מושג חדש ואופנתי יחסית בעולם מאבקי הגירושים בשנים האחרונות הוא 'הניכור ההורי". מדובר בתיאוריה שנויה במחלוקת שאין לגביו כל מחקר אמפירי ומטרתו לתאר מצב בו אחד ההורים מסית את ילדיו נגד ההורה האחר ובכך פוגע בקשר בין ההורה לילדיו. בשבועות האחרונים ישנה התרחשות סביב המושג וזאת בעקבות קול קורא שהוציא משרד הרווחה, שביקש לשלוח אליו סקירה ספרותית בנושא כחלק מגיבוש המלצות של המשרד. נכון לימים אלו, מי שנבחרו על ידי המשרד לערוך את הסקירה הספרותית הם ד"ר יואב מזא"ה, ד"ר בני ביילי וד"ר ענבל בר-און. כמו כן, על אף היותו מושג בעייתי ושנוי במחלוקת, בתי המשפט פוסקים כיום על בסיסו ועובדות סוציאליות מוציאות תסקירים על בסיס המושג והתאוריה שנלווית לו.
לפני שנה עברה בקריאה טרומית הצעת החוק "הבטחת קשר בין ילד להוריו" שיזמה ח"כ רויטל סוויד. ללא קשר לחקיקת החוק, ועל בסיס העובדה שכאמור, בתי המשפט פוסקים על בסיס אותו מושג, יכול להיווצר מצב בו כחלק ממאבק מזונות יטען אב ל'ניכור הורי' מצד האם, והאם תחוייב לשלוח את הילד שלה לטיפול, גם אם הילד אינו מעוניין בכך וגם אם הוא אינו מעוניין לפגוש את אביו. בנוסף, גם במקרה של תלונה על פגיעה, יחוייב הילד להפגש עם ההורה. כמו כן, במידה שהילד לא יגיע למפגש עם אביו, האם עלולה להיקנס, או שיוטלו עליה ועל ילדה סנקציות כמו איסור יציאה מהארץ לילד.
פרופ' דפנה הקר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א הסבירה ל'דבר ראשון' את המושג בהקשר האקדמי ואת הסכנות בשימוש בכלים אותם מציעים המטפלים ב'ניכור הורי'. לדבריה, המושג 'ניכור הורי' פותח על ידי פסיכולוג בשם גרדנר בארצות הברית ומאז פורסמו מחקרים שמתחו ביקורת על המושג, על התאוריה של גרדנר, ועל העובדה שהוא פיתח אותה בלי לתמוך בה במחקר אמפירי. "גם בארה"ב וגם בישראל הרשויות אימצו את המושג באופן לא ביקורתי, בפועל הוא אמור לחול גם על אימהות וגם על אבות אבל יש חשש שזה עוד כלי ניגוח בידי אבות שמחפשים דרכים להמשיך לשלוט בנשים ובילדים."
הקר הוסיפה כי השפעותיה של תיאוריית ה"ניכור ההורי" בארה"ב היא שנשים רבות מפחדות לדווח לרשויות על אלימות מצד אבי ילדיהן מתוך חשש שיתויגו כאימהות מנכרות וילדיהן יילקחו מהן. לדבריה, גרדנר טען שבמקרים של 'ניכור הורי' יש להעביר את המשמורת להורה המנוכר. "זהו צעד דרסטי ומסוכן שבעצם שולח את הילד להורה שהילד לא רוצה להיות איתו בקשר, לפעמים מסיבות מאוד טובות." הקר הוסיפה כי בשבועות האחרונים החלו להגיע לאוזניה בשבועות האחרונים עדויות מהשטח לפיהן התקבלו החלטות שיפוטיות כגון העברת משמורת להורה המנוכר והחלטה על הוצאת הילד ל"מחנה" לילדים מנוכרים. "השמועות האלה מעוררת דאגה עמוקה וחשש שמערכות הרווחה והמשפט מחפשות פתרונות פלא לבעיות מאוד מורכבות וכואבות".
עוד הסבירה הקר את המושג המשפטי שנקרא "סרבנות קשר", הוא מצב בו ילד לא מעוניין להיות בקשר עם אחד ההורים, ואת ההבדל בינו ובין המושג 'ניכור הורי': "במצב בו אחד הילדים לא רוצה לפגוש את אחד ההורים, השאלה היא למה. 'ניכור הורי' מניח שזה באשמת אחד ההורים שהשחיר את דמות האב או האם לרמה כזאת שהילד לא רוצה קשר איתם. זו הנחה לא מבוססת, אוטומטית, שמחפשת אשמים במקום לבצע בדיקה מאוד מעמיקה ולבדוק מה הוביל ילד לא לרצות להיות בקשר עם ההורה. זה יכול להיות התנהגות אלימה, פגיעה מינית, תחושת כעס בגלל גירושים. בלי בירור מעמיק, מתן מענה לסיטואציה הקונקרטית ששמה בלב הענין את הילד ולא את הזכות של ההורה להיות בקשר עם הילד, עלולים להיעשות דברים איומים ונוראיים".
מי דואג ל'טובת הילד'?
