"אתם הורגים אותנו. תבנו בעצמכם, בידיים שלכם", צעק אחד מהעובדים באתר הבנייה ביבנה בו נהרגו אתמול (ראשון) ארבעה עובדים כתוצאה מקריסת מנוף. שעות אחרי שהתרחש האסון התרוקן אתר הבניה מהאנשים שהתקהלו סביב, ונשארו רק העובדים, צוותי החילוץ והמשטרה. חבריהם של ההרוגים הגיעו תוך דקות לאתר, חלקם נשארו שם שעות לאחר מכן, מחובקים ובוכים, ביניהם גם כמה מנשותיהם של ההרוגים, עד שפונו על ידי כוחות החילוץ כדי לקבל טיפול והרגעה. מרבית העובדים נשלחו לביתם, והנותרים, אלו שהיו קרובים במיוחד להרוגים, ישבו בשורה על קצה המדרכה בשמש, מחזיקים את ראשם ובוהים ברצפה. מפעם לפעם אחד מהם כאילו מתעורר לחיים, עומד על הרגליים ומתחיל לצעוק. הקללות לא מכוונות למישהו מסוים, ותוך שניות אנשי החילוץ ועובדים נוספים מזנקים ומרגיעים את אותו עובד, שמתכנס שוב בשתיקתו.
רק לפני חודש התחשמל למוות עובד באותו אתר הבנייה, ותחושות הפחד והזעם ניכרות. חלק מהעובדים מאשימים את היזם, שלטענתם לא עשה כמעט דבר כדי לשפר את הבטיחות באתר הבניה אחרי התאונה הקודמת. "איך זה יכול להיות שזה ככה?" שאל בחוסר אונים עוואד, אחד מהעובדים שחזה בתאונה. "לפני חודש מת פה מישהו, איך יכול להיות ששוב? אני לא יודע איך אפשר ככה לעבוד. איך אפשר לבוא לעבודה כשאתה יודע שאולי אתה לא מסיים את היום?" אמר.
פתאום שמענו בום, ראינו שיש בן אדם באוויר ושלושה מתחת. זה קרה ממש לידינו. זה מזעזע. איך אני יכול לישון בלילה אחרי מה שראיתי היום, אני לא יודע
לטענת חברת רמ"א שמפעילה את המנופים, בסביבות השעה תשע וחצי בבוקר קרס חלקו האחורי של המנוף, במהלך תהליך פירוק המנוף בעקבות ליקוי. שלושה עובדים שעבדו על המנוף צנחו יחד עם החלק שקרס ונהרגו במקום. מנהל הפירוק, שהיה רתום למנוף, נשאר תלוי עד להגעת כוחות החילוץ, שהצליחו להורידו אל הקרקע. זמן קצר לאחר מכן גם הוא נפטר.
עד לפינוי הפצועים נשארו העובדים המודאגים מחוץ לאתר. "היום בבוקר אמרתי לאחד מההרוגים שלום. הוא הציע לי קפה, אמרתי לו שאני צם אז הוא איחל לי צום קל", סיפר שוואם, אחד מהעובדים באתר. "פתאום שמענו בום, ראינו שיש בן אדם באוויר ושלושה מתחת. זה קרה ממש לידינו. זה מזעזע. איך אני יכול לישון בלילה אחרי מה שראיתי היום, אני לא יודע."
זאת טרגדיה, אבל זה בכלל לא מפתיע. אם לפני חודש זה קרה ולא השתנה כלום, למה שעכשיו משהו יקרה? הכל יישאר אותו הדבר, ועוד עובדים ימותו פה
שוואם מגיע בכל שבוע מרמאללה כדי לעבוד בבנייה בישראל ובסופי שבוע חוזר למשפחה. "היו חמישים אמבולנסים ומאה רכבים. זה עוזר למי שכבר מת? אני בא לעבודה ולא יודע איך יגמר היום. אני לא יודע אם אני מסיים את היום בחיים. כל פעם שאני עוזב את המשפחה בבית אני חושב שאולי זאת הפעם האחרונה שאני רואה אותם. זה משגע, איך אפשר לחיות ככה?" אמר.
