"ביני לבין בעלי החל הליך גירושין, והוא עזב את הבית. הילדים גילו מצוקה מהביקורים אצלו, ואף אחד לא הקשיב", מספרת א', אם לשניים (כל השמות והפרטים המזהים בכתבה שונו). "כמה שפניתי לפקידת סעד, מה שאמרו לי זה שמגיע לו לראות את הילדים כל עוד הוא מגלה רצון. עם הזמן, הילדים סירבו ללכת אליו. הביקורים נמשכו, והילדה היתה אצלו ועברה התעללות. הגשתי תלונות לרשויות הרווחה ולבית המשפט, אך הן לא קיבלו מענה. מאז האירוע הזה הילדים מסרבים להיות אצלו מעבר לכמה שעות, בלי הבטחה שהוא יחזיר אותם".

בנקודה הזו, מצב של ילדים שחווים מצוקה במפגש עם אביהם ואינם מעוניינים לפגוש אותו, הפך בעיני רשויות הרווחה לסיפור אחר לגמרי – סיפור על 'ניכור הורי', בו האם מואשמת בהסתת הילדים כנגד אביהם, והרשויות מאיימות עליה כי אם תמשיך בכך, היא תאבד את הזכות עליהם. "הילדים המשיכו לסרב, והוא אומר שהם צריכים לעבור לגור רק איתו. הוא החל לומר 'אני לא מסכים להיפגש איתם, לדבר איתם, רק שיעברו לגמרי'. הצעתי שנלך לטיפול, אבל הוא סירב".

האב המשיך בטענות על ניכור הורי, ואף פנה לפקידת סעד חוק הנוער להוצאת צו נזקקות, שמשמעותו הוצאת הילדים מרשות האם. פקידת הסעד הכריזה נזקקות על סמך טענות האב שהאם מסיתה את הילדים נגדו, אבל השופט לא קיבל את דעתה. א' מבקרת את רשויות הרווחה על כך שקיבלו באופן אוטומטי את טענות האב: "הילדים מטופחים, מטופלים, חיים בתנאים טובים, הולכים לחוגים, יש להם הכל. כל אותה תקופה אף אחד מהרשויות לא יצר קשר, לא היו בבית, לא פגשו את הילדים או את האמא, לא ביקרו במסגרות. האב ביקש וכך היה."

האמהות איתן שוחחנו לצורך הכנת כתבה זו מתארות סיפורים שונים עם דפוסים דומים: בני הזוג מתגרשים, הילדים במשמורת אצל האם, האב כמעט ולא נמצא בתמונה אם בכלל, לא משלם מזונות בצורה סדירה, בשלב כלשהו הוא רוצה הפחתה במזונות, מגיש בקשה למשמורת משותפת (בהמשך לפסיקת בגצ מ-2017), וכחלק מהליך המשמורת טוען ליצירת 'ניכור הורי' מצד האם – שהפכה בשנים האחרונות לעילה לגיטימית מבחינת הרווחה לשלילת המשמורת מהאם. בשם המאבק ב'ניכור הורי' מקדשים גורמי הרווחה המטפלים בהורים ובילדים מקדשים את עצם קיום המפגש עם האבות, תוך התעלמות מהתחושות ולעיתים גם הסכנות שחווים הילדים במפגש זה.

כשהאמהות מתריעות על הקשיים שחווה הילד הן מואשמות בהסתה נגד האבות, ומאוימות על ידי רשויות הרווחה כי אם לא יכריחו את הילדים להיפגש עם האב על אף שאינם מעוניינים בכך, הן יאבדו את הזכות לגדל את הילד. חשוב לציין כי ישנם גם מצבים הפוכים, בהם המושג 'ניכור הורי' עולה גם כטענה מצד האם ונגד האב, אולם כל הגורמים עמם שוחחנו אמרו כי ככל הידוע להם, מרבית המקרים בהם נעשה שימוש במושג זה הם בטענות כנגד האמהות.

אחד הדברים הקשים והמורכבים בהבנת המצב החדש יחסית שנוצר עקב ריבוי השימוש במושג 'ניכור הורי' בסכסוכי משמורת הוא שכל הדיונים מתנהלים בדלתיים סגורות, פסקי הדין חסויים והתסקירים שמוציאות העובדות הסוציאליות סודיים. לכן, היכולת לבקר ולשקף את מה שקורה בהליכי המשמורת האלה מוגבלת מאוד. סיפוריהן של האמהות, בטשטוש הפרטים כמובן, שופכים אור על הצדדים האפלים של אותם סכסוכים, וכיצד במקרים רבים טובת הילד ורצונו החופשי זזים הצידה בשם אינטרסים שהם לעיתים כלכליים, ובשם מושג שנוי במחלוקת מבחינה מקצועית.

