למרות מאבקים לשוויון וחקיקה, הפערים בין נשים וגברים בעולם העבודה לא הצטמצמו משמעותית בעשרים השנים האחרונות. שני מסמכים שפרסמו לאחרונה גופים מרכזיים בתחום העבודה המאורגנת בעולם מצביעים על אחריותם של האיגודים המקצועיים בפעולה לסגירת פערים אלו, ומפרטים המלצות וכיווני פעולה לאיגודים ברחבי העולם לקידום שוויון מגדרי במקומות העבודה.
ההתייחסות הראשונה לדו"ח הגיעה מ'קבוצת העובדים' בארגון העבודה הבינלאומי – פורום המאגד את כלל נציגי האיגודים המקצועיים החברים בוועידת הארגון. ראשית כל, קובעים חברי האיגודים, על האיגודים בכל ענף ובכל מדינה להתייחס לעצם קיומה של אפליה מגדרית: "האיגודים המקצועיים חייבים לאתגר את הסטריאוטיפים המגדריים ואת הנורמות החברתיות המגבילות את הנגישות לשוקי העבודה ולעבודות האיכותיות, ולתרום לצמצום הפער בין המינים", נכתב במסמך. לפיכך, כל משא ומתן על תנאי העבודה צריך לכלול אמצעים להתמודדות עם מכשולים המונעים מנשים לצאת לעבודה, כגון מדיניות של איזון עבודה / חיים עבור גברים ונשים; הזדמנות שווה להכשרה ופיתוח קריירה, שיפור חופשת הלידה בתשלום, שיפור הגישה לטיפול בילדים והתמודדות עם הטרדה מינית.
משימה נוספת שהאיגודים נדרשים לה כדי לצמצם את הפערים היא הצבת דרישות ספציפיות לסגירת פער השכר בין המינים, כולל שקיפות רבה יותר בשכר ובמאזן השכר, שכר גבוה יותר עבור משרות שנשים יותר דומיננטיות בהם, הערכות עבודה נייטרליות מגדריות, כדי למנוע הטיות מגדריות במערכות סיווג תעסוקה ושיטות שכר; וכן הערכה מחודשת של עיסוקים ומגזרים שנשים נמצאות בהם יותר.
אתגר כללי העומד בפני האיגודים שיכול לתרום בצורה משמעותית לצמצום בפערי השכר הוא יצירת הגדרות שכר מכלילות לטובת כלל העובדים בארגון. עצם קיומם של איגודים מקצועיים וקביעת השכר בארגון בדרך של הסכם קיבוצי תורמים לצמצום אי השוויון הכולל בשכר. האיגודים צריכים לשקול כיצד להרחיב את שכר המינימום ואת המיקוח הקיבוצי כדי לכסות סקטורים המאויישים בעיקר על ידי נשים, כמו גם עובדים לא-פורמאליים (עובדים שלא מתקיימת כלפיהם העסקה פורמלית, למשל בני משפחה) או עובדים בתנאים סיכוניים, שגם הן בעיקר נשים. קמפיינים להעלאת שכר המינימום לסכום שניתן לחיות ממנו עבור כלל העובדים יעלה באופן מובנה את שכר הנשים.
בנוסף נדרשים האיגודים להגנה על נשים בשרשראות הייצור העולמיות, באמצעות הסכמי מסגרת גלובליים. ריכוז הנשים בנקודות הקצה של שרשראות הייצור והאספקה העולמיות, לרוב במדינות מתפתחות בהן הרגולציה עשויה להיות חלשה יותר והלחצים התחרותיים חזקים יותר, תורם גם לפער השכר המגדרי. הסכמי מסגרת גלובליים עם חברות רב לאומיות יכולים למלא תפקיד חשוב בשיפור תנאי העבודה. לדוגמה, תוכניות של האיגוד העולמי 'אינדסטריאול' לשיפור מצבם של עובדי הביגוד בתורכיה במסגרת הסכמים גלובליים עם, H&M, Inditex ו- ASOS סייעו להעלות את המודעות של סוגיות שוויון מגדרי במקום העבודה.
נתיב נוסף בדרך לשוויון קשור להעצמת נשים בתוך האיגודים עצמם. לפי 'קבוצת העובדים', האיגודים צריכים להבטיח ייצוג של נשים בגופי קבלת החלטות ובשולחן המשא ומתן כדי להשיג עסקאות טובות יותר עבור נשים במקום העבודה. לייצוג הנשים בהנהגת האיגודים ובקבוצות המשא ומתן הקיבוצי יש השפעה משמעותית על המידה שבה תוצאות המשא ומתן משפרות את מצב הנשים בארגון או בענף.
מאמר שפרסם האיגוד הבינלאומי של עובדי התעשיה – 'אינדסטריאול' התייחס אף הוא לדו"ח של ארגון העבודה העולמי ולתפקידם של האיגודים בסגירת פערים. לפי הדו"ח, נשים רבות עובדות במגזרים פחות מאורגנים ולכן יש פחות סבירות לכך שהם יכוסו על ידי הסכמים קיבוציים. עוד מציינים ב'אינדסטריאול' כי במדינות בעלות הכנסה גבוהה, ככל ששיעור הנשים החברות באיגוד מקצועי גבוה יותר, פערי השכר המגדריים נמוכים יותר.
עם זאת, העיקרון של 'שכר שווה עבור עבודה שווה' לגבר ולאשה אינו תמיד חלק מהמשא ומתן על שכר. גם כשארגוני העובדים מעוניינים לקדם זאת, הם עושים זאת בעיקר באמצעות צעדים כדי להתמודד עם אי השוויון הכולל בשכר, ולא באמצעות דרישות ספציפיות לשוויון מגדרי.
