"זאת בדיוק הסכנה בשפי פז, האלימות שהיא מייצרת סביבה היא הרבה יותר גדולה ממה שהיא עושה", אומר ל'דבר ראשון', גולי דולב-השילוני מהמרכז לקידום פליטים אפריקאים וממארגני האירוע במוצאי שבת – אירוע לציון יום האישה הבינלאומי אותו ארגנו המרכז לנשים אריתראיות (EWCC) והמרכז לקידום פליטים אפריקאיים (ARDC). באירוע היו מאות משתתפים, רובן נשים וילדים, אריתראיות וישראליות, ומולם קבוצה של תושבים בהובלת שפי פז שהגיעו למקום עם רמקולים במטרה להפריע ולפוצץ את האירוע.
"אנחנו ארגנו את האירוע. בחוץ הייתה הפגנה של שפי פז" מספר דולב השילוני. "כ-15 איש צעקו והפעילו רמקולים מאוד חזקים. כדי להפריע לנו. מישהי ניסתה להיכנס לבניין, אז צילמו אותה וחסמו לה את הדרך. היא לא הבינה את הסיטואציה וריססה גז פלפל. השוטרים עצרו אותה. אבל הבניין בנוי באופן כזה שגז הפלפל שהיא ריססה עלה למעלה לחלל שבו עשינו את האירוע. כשהגז עלה לתוך חלל האירוע כל הנשים התחילו להשתעל ונכנסו להיסטריה. השוטרים התנהגו נהדר, ביקשו מכולם לעלות לקומה גבוהה יותר ושלחו חובש לבדוק שכל הילדים בסדר. ואחרי שעה חזרנו לאירוע והאירוע חזר לסדרו".
שפי פז: רק אחר כך ראינו את השידורים שישר האשימו אותי אישית שריססנו
ולא הבינו למה לא עוצרים אותי. אני לא ארסס ילדים בגז מדמיע, יש לי גבולות
"היא שמה רמקול בפול ווליום, מעשה שבפני עצמו הוא לדעתי לא בסדר. רק כי נשים התכנסו לדבר על העצמה נשית. אבל גם אם את יכולה לחשוב שהמחאה שלה היא לגיטימית, ההיסטריה ששפי מייצרת סביבה היא קרקע פוריה לדברים יותר גדולים. זה לפחות הפירוש שלי" מוסיף דולב-השילוני.
"עכשיו הם לוקחים לנו את הנשמה"
שפי פז תיארה ל'דבר ראשון' תמונה שונה מעט. "האירוע היה בקומה השנייה. הגענו לכניסה לבניין כמה חברה' עם בידורית ומגפונים. המטרה הייתה להפריע ככל האפשר.
הקהילה האריתראית, בעיקר הנשים, מנסות לנכס את השם דרום תל אביב אחרי שכמעט לקחו לנו הכל. לקחו לנו את הבית, הביטחון עכשיו הם לוקחים לנו את הנשמה".
ניכר שהעובדה שהאירוע מסומן כאירוע של תושבות דרום תל אביב, חורה מאוד לפז. "האירוע הזה פורסם תחת אירועי יום האישה דרום ת"א, אז באנו להפריע. היו המון גברים באירוע שזה מוזר כי הם מדווחים על 70 אחוז אלימות במשפחה. הגענו למטה, בעיקר הפרענו דרך רעש, שמנו פסקול של נשים שנפגעו. קצת לפני 20:00 בבניין עצמו יש מקום לנשים בסיכון בשלב מסוים הופיעה אישה שחוסה במקום הזה. כנראה השילוב של התנועה ומצלמות הכניסו אותה ללחץ. אמרנו לה שלא צילמנו, הראינו לה מה עשינו ומחקנו.
מתישהו היא התפרצה, התחילה לרסס וריססה את כל חדר המדרגות. אחת הנשים איתנו נפגעה ופונתה באמבולנס. חשבנו שרק אנחנו נפגענו לא ידענו שזה הגיע גם למעלה. רק אחר כך ראינו את השידורים שישר האשימו אותי אישית שריססנו
ולא הבינו למה לא עוצרים אותי. אני לא ארסס ילדים בגז מדמיע, יש לי גבולות".
על ההתרחשות לאחר ריסוס הגז המדמיע מספרת פז: "התחיל בלאגן, לא הבנו שהם נפגעו אז המשכנו עם הרעש. יצא מצב הזוי. הכל התערבב ביחד. כל תסריטאי שהיה כותב היו פוסלים אותו על חוסר אמינות".
"היה אירוע מקסים"
זוהי השנה השנייה שבה מקיימים אירוע לנשים האריתראיות לכבוד יום האישה הבינלאומי. למארגנים היה חשוב לציין ביום הזה את הכוח של הקהילה, לייצר מקום להעצמה נשית וסולידריות. תום, מהמרכז לקידום פליטים אמרה "עשינו אירוע, חגיגה עם אוכל. כשהגיעו קבוצה של מפגינים מטעם שפי פז ועוררו קצת מהומה למטה, שמו רמקולים וצעקו וקיללו אנשים. באיזה שהוא שלב של האירוע אני ירדתי למטה, ומישהי רצה לכיווני עם ספריי פלפל וריססה את כולם. תוך כדי היא צעקה שאנחנו אוהבי מסתננים. יותר מאוחר התברר לנו שזו אישה בסיכון שגרה בבניין וניסתה להיכנס ולא הצליחה כי המפגינים חסמו לה את הדרך וצילמו אותה. היא צעקה שלא יצלמו אותה כי היא אישה בסיכון והם לא הניחו לה אז היא ריססה. היא לא הייתה חלק מהם, אבל היא הושפעה מהאווירה האלימה שהם יצרו. ריססו אותי בעיניים, עמדתי עם המשטרה וחיכיתי לאמבולנס. עליתי למעלה ראיתי שכל הילדים פונו לקבל טיפול מחובש, כי הכל בפנים היה ריח של ספריי. אחר כך האירוע המשיך להתקיים, אבל המפגינים היו למטה וצעקו על כל מי שיוצא, אז אני ליוויתי את הילדים".