המושג 'טובת הילד' הוא הסיבה לקיומם של דמי המזונות, והם אלו שלעתים קרובות מלבים את מאבקי הגירושים. מאז פסיקת בית המשפט העליון מיולי 2017, לפיה במקרה של הורים גרושים לילדים בגילאים 6-15 במשמרת משותפת המשתכרים באופן שווה, האב לא יחויב במזונות, ישנם ניסיונות חוזרים של אבות לא לשלם מזונות לילדיהם. במאבקים האלה הילדים הופכים לא פעם לקורבנות וטובתם נשכחת. הם לא מיוצגים באופן שווה בהליך ופעמים רבות מצבם הנפשי מתדרדר.
סבינה רוטלוי, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב וראש הוועדה בדבר זכויות הילד בחקיקה בישראל, התייחסה להיבט של 'טובת הילד' ביחס למושג "ניכור הורי". לדבריה, "במערכת מאבקי הגירושים יש כמובן המון כוחנות והרבה הסתה. לצערי חלק ממערכות אכיפת החוק – בית הדין הרבני ובית הדין לענייני משפחה, מעבירים את התיקים בין אחד לשני. אנחנו האומה הכי מתדיינת בעולם, מספר עורכי הדין הכי גבוה בעולם, ואין לנו גישור חובה, וגם בתוך מה שיש בגישור בתחום הגירושים – לילד אין מקום. מי מייצג את הילד? בתור חברה שמתבססת על המשפט האנגלי שמתנהל בווכחנות זה רק מקשה יותר על הנושא של דיני גירושים."
רוטלוי ציינה כי לצד הבעיות המובנות במערכת המשפט הישראלית הנוגעות לסוגיה, ישנם גורמים שלדבריה "מלבים את השנאה וההסתה" מעבר למצב הרגיש גם כך. "יחד עם כל אנשי המקצוע שרוצים הרבה כסף על חוות דעת, חוקרים פרטיים, תיאום הורי – באמת שוכחים את המקום של הילד. אפשר לראות במאבק הקשה על ביטול חזקת הגיל הרך שקולו של הילד לא נשמע שם. זה לא חדש שמסיתים, אבל אם היה מתנהל דיון בצורה מכובדת בבתי משפט היו לזה פתרונות. בסופו של דבר מגיעים להסכם."
רוטלוי תיארה תהליך בו מקרי קיצון מוצגים ככאלה שמעידים על הכלל, וזאת בכדי להשיג מטרות בהקשר של מאבקי הגירושים והמזונות. "כל הנושא של תלונות שווא של נשים בתהליך גירושים הוא חלק מאותה התנהלות. מי שמדבר על תלונות שווא מאשים את האם – הפכו את זה כאילו זה הדבר. היתה ועדה בלשכת עורכי הדין של תלונות שווא ואז התפתח המושג של 'ניכור הורי' שבעצם מגלם מצבי קיצון שגם אני, במהלך הקריירה שלי נתקלתי בהם, ובאמת מדובר במקרים קשים. אבל אם לוקחים סיטואציה של משפחה שנמצאת בטירוף מערכות, הילדים הם קודם כל קורבן של המצב הזה גם אם להורים נדמה שהם מסתירים את מה שקורה ביניהם מהילדים. אם יש אלימות כלפי האם – הם הופכים להיות קורבן אלימות. שומעים ורואים אצל המון ילדים שמתפתחות הפרעות. אין שום כתובת לילדי גירושים למרות שיש כל כך הרבה ילדים כאלה בכל שנה."
לדבריה של רוטלוי השפעתם של הגירושים על הילד היא קשה ביותר. "בפיילוט שנעשה על הזכות של ילדים להשתתף בהליכי משמורת התקיים מחקר ואחד הממצאים הראה שלמרות שהיו סביב המשפחה עובד סוציאלי, פקידי סעד לסדרי דין, ועוד עובדים מקצועיים שעסקו בכל מיני חלקים של הסכסוך – לילד איש לא התייחס. לא מערכת הרווחה, לא מערכת החינוך. הוציאו את האחיות לבריאות הציבור מבתי הספר והשאירו ואקום. לא היה גוף שהתפקיד שלו הוא לטפל בילדי גירושים. גילינו שאחוז מאוד גבוה מהילדים היו במצוקה ובסיכון על פי כל ההגדרות."
משרד העבודה והרווחה מסר בתגובה לדברים: "מדיניות המשרד אינה מוכתבת מתכניות עבודה או סקירת ספרות המוגשות אלינו. תופעת 'הניכור ההורי' היא תופעה קשה הפוגעת פגיעה של ממש בילדים למשפחות בתהליכי פרידה וגירושין. הטיפול בילדים הנפגעים 'מניכור הורי' ממוקד בטיפול ושיקום מצבם של הקטינים ומשתנה בהתאם לצרכי הילדים ולהתנהלות המשפחה.
"כדי לטפל ולהתמודד בצורה המיטבית עם נושא 'הניכור ההורי' המשרד יצא ב'קול קורא' להגשת הצעות לסקירת ספרות בנושא 'ניכור הורי'. צוות החוקרים ד"ר יואב מזא"ה, ד"ר בני ביילי וד"ר ענבל בר-און נבחרו לערוך את סקירת הספרות. סקירת הספרות טרם הוגשה. כשתוגש, היא תהווה רק חלק מהמידע שיעמוד לרשותנו בעת פיתוח תורת עבודה ודרכי התמודדות עם הנושא."