"לא חשוב הקושי של הילד, רק לסמן וי על המפגש"

"המערכת שמה הכל בצד ושמה רק את המטרה לפעול נגד ניכור הורי והסתה", אומרת לנו ב', אף היא אם שהתגרשה ונמצאת בסכסוך משמורת עם בעלה לשעבר. "מבחינת המערכת, מה שחשוב זה שהמפגשים עם האבא יתקיימו, ולא חשוב בכלל הקושי של הילד, רק לסמן וי על המפגש."

ב' מוסיפה כי "מפנים אותנו לטיפולים משפחתיים שעולים עשרות אלפי שקלים, ולא מעניין את אנשי המקצוע מה קורה באמת. הם גם לא גורמים מוסמכים לטפל בילד כי הם מטפלים משפחתיים. בגלל שאין התמקצעות טיפולית, הם לא מקשיבים לילד. מתעלמים, לא רואים בעיניים, רק שהמפגשים יתקיימו כדי שהעו"ס יראה לבית המשפט שהן יעילות ומתקדמות."

"מאיימים עלי בסנקציות – קנסות בכסף אם לא מגיעים למפגש", אומרת ב' בכאב, "לא מעניין אותם שאני עובדת שכירה, לא מעניין אותם חוגים של הילד, אירועים. חייבים להגיע לטיפולים ואם לא זה סנקציות, גם עיכוב יציאה מהארץ לילד, דברים שפוגעים בזכויות בסיסיות."

במקרה של ב', בנה דיווח לה על פגיעה בו מצד האב – שלא זכתה להתייחסות. "זה לא עניין את בית המשפט והעובדים הסוציאליים", אמרה לא עניין אותם לדבר איתו, פשוט מתעלמים. לא עובדים עם האבא על הנוקשות שלו, על האגרסיביות שלו. כל מה שחשוב זה שהילד ייפגש עם האבא".

ההתעלמות מרצונו ומתחושותיו של הילד מקבלת ביטוי כשב' מספרת לנו כי העובדים הסוציאליים "אמרו לי להכניס את הילד באלימות, לדחוף אותו לתוך האוטו של האבא. האלימות מופנית כלפי הילד. זה לא ישפר את הקשר עם אבא שלו. אני עושה הכל כדי שלא תהיה הידרדרות בתפקוד של הילד. אני מעוניינת שייפגש עם אביו, אבל לא במחיר שיפגע בו".

הילד אמר שהאב פוגע בו, האם הואשמה בהסתה נגדו

ר' ובעלה היו זוג, והיא נכנסה להריון לא מתוכנן. לדבריה, בעלה לא רצה את הילד והחל להכפיש אותה. הקשר ביניהם נותק, ולאחר הלידה הוא דרש בדיקת אבהות. בעקבות הבדיקה הוא פנה לשירותי הרווחה בטענה שר' מזניחה ומתעללת בילד, ובמקביל פנה למשטרה והתלונן על אלימות כלפיו והטרדות טלפוניות מצדה. הרווחה ביקרו אצל ר' וראו שהכל בסדר.

כשבנה של ר' היה בן כמה חודשים, הביע האב את רצונו לפגוש אותו. ר' אפשרה זאת ללא הסדר משפטי, והם סיכמו על מפגשים בשעות היום ללא שינה, בתחילה בנוכחותה ולאחר מכן בלעדיה. בהמשך, מספרת ר', "הילד התחיל לשנות התנהגות, לא ישן, והתעורר חשד שהוא עובר פגיעה מינית. הילד אומר שהאב פוגע בו. נעשתה פניה לרשויות, למשטרה, לבית חולים. התיק במשטרה נסגר כי הילד לא שיתף פעולה, ובבית חולים לא עשו בדיקה כי חלפו יומיים מאז המקרה".

