כתבה השופטת, "כך, בסיום הליך פשיטת הרגל מופטר החייב מחובותיו ומתחיל מבראשית, וזאת, לעתים קרובות, במחיר של פגיעה באינטרס הנושים".
ההפטר, יש לציין, מחריג חובות שיש בהן כשל מוסרי, חוב מזונות מוגדר ככזה. עם זאת, קבע בית המשפט כי "בחינת התכליות המתוארות לעיל מביאה לכלל מסקנה כי אין מקום למנוע מערב לחוב מזונות את החסד שבצו ההפטר. בשונה מהחייב המקורי בתשלום המזונות, הערב אינו נושא באחריות אישית לפרנסת הנושים, ומשכך הימנעותו מתשלום החוב איננה כרוכה באותו כשל מוסרי-חברתי הנלווה לאי-תשלום המזונות מצד החייב, ואשר עומד בבסיס החרגת חוב המזונות מצו ההפטר. זאת ועוד, אינטרס הנושים ייפגע באופן חלקי ממתן הפטר לערב מחוב המזונות, שכן הביטוח הלאומי יישא, כאמור, בתשלום החוב לבני המשפחה הזכאים. מנגד, כאשר הערב נקלע ברבות הימים להליכי פשיטת רגל ומתקיימים בו התנאים למתן הפטר, הרי שמתקיימות בו התכליות העומדות ביסוד דיני פשיטת הרגל ומוסד ההפטר – שהן שיקום ומתן הזדמנות נוספת, חרף כשלי העבר". כלומר, מכיוון שהערב הוא לא האב, אלא רק ערב לחובו של אב הוא איננו נושא באחריות מוסרית למצבם הכלכלי של הילדים ולכן הוא יכול לקבל הפטר על חוב המזונות עליו הוא ערב".
מעבר לסוגיה הספציפית בה הוא עוסק, פסק הדין מעלה שאלה עקרונית לגבי המשמעות של שמי מזונות. השופטת, כאמור, כתבה שהמזונות מוחרגים מהפטר בגלל הכשל המוסרי, אבל צריך לזכור שהמשמעות המרכזית של תשלום מזונות אינה מוסרית, אלא רווחתו של הילד והיא מבטאת אחריות הורית.
השופט ניב הנדל, שהיה בדעת מיעוט בתיק וטען כי יש לדחות את הערעור, התייחס בדבריו לסוגיית המזונות. "אכן, הורה שאינו משלם מזונות לילדיו מוכתם בכשל מוסרי כבד. כתם זה אינו דבק בבגדו של הערב. אך עסקינן בדין ולא בחסד או במוסר, והכתם המוסרי אינו ממצה את הסוגיה" הסביר, "כך אף לגבי ההורה. למשל, חשוב שהורה ישלם מזונות גם מנקודת מבטו של הילד. זאת הן מבחינה חומרית והן מבחינת הצורך במתן ביטוי לתפקידו של ההורה. אך בל נשכח כי המטרה המרכזית בתשלום מזונות היא להגשים תכלית סוציאלית. תכלית זו שורשיה עתיקים ונטועים כבר בתחילת הימים ובחוקי הטבע. עם זאת, לא מדובר בהתנדבות או בעשיית מעשה טוב אלא בחוב משפטי מובהק. החובה לשלם נגזרת מצרכי הילד וטובתו. נכון לומר כי הכשל המוסרי בהיעדר התשלום נובע מהפגיעה בתכלית הסוציאלית, ואיננו מהווה תכלית כשלעצמו. זוהי חובה בדין…הדגש הראשון במעלה אינו לחנך את האב, אלא להגן על הילד ולדאוג לו".
יוסף גביזון, עורך הדין של האישה הגרושה, לה חייבים את המזונות אמר לדבר ראשון כי היא שוקלת את האפשרות לבקש דיון נוסף בהרכב מורחב. "פסק הדין מאוד תקדימי ויש לו השלכות רחבות, שלעניות דעתנו יפגע בחייבים יותר משייטיב" טען, "לעניות דעתנו, כבוד בית המשפט לא נתן מספיק את הדעת על כמה עניינים בעלי השלכות רוחב גדולת. דעת הרוב קובעת שהערבות של מזונות לא תחשב כמו חוב מזונות, ולכן ניתן יהיה לתת הפטר בערבות כזו. כחלק מהתיק בהוצאה לפועל יש צו עיכוב יציאה מהארץ, כדי להסיר את הצו מעמידים ערבים לחוב, פסק הדין קובע שערבים שיכנסו להליך פשיטת רגל – ערבות המזונות תיכלל בהפטר, כלומר הערבות שהם חתמו לא שווה כלום".