שוואם סיפר כי הוא עובד תחת חברת קבלן שמספקת חלק מהעובדים ליזם העבודות ביבנה. "כל שבוע אני עובד במקום אחר" סיפר. "אני מפחד, אבל מה אני יכול לעשות? כל פעם אני מגיע למקום ולא יודע אם הוא בטוח או מסוכן. גם אם הייתי יודע, אין לי עם מי לדבר על זה. אי אפשר להגיד על זה משהו, כי אם אתה מתחיל לעשות בעיות אתה ישר מפוטר. אז מה עדיף, למות בתאונה, או שלילדים לא יהיה מה לאכול?"
ניסים, מנהל עבודות אינסטלציה באחד מאתרי הבנייה הסמוכים, הסתובב בזעם בין העובדים. "רק לפני חודש זה קרה פה, ועכשיו שוב. זאת טרגדיה, אבל זה בכלל לא מפתיע. אם לפני חודש זה קרה ולא השתנה כלום, למה שעכשיו משהו יקרה? הכל יישאר אותו הדבר, ועוד עובדים ימותו פה, אתה תראה. בשבילם אין פה אנשים, יש פה רק כסף.
"45 שנה אני חי את הליקויים האלה ואת התאונות, ונכון להיום לאף אחד לא באמת אכפת. לפני כמה שנים היה לי עובד שנפל לתוך פיר מעלית ונהרג, ראיתי את זה בעיניים שלי. לפני זה התרעתי שהמקום מסוכן וצריך לעשות עם זה משהו, והמהנדס אמר שבשביל ה-8,000 שקל שהיזם נותן לו הוא לא עולה לשם. הוא אמר שאחר כך ישלח 'איזה ערבי' שישים שני קרשים. הוא לא שלח כמובן, ונפל עובד ומת" הוסיף ניסים.
כל פעם שאני עוזב את המשפחה בבית אני חושב שאולי זאת הפעם האחרונה שאני רואה אותם. זה משגע, איך אפשר לחיות ככה?"
"צריך להבין שבשביל היזם האנשים שעובדים פה הם לא בני אדם. הם רק דרך להוציא עוד כסף. פה לא יקרה שום דבר. הכל קומבינות, הכל כסף. אין גוף חזק שיבוא עכשיו ויוציא צו סגירה לשישים יום. אם היה גוף כזה שיכול לסגור, והיה עושה סיבוב וסוגר כל אתר עם ליקוי אתה תראה שהתמונה תשתנה. כל עוד אתה לא נוגע ביזם ומפיל את זה על המהנדס או מנהל העבודה, שום דבר לא ישתנה. עכשיו זה ייפול על חברת הביטוח ומנהל העבודה. אם היזם מפחד הוא ימצא איך לגרום לדברים האלה לא לקרות. כמו שהמצב עכשיו אתה תראה שזה עוד יקרה שוב. יהיו עוד הרבה הרוגים" אמר.
רמי, עובד נוסף באתר אמר שהיה רוצה להפסיק לעבוד באתרי בניה, אבל הוסיף שהוא יודע שלא יוכל למצוא עבודה חלופית. "אני רואה את האנשים שנהרגים, זאת עבודה מסוכנת ואף אחד לא רוצה מספיק לשנות את זה כדי לעשות משהו לגבי זה. אני הייתי רוצה לעזוב את זה, אבל לאן אני אלך? אין לי השכלה, כל מה שאני יודע זה לעבוד במקומות כאלה. לעזוב את העבודה זה קל, אבל אם אין לי לאן ללכת לעבוד גם ככה לא יהיה לי איך להתקיים, אז עדיף לקחת את הסיכון", אמר.