גם במקרה הזה, במקום לבדוק לעומק את התלונות על האב, רשויות הרווחה האשימו את האם בהסתה נגדו. לטענתה, פקידת סעד פגשה את האב לכארבע שעות, ואחר כך אמרה לה שהיא התלוננה כדי לנקום באב, מכיוון שהוא נטש אותה ואת הילד, ושהיא תמליץ על משמורת מלאה לאב. לאחרונה, מוסיפה ר', נערכה ועדת טיפול בה איימו על האם שאם היא לא תיתן לילד ללון בביתו של האב, יוציאו אותו מרשותה. ר' הסכימה מחשש שיקחו לה את הילד. למרות שלדבריה פעלה בדיוק על פי הסדרי הראייה, בוועדה האחרונה היא שוב הואשמה ב'הסלמת הניכור ההורי'.

לפני המפגש אמרתי לילדה 'מאמי תנשמי עמוק', אמרו שאני מסיתה

גם ט' התגרשה מבעלה, וילדיה חוו אלימות ומצוקה במפגשים איתו. ט' דיווחה על כך לשירותי הרווחה, לדבריה במטרה שיסייעו לו להיות הורה טוב יותר, קשוב וסבלני לילדיו. זה לא עזר, ומערך היחסים הלכה והסלימה: "הייתה סיטואציה בה הוא לא נתן לילדה לאכול, ואחר כך השאיר אותה מחוץ לבית ונסע", סיפרה, "בשלב מסוים הוא ביקש משמורת, אחר כך הוא איים לרצוח אותי. לאחר האיום בית המשפט הוציא לנו אזהרה הדדית, השופט אמר לי שאני מוסיפה שמן למדורה כי הגשתי תלונה במשטרה על איומים. במקביל, הגרוש שלי החל לטעון להסתה. למרות שיש תסקירים בהם כתוב שהוא צועק על פקידת סעד שהוא לא רוצה את הילדים, בסופו של דבר היא המליצה להשאיר את הסדרי הראיה כמו שהם וקבעה שהוא לא מסוכן. באבחון באחד המכונים שעובדים עם שירותי הרווחה קבעו שאנחנו משפחה שצריכה כמה סוגי טיפול, אני הסכמתי, אבל הוא סירב".

כשט' הביעה את חששותיה מהמשך המפגשים בין ילדיה לאביהם, השופט אמר לה שאם לא תיישר קו, הוא ימנה פקידת סעד לחוק הנוער. בשירותי הרווחה קיבלו את טענת האב שט' היא שהסיתה את הילדים נגד אביהם, לטענתה ללא כל בסיס. "כשהבת סירבה להיכנס לפגישה עם האב, אמרתי לה 'מאמי תנשמי עמוק', ועל זה הם אמרו שאני מסיתה", סיפרה. "אבא שלהם טוען להסתה מצידי? הוא פגע בילדים פיזית. חלק מהילדים הולכים אליו בהסדרי ראיה רגילים וחלק לא, כי הם אומרים שהאב היה אלים כלפיהם. הוא אדם אלים אלימות מילולית קשה מאוד, פיזית – דחיפות, משיכות. בשיחה עם השופט הילדים אמרו לו שהם לא רוצים להיפגש עם איתו, שטוב להם שהם לא בקשר".

האמהות שרואיינו לכתבה קוראות לרשויות הרווחה ולבתי המשפט לשנות גישה, ולהקשיב להן ולילדיהן. "באופן אוטומטי מכריזים ניכור הורי. צריך לבדוק מאיזה מקום מגיע האבא. יש דבר שנקרא סרבנות קשר, אין דבר כזה ניכור הורי", אומרת א'. "ההתנהלות המשפטית אגרסיבית בגלל הציבוריות של הנושא, אבל הטיפול הוא לא נכון", מוסיפה ב'.

משרד הרווחה: "ניכור הורי היא תופעה קשה הפוגעת פגיעה של ממש בילדים"

במשרד הרווחה סירבו להתייחס לטענות הנשים שרואיינו מבלי לקבל את פרטיהן האישיים, אך המרואיינות, החוששות מאובדן המשמורת על ילדיהן, סירבו לעשות זאת. בהתייחסות כללית לנושא, אמרו במשרד ל'דבר ראשון' כי "תופעת 'הניכור ההורי' היא תופעה קשה הפוגעת פגיעה של ממש בילדים למשפחות בתהליכי פרידה וגירושין. הטיפול בילדים הנפגעים 'מניכור הורי' ממוקד בטיפול ושיקום מצבם של הקטינים ומשתנה בהתאם לצרכי הילדים ולהתנהלות המשפחה".