"המשא ומתן הקיבוצי הוכח כמגדיל את השכר וסוגר את פערי השכר המגדריים, אבל אנחנו צריכים עוד נשים מובילות באיגודים ובשולחן המשא ומתן אם רוצים לזכות בשכר שווה. הגדלת השתתפות הנשים וייצוגן הכרחית כדי להבטיח שגברים ונשים ירוויחו במידה שווה מהישגים קיבוציים", אמרה ג'ני הולקרופט, עוזרת מזכ"ל אינדסטריאול.
ומה קורה בישראל? מול פערי שכר משמעותיים בין גברים לנשים, מספר מהלכים שהובילה ההסתדרות בשנים האחרונות תואמים את הקביעות של קבוצת העובדים ו'אינדסטריאול' – החל מהגדלת מספר החברים בארגון, הגדלה משמעותית של שכר המינימום במשק, שמשפיעה על נשים רבות המשתכרות שכר נמוך, הסכמי מסגרת בענפים 'נשיים' דוגמת ענף הניקיון הקובעים תנאים משופרים, והסכמים לקליטת עובדי קבלן להעסקה ישירה או להעסקה שוות תנאים לעובד קבוע, גם הם במקצועות נשיים – החל מעובדות הניקיון בבתי החולים ועד עובדות סוציאליות ברשויות המקומיות.
דו"ח ה-ILO: הפער כמעט ולא הצטמצם
לפי הדו"ח של ILO לשנת 2019 "קפיצה קוואנטית לשוויון בין המינים: לעתיד טוב יותר של עבודה לכול", פער השכר בין המינים עומד על 18.8% ברחבי העולם. הגורמים לכך אינם מתמצים בניסיון, חינוך, פרודוקטיביות או ביצועים, שבדרך כלל קובעים את השכר בשוק העבודה, אלא בהפרדה התעסוקתית והקיטוב המגדרי של ענפי המשק וסקטורי הכלכלה. הקיטוב הזה מתבלט כסיבה מרכזית לפער השכר המגדרי, על פי שני מחקרים חדשים של ארגון העבודה הבינלאומי בנושא השכר העולמי והשוויון בין המינים. הדו"ח מראה כי נשים באירופה צפויות להרוויח 14.7% פחות בעסק עם כוח עבודה נשי בעיקרו לעומת עבודה בארגון דומה עם כוח עבודה שבו הגברים יותר דומיננטיים.
לפי הדוח, ב-27 השנים האחרונות הצטמצם הפער בשיעורי התעסוקה של גברים ונשים בפחות משני נקודות האחוז. בשנת 2018, לנשים עדיין יש 26 אחוז פחות סיכוי למצוא עבודה מאשר גברים. בשנת 2018 רק ל-45.8% מהנשים הייתה עבודה בשכר – 1.3 מיליארד עובדות לעומת 2 מיליארד עובדים גברים. פער השכר העולמי בין נשים וגברים הוא 18.8% לטובת הגברים.
עוד עולה מהדוח כי בשנת 2018 לנשים היה יותר סיכוי להיות מועסקות במקצועות שנחשבים בעלי מיומנות נמוכה ובתנאי עבודה גרועים יותר מאשר הגברים. נשים מצויות לעתים קרובות יותר בעיסוקים שהם ברמת פגיעות גבוהה בתחום העבודה ההוגנת כמו משק בית, עבודות הקשורות לבית או בעסק משפחתי. מצבים של דיכוי כפול כמו מוצא אתני, סטטוס של הגירה\ נכות ואיידס בהצלבות עם מגדר מגבירים את הסבירות של נשים לעבוד בתנאי עבודה שליליים.
יתר על כן, נשים הן עדיין בתת ייצוג בחלק העליון של עולם העבודה ומצב זה השתנה מעט מאוד בשלושים השנים האחרונות. פחות משליש המנהלים הם נשים, למרות שהן עשויות להיות משכילות יותר מאשר עמיתיהם הגברים. נשים ממשיכות להיות בתת ייצוג בענפים מסורתיים לגברים שמשלמים יותר. וזה מצב בולט בעבודות המבוקשות ביותר והיקרות ביותר נמצאות במגזרי STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה), כאשר נשים מייצגות חלק קטן מכוח העבודה שם.
הדו"ח גם מראה כי נשים רבות במשק הדיגיטלי מרוויחות פחות מגברים. מיקור המונים (Crowdwork)- שבו העבודה בפלטפורמה דיגיטלית עוברת מיקור חוץ לקהל בפריסה רחבה וכך כל אחד נהפך לנותן שירותים ולא מועסק הופכת להיות רק עוד מלכודת לנשים, המציעה עבודה בתשלום נמוך, ועבודה לא קבועה המתבצעת לסירוגין.
עבודה שבוצעה על ידי נשים היא לעתים קרובות לא מוערכת ובשכר פחות, או כי זה משקף את העבודה שבאופן מסורתי בוצעו על ידי נשים בבית, או פשוט בגלל נשים מקבלות שכר נמוך עבור עבודה בעלת ערך שווה.
במקצועות ההדרכה וההוראה שבהן העסקת נשים הפכה דומיננטית כגון הוראה בבתי ספר יסודיים, המשכורות ירדו יחסית לנשים ולגברים כאחד. כאשר מקצוע מוגדר בעיקר כנשי, הוא מוערך פחות.
גם האימהות תורמת גם לפער השכר המגדרי. פער השכר בין המינים נשאר ברמה ממוצעת של 20% בעולם. אמהות משלמות את מחיר השכר לאורך חיי העבודה שלהן, בעוד האבות נהנים משכר גבוה.
