היצרנים הישראלים, הן בתעשייה והן בחקלאות, קיבלו השבוע כמה בשורות לא קלות, מהסוג שגורם לכל מנכ"ל של חברה יצואנית לחשוב על תכנית העבודה שלו לעתיד הקרוב. נראה שבמשרדי התאחדות התעשיינים לא רגועים מהמצב, וגם בקרב החקלאים יש מי שמוטרד. למען האמת, מצב זה צריך להטריד כל אדם במדינת ישראל: מעבר לעובדה שהייצור מעסיק מאות אלפי עובדים ועובדות, ההשפעות שלו על יציבות המשק מקיפות ורחבות. האם המשבר במפעלי הדרום בו חזינו בחודש האחרון הוא רק יריית הפתיחה? נראה שהתשובה לשאלה הזו נמצאת בין השאר בדמותה של הממשלה שתקום בקרוב. אז מה בעצם גורם למגזר היצרני בישראל להיכנס לכוננות ספיגה?
1. עליית מחירי התשומות
ביום שלישי הודיע משרד הפנים על התייקרות בצו הארנונה, ובמקביל העלתה רשות המים את תעריפי המים. עבור חלק גדול מהיצרנים מדובר בשתי תשומות משמעותיות מאוד. יש לציין שהן מגיעות אחרי התייקרות בתעריפי החשמל ואחרי תקופה ארוכה של עליית השכר הממוצע ושכר המינימום. הראשונים להגיב להתייקרויות היו מאפיות הלחם הגדולות שמייצרות מוצר במחיר מפוקח בהיקפים גדולים עם שולי רווח נמוכים ולכן הן רגישות לכל תנודה בתשומות. אנג'ל וברמן הודיעו אתמול כי הן עותרות לבג"ץ שיורה למדינה להעלות שוב את מחירי הלחם המפוקחים.
2. התחזקות השקל
השבוע בירך שר האוצר על התחזקות השקל שרשם ייסוף של 6% מתחילת השנה וחזר להיות אחד מהמטבעות החזקים בעולם. התחזקות השקל יש בה כדי להעיד על העוצמה הכלכלית של המשק הישראלי (יש ביקוש גדול לשקל…). זה נחמד מנקודת מבטו של הצרכן הישראלי, כי שקל חזק אומר שזול יותר להזמין את החולצה מאיביי או נחמד להיות מופתעים מהמחירים הנמוכים שיפגוש בחופשה בלרנקה. אבל עבור היצרנים שהכנסתם מתבססת על ייצוא, מדובר באחת המכות הקשות ביותר.
כל יצרן ישראלי המייעד את תוצרתו לייצוא רגיש מאוד להתחזקות של השקל. את ההוצאות שלו הוא עושה בשקלים וההכנסות שלו נספרות באירו או בדולרים במקרה הטוב, ברובל, לירה טורקית או ריאל ברזילאי במקרה הפחות טוב. עבורו, כל התחזקות של השקל משמעותה התייקרות של ההוצאות והוזלה של ההכנסות. כדי להישאר תחרותי מול יצרנים אחרים בעולם, היצרן הישראלי נאלץ לשחוק את הרווחיות שלו. לא לחינם מנסה בנק ישראל להילחם בשנים האחרונות בהתחזקות השקל על ידי רכישה מסיבית של דולרים. זאת לאחר שב-2017 נראה כי משבר הדולר שצנח ב 8.5% מול השקל עלול לגרום למשבר מתגלגל בתעשייה הישראלית.
בעוד שבתקופת הנגידה פלוג, בנק ישראל היה מחויב יחסית לריסון השקל ולעמידה לצד היצואנים, גם במחיר של פגיעה בשוק הדיור, הנגיד החדש, אמיר ירון, עדיין לא הראה היכן הוא עומד במשוואה הזו.
3. מלחמות סחר
מאז שנכנס טראמפ לבית הלבן לפני שנתיים וחצי, מלחמות הסחר הפכו להיות סימן ההיכר הבולט ביותר של מדיניותו. טראמפ מעלה מכסים, מבטל הסכמים, חותם על חדשים ומעצב מחדש את מפת הסחר העולמית. עד כה ישראל נפגשה עם המדיניות הזו בשוליים בלבד כשהבית הלבן דרש מישראל לבטל את המכסים על תפוחים ואגסים הגדלים בארצות הברית. בצד הישראלי לא ממש התרגשו מהעניין. מגדלי התפוחים בגליל העליון ובגולן זעמו בצדק בעקבות הסרת ההגנה על התוצרת שלהם, אבל בכירי הכלכלה הישראלית, שמורידים מכסים גם בהתנדבות, לא הרימו קול זעקה.
בימים האחרונים מתחילים להיחשף פרטים על "עסקת המאה" של טראמפ, שעלולים להדאיג את החקלאים בישראל. ביום שלישי חשפה מירב ארלוזורוב בדה מרקר כי את מחיר העסקה ישלמו החקלאים הישראלים, שכן אחת הדרישות של האמריקאים מהישראלים היא להוריד מכסי מגן על כל סחר חקלאי בין ישראל לארה"ב. מה הקשר בין חיזוק הכלכלה הפלסטינית כבסיס לשלום עתידי לבין יחסי הסחר שבין ישראל לארה"ב? לא ברור. האם האמריקאים יסתפקו במכסים על תוצרת חקלאית בלבד? לא ידוע עדיין (אם כי, אחרי תכניות הורדת המכסים האחרונות, לא נשארו מכסים על הרבה מוצרי צריכה שמקורם בארה"ב ואינם תוצרת חקלאית או נגזרותיה) בכל מקרה החקלאים ויצרני המזון הישראלים כבר מבינים את המשמעות של העסקה ונערכים לפגיעה.
4. האטה עולמית
אם כל החדשות הקודרות הללו לא הספיקו, אז כדאי לדעת שהן באות על רקע חששות הולכים ומתאמתים של האטה בסחר העולמי. כבר כמה חודשים כולם מדברים על הירידה בציפיות לצמיחה העולמית, כשהתחזיות נעות בין גלישה איטית לעבר מיתון עולמי, לבין משבר מהיר יותר שיקבל רוח גבית מהברקזיט, ממלחמות הסחר ומהחלשות הצמיחה של השווקים המתעוררים. רק שלשום פרסם ה-OECD כי הצמיחה של השנה הקרובה תעמוד על 3.2%, זאת לאחר שבמרץ האחרון עדכנו שם את תחזית הצמיחה העולמית מ 3.5% ל 3.3%. האטה בכלכלת העולם משמעה ירידה בביקושים – דבר שעלול לפגוע לא רק בתעשיינים ובחקלאים, אלא גם בתעשיות הטכנולוגיות – שהכנסתן מתבססת על ייצוא באופן כמעט מוחלט.
אם אתם מנהלים או עובדים בחברה יצרנית, מגדלים פירות לייצוא, עובדי פס ייצור או חקלאים בערבה, עומדים בפניכם כל תמרורי האזהרה. ולמרות הכל, צריך לומר שברבעון הראשון של 2019 רשם היצוא הישראלי דווקא צמיחה לא רעה של יותר מ-4% – גידול שהתפרס גם על ייצוא השירותים וגם על ייצוא הסחורות. כנראה שלמרות הכל, עדיין יש לנו מה למכור לעולם. הנעלם הגדול ביותר הוא מה האופן בו תבחר להתמודד ההנהגה הכלכלית של מדינת ישראל עם המהמורות שבדרך.
