במשרד התקשורת מסכמים עוד שנה של החמצת מרבית היעדים שהוצבו למשרד: מתוך 23 יעדים בלבד, המשרד עמד בערך ב-7 יעדים בסך הכל, כשליש. מדובר בשיפור סטטיסטי בלבד, כאשר גם בשנה שערה המשרד עמד בפחות מ-10 יעדים, מתוך 36 יעדים בסך הכל. הכשל  המהדהד ביותר מוצנע במיוחד – פיצול ערוץ 2, משום שהיה ידוע מראש, אך בוצע בכל זאת והעמיק את ההפסדים בתעשייה, וגם ערער את התעסוקה בה.

לפי ספר ביצוע החלטות הממשלה שפרסם משרד ראש הממשלה, כהונתו של איוב קרא כשר התקשורת בשנת 2018 לא שינתה הרבה לעומת מצב המשרד בשנה הקודמת. 2017 הייתה "שנה אבודה", בה המשרד היה שרוי במשבר שקשור לפרישתו של המנכ"ל שלמה פילבר, במקביל להפיכתו לעד מדינה בתיק 4,000, וחשדות חמורים כנגדו באופן אישי, לגבי קבלת החלטות בחוסר סמכות ותקשורת בלתי חוקית עם בכירי חברת בזק. כעת, מסתבר שגם כאשר אין חשדות לפלילים, משרד התקשורת מתקשה לעמוד ביעדיו.

ההישגים הבודדים

ביו ההישגים הבודדים של 2018, לפי דיווחים של המשרד עצמו, ניתן למנות את הגברת התחרות בשידורים רב ערוציים – נושא שהתקדם אך ללא התערבות המשרד. למעשה, החקיקה בתחום לא התקדמה כלל, כאשר המשרד משמר אפליה כנגד הוט ויס עליהן יש חובות רגולציה כבדים ואילו על השידורים האינטרנט הפתוח מהארץ ומחו"ל אין שום רגולציה. הישג כמעט יחיד בתחום השידורים הוא הקלת הרגולציה על ערוצים מסחריים, שנעשתה במטרה להציל את ערוץ 20; השלמת תכנית אסטרטגית לדואר ישראל; חיבור למערכת "מסלול" של המכס וקיצור זמן התגובה של המשרד לפניות הציבור. במשרד מתגאים גם בירידה במספר הפניות, אך קשה להעריך האם מדובר בירידה הנובעת מאכיפה מוצלחת או מסיבות אחרות.

הכאוס נמשך

בכל שאר הסעיפים קיים שילוב של אי עמידה ביעדים, העברת היעדים למשרד אחר, ומצבים חסרי הגדרה ברורה, כמו שינוי היעד תוך כדי תנועה או ריבוי מדדים שונים. כך למשל, בנושא סיבים, המשרד הציב לעצמו יעדים נמוכים לגבי אחוז משקי הבית שיהיו מחוברים לסיבים אופטיים של 2-3%, אך בעמידה ביעדים דיווח המשרד במונחים אחרים -"מחוברים ומשלמים" (1.86%) ו"מונגשים" (10.9%). באופן מאוד תמוה היעד של המשרד ל-2020 הוא 90% חיבור – קפיצה של פי 45 מהמצב לפני חצי שנה. המכרז לתדרי הדור ה-5 נדחה ל-2019, אך קשה להאמין שהוא יצלח, בשל התאדות הרווחים בשוק הסלולר ואתה הסיכוי להשקעות חדשות.

בתחום השידורים הרב-ערוציים המשרד הציג תזכיר חוק וכביכול "עמד ביעד", אלא שהחוק לא מתקדם, והאפליה נמשכת לרעת YES  ו-HOT, ואפס קביעת כללים לגבי שידורים באינטרנט, שלא חלה עליהם שום רגולציה בישראל. "זמן מסירת החבילות" ללקוחות הדואר לא יושם, כי היעד השתנה תוך כדי השנה ל"זמן מבית המיון ועד ההודעה הראשונה ללקוח". כל הפרק על התאמת הרגולציה בתחומי הסייבר, ה"אינטרנט של הדברים" ותיקון חוק התקשורת לא טופל או הועבר לאחריות "אגף אחר". המשרד מתגאה בעמידה בפריסת הדור הרביעי בסלולר, לפי דיווחי חברות הסלולר, וללא בדיקה עצמאית, תוך ציון רשת אחת בלבד (פרטנר-הוט מובייל) מתוך ה3 הקיימות.

איוב קרא שר התקשורת, אוגוסט 2017 (יונתן זינדל / פלאש90).

הכשל הידוע מראש – פיצול ערוץ 2

פיצול ערוץ 2 היה יעד ותיק במשרד התקשורת וגם של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הנימוק היה "הגברת התחרות בשוק", אך כבר ב-2014 היו מודלים שהראו שבמדינת ישראל אין אפשרות קיום ל-3 ערוצים מסחריים בהיקף שידור מלא. מאז מצבם הכלכלי של גופי השידור רק הדרדר. השר איוב קרא כפה את מימוש הפיצול של הערוץ, מה שגרם להתמוטטות של שני הערוצים החלשים יותר – שידורי רשת וערוץ 10, עד שהתאחדו. טלטלה זו של פיצול ערוץ 2 ואיחוד רשת-10, גרמה לטלטלה תעסוקתית בעולם התקשורת, אשר בתחילה הרחיבה את שעות השידור באופן משמעותי ולאחר מכן קיצצה אותן בחזרה, תוך פיטורים עובדים נגזרים הן בערוצים עצמם והן באולפני ההפקות החיצוניות.

חברות הטלקום במצב קשה

רגולציה מיושנת והפכפכה נותנת את אותותיה גם במצב חברות התקשורת: חברות הסלולר נמצאות במצב קשה, ובקושי מצליחות להחזיק עצמן מעל המים. חברות התשתית – IBC, HOT ובזק מתקשות סובלות מרגולציה התומכת במבנה חסר תקדים – תחרות בין 4-5 תשתיות קוויות, כאשר 2 מהן מחויבות בפריסה ארצית (בזק ו-HOT) ואילו פרטנר, וסלקום לא מחויבות לשום היקף פריסה. חברת IBC, שקיבלה הפחתה בחובת הפריסה ל40% ממשקי הבית, אמורה להירכש ע"י סלקום וקרן תש"י, וגם לרכוש את תשתית הסיבים של סלקום באזורי הביקוש הגבוה. בעולם מקובלים מודלים שונים לחלוטין בהן פריסת סיבים נעשית ע"י מונופול ממשלתי, או על ידי צורות שונות של חלוקת שוק יעילה, הכוללות גם סבסוד ממשלתית לפריסת קווי תקשורת מתקדמים באזורים דלי אוכלוסין. הניסיון להנהיג תחרות, צפוי להביא בכל זאת לחלוקת שוק, משום שלא משתלם בעליל לפרוס כמה תשתיות אל אותו בניין דירות, אלא שחלוקה זו פחות יעילה, מפני שהיא מתרחשת בשיטת "המירוץ לדירה" ולא בעזרת גבולות גזרה מוגדרים מראש. מבחינת חוסן פיננסי, רק בבזק יש היקף משמעותי של רווחים שיכול לשמש משקל נגד לחובות הגדולים של החברה, שתפחו עד מאוד בתקופת השליטה של שאול אלוביץ', יו"ר החברה הקודם, שנחשד כעת בפלילים.