היום השני של כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה נפתח היום (רביעי) ובמסגרתו נערך מושב שהוקדש ליחסי עבודה והתאגדויות עובדים. פרופ' יותם מרגלית, חבר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הציג נתוני סקר שערך המכון במרץ 2016.
מנתוני הסקר עולה, כי מרבית הציבור בישראל מחזיק בעמדות חיוביות כלפי התארגנויות עובדים והשלכותיהן על המשק. 56% מן הציבור היו מעוניינים לראות עליה בכמות התארגנויות העובדים בישראל, בעוד רק עשירית מהנסקרים העידו שהיו רוצים לראות משק ובו פחות התאגדויות. הסיבות שהציג פרופ' מרגלית לעמדות החיוביות כלפי התארגנות נובעות לדבריו מהתדרדרות הביטחון התעסוקתי ומדיניות חלשה של עידוד תעסוקה אקטיבית המתבטא בהכשרת עובדים בתמיכת המדינה, וכן הגנה מועטה על עובדים עם חוזים לא סטנדרטיים כגון העסקה שאינה ישירה ועובדי קבלן.
לצד נתונים אלה, עולה מהסקר כי בקרב עובדים בעלי השכלה והכשרה מקצועית נמוכה יש פער גדול יותר בין רצונם להתאגד לבין היקף העובדים המאוגדים בפועל, מאשר בקרב עובדים בעלי השכלה אקדמאית.
יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן חיזק את דבריו של מרגלית באשר לסיבות לצמיחה במספר ההתאגדויות. "במדינת ישראל השכר נמוך מדי ויוקר המחיה גבוה מידי – זו עובדה", אמר ניסנקורן. "העובדים בתווך בין השכר הנמוך ליוקר המחיה. הרצון של עובדים להתארגן והמחאה של 2011 נובעים ממצב עובדתי – אנשים רוצים שינוי, והמכשיר הכי פרקטי לשינוי זה התארגנות עובדים. העובד יכול במו ידיו לייצר שינוי וזה מה שמבטא הסקר".
קובי אמסלם, שהיה עד לפני כשבועיים הממונה על ההסכמים והשכר במשרד האוצר, טען בדיון כי נושא הביטחון התעסוקתי ביחסי העבודה הקיבוציים בישראל פוגע בפריון. "מצאנו לא פעם ששכר גבוה וביטחון תעסוקתי גבוה יוצר סטגנציה של הגוף" אמר אמסלם, "ואז לתקן כזו סטגנציה ואת נזקיה לוקח שנים רבות אם בכלל". לדבריו על אף העובדה שרוב העובדים מבקשים ביטחון תעסוקתי "זה לא מתיישב עם המגמות העולמיות של שוק עבודה מתגמש".
מנכ"ל אסם ויו"ר ועדת העבודה בהתאחדות התעשיינים, יצחק צאיג, הגיב לדבריו ואמר כי תפקיד הוועדים לשמור על זכויות העובדים, ובכל פעם שיש חשש שיפגעו צריך לקיים דיאלוג מתוך שקיפות ומתוך הבנה של ההנהלה לצרכי העובדים.
"חלק גדול מהבעיה שלנו בסקטור העסקי זו ההשפעה של יחסי העבודה במגזר הציבורי, המגיעים לעיתים למקומות אלימים, לא הגיוניים, המתאפיינים בחוסר אמון", אמר צאיג. לדבריו נוצר רושם שזו היא התרבות ביחסי העבודה בין ועדים והנהלות. "יחסי עבודה תקינים מביאים דיווידנדים", הוסיף, "לכן אנחנו מאמינים בעבודה המאורגנת, ומשוכנעים בערך שלה לחברה, לנכונות של העובדים ולדיווידינד הכלכלי. כל זה מתוך הבנה שיש לשמור על נקודת שווי משקל בכלכלה".