לדבריו, יש מספר תרחישים לנזקים שיגרום פסק הדין, "אופציה אחת היא שתהיה רכבת אוירית של גרושים שלא רוצים לשלם מזונות, והם ישאירו פה אנשים שבמקסימום יעשו פשיטת רגל ויקבלו את ההפטר. האופציה השנייה היא שלא יתנו לאבות גרושים לצאת מהארץ בכלל, או שיעמידו להם קשיים עצומים ובכך תפגע זכותם בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זה פותח פתח מאוד גדול ואבסורדי, שלטעמי, לא שקלו אותו מספיק והעדיפו להיצמד למילים היבשות של החוק".
סוגיה נוספת שעולה מהתיק היא העברת אחריות המזונות לידי המוסד לביטוח לאומי. כידוע, אדם שלא משלם מזונות קבועים על פי חוק, נמצא בהליך הוצאה לפועל ולאישה מגיע לקבל מזונות דרך הביטוח הלאומי. היא נדרשת למבחן הכנסה ורגולציות נוספות, והסכום הוא לרוב נמוך בהרבה מהמזונות שנקבעו על ידי בית משפט. השופט הנדל בדעת המיעוט מתייחס גם לענין הזה" "חוב מזונות, בניגוד לחובות אחרים, הוא חובה פרטית בין הורה (או הערב לו במקרה זה, הנכנס בנעליו) לבין ילדו. הדין דורש מהחייב לשלם את מזונות ילדיו – ולא מרשות ממשלתית מכספי הציבור. הרשות אך עשויה לשמש כמטווח במקרים בהם יש קושי בגבייה, אך גם אז הזכאות הכספית איננה מתאיינת אלא עוברת לידי המוסד. אך אין לטעות. זהו מצב בדיעבד – שהוא המצוי שאינו ראוי. על פי ההיגיון שנוקטת בו המערערת אין צורך להטיל איסור יציאה מהארץ כלל – כי הרי ממילא המוסד ישלם באם החייב לא ישוב. אך כידוע אין זה המצב. מעבר לצורך להפנים ולהכיר בכלל לפיו נכון וראוי כי כל אדם יחוב בחובותיו, מדובר בהגברת הנטל על הקופה הציבורית. הפסיקה קבעה כי ככלל, מעמדו של המוסד לביטוח לאומי אינו שונה ממעמד הנושה בהליכי הגבייה ו…אין להחריג את המל"ל מן הפטור שקיבל הנושה המקורי וכי חוק הבטחת התשלום אינו מיועד לשמש כאמצעי מילוט אשר בעזרתו יוכל החייב להעביר את חובו הפרטי אל הקופה הציבורית".
השופט הנדל הוסיף כי "במקרים המתאימים על המוסד לשאת בתשלומים כגון דא, ובפרט כאשר האלטרנטיבה היא כי איש לא ישא בהם. ברם במקרינו, אינני רואה לנכון ליצור כלל לפיו המוסד ישלם והחייב, או מי שבא בנעליו, יהיה פטור רק מפני שהוא הוכרז כפושט רגל וקיבל צו הפטר. לא נראה שישנה הצדקה להעביר את נטל התשלום לכתפי הציבור, ויש לזכור כי גם הקופה הציבורית מוגבלת היא. הכסף שהמוסד מוציא אינו כאש שניתן להעביר מנר לנר, אלא בא על חשבון צרכים ציבוריים אחרים".
עו"ד קרן הורוביץ מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האשה, אוניברסיטת בר אילן אמרה כי "בית המשפט צריך להבין שיש פה מסר מעבר למקרה הספציפי. יש פה מסר בעייתי לאחריות הכלכלית של הורים לילדיהם. בסופו של יום ניתן פטור מאחריות למזונות ילדים והילדים נותרים ללא תמיכה כלכלית של האב או של מי שערב לאב. הפניית האשה לביטוח לאומי מתוקף חוק המזונות הבטחת תשלום לא מהווה פתרון. ביטוח לאומי משלם באופן חלקי בלבד ורק כאשר הכנסת האשה מאוד נמוכה".