על האירוע עצמו אומרת תום, "באירוע היו אנשים מקהילת מבקשי המקלט וגם גברים וגם ישראליים לציין את היום הזה בסולידריות. זה היה אירוע מקסים, אישה מהקהילה דיברה, היה אוכל, מוזיקה, להקה אריתראית. זו פעם שנייה שאנחנו עושים את האירוע הזה זה ממש חשוב לנו לקיים את האירוע הזה, לדבר על שוויון מגדרי, יחסים מאוזנים, אירוע ממש שמח וחיובי".
"המטרה היא שירגישו בית ולתת תקווה"
המרכז הקהילתי לנשים אריתראיות, אחד הארגונים שארגנו את האירוע ביום שבת הוא ארגון שקם בשנת 2011 על ידי נשים אריתראיות וישראליות, שמטרתו היא לספק לנשים אריתראיות מרחב בטוח וגישה לשירותי רווחה וסיוע. המרכז מנוהל על ידי נשות הקהילה, משרת ומסייע לנשים אריתראיות מכל קצוות הארץ. מדי שבוע המרכז מסייע לעשרות נשים אריתראיות. אוכלוסיית הנשים מגוונת – חלקן אימהות חד הוריות המתקשות לפרנס את משפחותיהן, נשים צעירות מגיעות ללמוד כישורים להתפתחות מקצועית, נשים שחוות אלימות בביתן וזקוקות למענה טיפולי או רווחתי – כולן מגיעות למרכז לפעילויות מאורגנות או מערך תמיכה המשרת אותן בשפתן.
המנהלת של המרכז הקהילתי עדן טספרמהיים אומרת, "המטרה של המרכז הקהילתי לנשים אריתראיות היא לתת. שיבואו וירגישו בית ולתת תקווה. לחזק אותן. נותנים פעילות לנשים שעברו בסיני עינויים ויש להן טראומה. יש לנו פעילות של ספרות ומייק אפ ולימודי עברית ולימודי אנגלית. שולחים נשים שקשה להם עם החיים פה לקיבוצים כדי שלא יפלו לזנות. יש 20 נשים שעברו לקיבוצים ו-37 ילדים. ממלאים טפסים לנשים".
סמהר וולדיי מתנדבת במרכז הקהילתי לנשים אריתראיות, נמצאת בישראל תשע שנים והתחילה להתנדב במרכז לפני כשנה. סמהר נשואה ויש לה שני ילדים. היא גרה ברחובות, עובדת בניקיון וכך גם בן זוגה. היא מגיעה למרכז להתנדב פעם בשבוע. "נשים מגיעות, מספרות. אני שומעת וכותבת את הבעיות שלהן. במרכז כל יום ראשון יש קורס ספרות, בימי שני שיעור עברית, בימי שלישי שיעור אנגלית ויש מטפלת בזוגיות ומשפחה ועובדת סוציאלית שמגיעות לפה פעם בשבוע. הגעתי להתנדב במרכז בעקבות חברה שלי שסיפרה לי על המקום. כל יום מגיעות לפה כ-25 נשים לעבור את הפעילות. חוץ מהפעילות הקבועה, מגיעות לפה נשים שצריכות עזרה במילוי טפסים, הן מגיעות לכאן מכל הארץ, ואנחנו פה עוזרות להן. הבנות שמשתתפות בפעילויות הן בעיקר מתל אביב ואזור המרכז".
על האירוע ביום האישה הבינלאומי מספר סמהר ש"היה כיף, היו הרבה אנשים והמנהלת של המרכז דיברה על להיות חזקות ביחד. היו ריקודים, מוזיקה ואוכל. אבל היה את הבלאגן ועד עכשיו מגרד לי בגרון. בסך הכל טוב לי בישראל, אם יהיה שלום באריתראה אז בסדר אבל בנתיים יש שם דיקטטור. בעבודה מתייחסים אלי טוב, כמו משפחה, כשאני מתנדבת במרכז האבא מוציא את הילדים מהגן".
בין הפעילויות שיש במרכז יש הכשרות, לימודי שפות ולימודים מקצועיים. תרומות של מזון, ביגוד, ומוצרי תינוקות נאספים במרכז ומחולקים לנשים נזקקות. בנוסף יש במרכז מערך מילוי בקשות מקלט שמאפשר לכלל הקהילה למצות את זכויותיהם מול מוסדות ישראליים, ומילוי בקשות לקנדה המסייע לאלו שיכולים לצאת מהארץ. בנוסף מתקיימת במרכז קבוצת תמיכה והנחייה בליווי אנשי מקצוע: עורכות דין, עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות שמגיעות בהתנדבות, שעות קבלה מאוישות על ידי נשים אריתראיות שיכולות לתת מענה בשפה הטיגרינית. הן מוכשרות לסייע לנשים מבקשות מקלט וגם בהיבט של חד הוריות. לאור מצבן המדרדר של אמהות חד הוריות וצמיחת תופעת הזנות בקהילה, המרכז פתח ביוזמה חדשה בשנת 2018 להוצאת משפחות חד הוריות מתל אביב וקליטתן בקיבוצים ברחבי הארץ. הפעילות במרכז ממומנת על ידי תרומות, קרנות בינלאומית ו-UNHCR היא נציבות האו"ם לפליטים.