נשיא ומנכ"ל חברת אדמה פתרונות לחקלאות, חן ליכטנשטיין, הדגיש: "אנחנו לפני כל החלטה משמעותית עושים דיונים עם נציגות העובדים שלנו ובנינו מערכת יחסים מאוד מוצלחת לאורך שנים רבות, בלא שביתה אחת לאורך שנים, למרות שקיבלנו גם החלטות כואבות שכללו פיטורי עובדים". לדבריו יש חשיבות להגיע לשולחן המו"מ מתוך הבנה של המטרות המשותפות לעובדים ולהנהלה. ליכטנשטיין הציע הקמתו של מוסד וולנטרי לדיון בין מעסיקים וארגוני עובדים.
ניסנקורן הצטרף לדברים ואמר כי נדרש מודל של שיתופיות ביחסי העבודה ולא מודל של עימות. "אם תבדקו את ימי השביתה בשנתיים שאני יו"ר ההסתדרות תראו שיש ירידה דרסטית בימי השביתה ובנזק לתוצר. איפה כן יש שביתות? כשיש מודל חזק של עימות כמו בקבוצת כי"ל שרצו לרסק את העובדים". דוגמה נוספת שהביא היא כוונת שר התחבורה להפריט בצעד חד צדדי את מבחני הנהיגה המעשיים, שהובילה לשביתת בוחנים בת חודשיים וחצי. "אני שמח שהיום בית הדין לעבודה עצר את ההפרטה" אמר, והדגיש שההסתדרות הייתה נכונה לדיאלוג כבר לפני חודשיים וקיבלה את הצעות הפשרה של בית הדין לעבודה שנדחו על ידי המדינה, "ההסתדרות היא הרבה פעמים המבוגר האחראי".
פרופ' ידידיה שטרן, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן וסגן נשיא למחקר כמדינה יהודית במכון הישראלי לדמוקרטיה, הציע לאמץ בישראל מודל ממשל תאגידי המחזק את כוחם של העובדים בדומה למודל הנהוג בגרמניה.
"ההנחה שכולנו רגילים בה זה שיש ניגודי עניינים בין העובדים וההנהלה, וההפך הוא נכון" אמר שטרן "האמת היא שיש ניגודי עניינים בין בעלי המניות לבין העובדים. מה טוב למשק ולחברה? התשובה היא איזון בין השניים. בגרמניה בחברות גדולות המועצה המפקחת (המקבילה לדירקטריון, נ.צ.כ.) כוללת בתוכה 50% נציגי עובדים, שנבחרים מטעם העובדים לייצג את הקוטב המאזן של הקפיטליזם של בעלי המניות מול הקפיטליזם של העובדים". לדבריו מודל שכזה היה מייתר, למשל, את הצעת החוק להגבלת שכר הבכירים.
יושב ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, פרופ' יוג'ין קנדל, שהנחה את הדיון הציע את המודל הסקנדינבי כמודל אלטרנטיבי, בו אחוז גדול מהעובדים מאוגדים אבל יש חופש פיטורים רחב להנהלות והדגיש כי מודל כזה צריך להיתמך גם בהגברה משמעותית של המדיניות הממשלתית האקטיבית להגברת התעסוקה וההכשרה המקצועית שמשפרת את יכולת ההשתלבות מחדש של העובדים המפוטרים בשוק.
אספקט נוסף של התאגדויות עובדים הודגש בדבריו של ניסנקורן, שאמר כי ההסתדרות בשנים האחרונות רואה עצמה כארגון חברתי שמטרתו צמצום פערים. "אני שמח שאנחנו כרגע רואים שהשיח משתנה משיח ליברלי של יוקר מחיה וניסיון לנתץ את ארגוני העובדים לשיח של צמצום פערים", הוסיף. ניסנקורן אף הדגיש את הישגיה של ההסתדרות בשנים האחרונות, כגון: העלאת שכר המינימום באלף ש"ח, קידום העסקה ישירה, והגדלת הפרשת פנסיית החובה. יו"ר ההסתדרות סימן את יעדיה הבאים של ההסתדרות – מאבק לצמצום שעות העבודה ל-40 שעות שבועיות ומאבק לחיזוק מערכת הסיעוד בישראל.
