יהיו אשר יהיו תוצאות הבחירות, כעת כבר ברור, כי מערכת הבחירות הנוכחית תיזכר כמכוערת ביותר שהיתה כאן בכל הנוגע לפגיעה באנשים עם מוגבלות. שטף כזה של התבטאויות מצד מפלגות ומועמדים, שכללו דעות קדומות, סטריאוטיפים, ביזוי והשפלה – שטף כזה לא נצפה מעולם בפוליטיקה הישראלית. החל מתיאור יריבים פוליטיים כ"אוטיסטים", דרך לעג לעיתונאי שפניו נכוו קשות, וכלה בקמפיין דה-לגיטימציה למועמד לראשות הממשלה תוך רמיזות על בעיות נפשיות – הבחירות האלה התאפיינו לכל אורכן ביחס פוגעני ומזלזל כלפי מוגבלות פיזית, שכלית ונפשית.

דורשים חיים בכבוד

לכאורה, ההתנהגות הזו מפתיעה. בשנים האחרונות עברה החברה הישראלית כברת דרך משמעותית בקידום הנגשה ושוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. חשבנו כבר, כי תפיסות עבר, ולפיהן מוגבלות מעידה על חולשה, על חוסר מסוגלות או על ערך פחות – חשבנו כי התפיסות האלה עברו מן העולם. לרגע הרשינו לעצמנו להאמין, כי בזכות שינויים בחקיקה ובנורמות החברתיות, ישראל מצויה במקום מתקדם ונאור הרבה יותר, המכיר בכך שאנשים עם מוגבלות הם שווים לכל דבר ועניין. חיים עם מוגבלות מכל סוג הם לרוב חיים מלאי אומץ והישגים, והמחשבה שניתן להעליב או לפגוע במישהו על-ידי אזכור מוגבלות היא מחשבה שאבד עליה הכלח. כך לפחות רצינו להאמין.

יו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ בזמן כהונתו כרמטכ"ל ורה"מ נתניהו יולי 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מערכת הבחירות הזו הוכיחה לנו שטעינו – ובגדול. הקלות הבלתי נסבלת שבה מפלגות ומועמדים עשו שימוש בסטריאוטיפים סביב מוגבלות הציבה מול כולנו מראה, ומה שניבט ממנה התגלה כעגום וכמדאיג. מתברר, כי למרות ההתקדמות ולמרות ההישגים המרשימים בתחום, בישראל 2019 עדיין לגיטימי לבזות ולהשפיל אנשים עם מוגבלות בשביל לקושש כמה לייקים או בשביל לצבור נקודות רווח מול יריבים פוליטיים. מול מציאות כזו, לא ניתן להחריש. אסור שהדברים יעברו בשתיקה, או שנסתפק בגינוי רפה ונעבור הלאה. הגיע הזמן ליזום צעדים ברורים בתחום המדיניות הציבורית כדי להבטיח שהתופעה בה חזינו הפעם לא תחזור על עצמה במערכות הבחירות הבאות.

לצורך כך, אין מנוס מליזום חקיקה בכנסת הבאה, שתסמיך את ועדת הבחירות המרכזית או גופים רשמיים דוגמת מבקר המדינה או היועץ המשפטי לממשלה להטיל סנקציות על מפלגות ועל מועמדים, שהשפילו או ביזו אנשים עם מוגבלות. סנקציות כלכליות, אשר תפגענה בכיס של מי ש"עושה סיבוב" פוליטי מבלי לחשוב על הנזק ארוך הטווח. מדובר בנזק לא רק לערך השוויון אלא גם לתודעה הציבורית המשפיעה על סיכויי ההשתתפות בכלכלה ובחברה של כ-20% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל.

מליאת הכנסת ריקה.ארכיון. צילום: פלאש 90.

סנקציות כאלה עשויות לכלול שלילה של מימון מפלגות או הטלת קנסות כספיים על מפלגות, אשר הובילו קמפיינים פוגעניים או שלא פעלו בתקיפות נגד מועמדים ברשימותיהן שהתנהלו באופן פסול. במקרים חריגים, ניתן יהיה גם להשית קנסות אישיים על מועמדים, ואלה יאלצו לשלם מכיסם על התנהגות משפילה. באופן טבעי, הקריטריונים להטלת הסנקציות, כמו גם התנאים למימושן והיקפן הכספי – כל אלה יצטרכו לאזן בין מניעת ביזוי והשפלה לבין הגנה על חופש הביטוי. אך בשורה של חוקים שנחקקו לאורך השנים נגד אפליה, הכנסת כבר הוכיחה כי היא מסוגלת לאזן בין אינטרסים מנוגדים. אין אפוא סיבה להימנע מראש ממהלך דומה דווקא כאשר זה מגיע לנושא המוגבלות.

הלוואי ולא היה צורך בחקיקה כזו, והלוואי והיינו יכולים להתמקד בקידום רווחתם ואיכות חייהם של אנשים עם מוגבלות. אבל בחירות 2019 מוכיחות, כי הטלת סנקציות על מפלגות ומועמדים המשתמשים במוגבלות כדי לתקוף ולהשפיל – מהלך כזה חיוני כדי לשים קץ להשתוללות שבה חזינו הפעם וכדי להבטיח שהמאבק לשוויון יוכל להמשיך ולהתקדם.