כמעט 180 אלף מורות ומורים קמו מידי בוקר ועמדו אל מול הילדים ובני הנוער הישראלים בשנת הלימודים תשע"ט. אל מולם, ניצבה השבוע צליל אברהם אחת וטענה: אתם "גרועים" (ובעיקר גרועות, כי רוב המורות הן נשים).

עם נתונים קשה להתווכח, ובסרטון אכן מוצגת כמות נכבדה של נתונים כדי להסביר לציבור הישראלי מדוע המורים בארץ "גרועים": מהשוואת הציונים שלהם במתמטיקה, דרך מגמות בשינויי השכר ועד לשינויים במערכות התגמול בעקבות הסכמי השכר האחרונים בין ארגוני המורים למדינה.

אלא שגם אם נשים את הסגנון המשפיל והמנותק בצד, הסיפור אותו מבקשת אברהם לספר דרך הנתונים האלה רחוק מלהיות מדויק. הפרשנות לנתונים חלקית במקרה הטוב, ומגמתית במקרה הרע. מעבר לכך, המדדים דרכם החליטה כתבת 'כאן' שהמורים שלנו אינם טובים מספיק, מוצגים כמובנים מאליהם, למרות שהם מעלים שאלות מהותיות על עולם ההוראה.

"שכר המורים בישראל גבוה ביחס לעולם? לא.

הטענה שמציגה אברהם, לפיה העליה בשכר המורים לא השפיעה על איכות ההוראה, נשמעת לא מעט בשנתיים האחרונות, מאז פרסום מסמך הכלכלן הראשי בנושא שכר המורים באוגוסט 2017. באותו מסמך שיבח הכלכלן הראשי את העליה הגדולה בשכר המורים וטען כי המורים בישראלי הם שיאני שכר, וזאת בעקבות הסכמי השכר שגרמו לעלייה משמעותית במשכורות המורים. עם זאת, רצוי להתבונן בתמונה הגדולה יותר: למרות התלהבותו של משרד האוצר, שכר המורים בישראל עדיין נמוך ביחס לוותק ולניסיון מהממוצע במדינות ה-OECD. מה שמעלה אותו בדירוג הוא רק השכר הגבוה בראש סולם המתפרנסים בקרב המורים בחינוך היסודי.

על פי תמונת החינוך של ה-OECD משנת 2016 שבדקה את נתוני שנת 2014 – אותם נתונים שהכלכלן הראשי עיבד, אך בחר שלא להתמקד בהם – השכר ההתחלתי למורי החינוך היסודי בישראל עמד רק על 72% מהממוצע של הארגון. 75% מהממוצע למורים בעלי 10 שנות ותק, ו-80% למורים בעלי 15 שנות ותק. רק קבוצה אחת – בעלי המשכורות הגבוהות ביותר – עולה ב-23% על הממוצע במדינות ה-OECD.

בחינת נתוני השכר במערכת החינוך העל-יסודית, מעלה תמונה מדאיגה עוד יותר. השכר ההתחלתי של מורים אלו בישראל עומד רק על 60% מהממוצע של ה-OECD. לאחר 10 שנות ותק הוא עומד על 61% מהממוצע, ואחרי 15 שנות ותק – על 56% מהממוצע בלבד. בקרב מורים אלו, גם בעלי השכר הגבוה ביותר רק מתקרבים לעמיתיהם מעבר לים, ועומדים על 97% מהשכר הממוצע ב-OECD.

ומה ביחס למשכורות התחלתיות? בסוף 2016 פורסם על פי הלמ"ס כי על פי ה-OECD, ישראל נמצאת הרחק מהממוצע במשכורות ההתחלתיות של מורים בחינוך היסודי כאשר הממוצע השנתי של ה-OECD עומד על 29.4 אלף דולר וישראל נמצאת במקומות האחרונים עם 19.7 אלף דולר. גם בקרב מורים עם ותק של 15 שנה בחינוך היסודי המספרים מצביעים על תמונת מצב דומה: ממוצע המשכורת השנתית של ה-OECD עומד על 39 אלף דולר ובישראל הוא רק 29.4 אלף דולר. וכל זאת על אף העלייה הגדולה במשכורות בשנים האחרונות.

הנתון אותו הציגה אברהם, אודות הפער הגדול בין שכר המורים המתחילים לוותיקים הוא נכון. עם זאת, את האשמה בכך תולה אברהם בארגוני המורים שהחליטו להיטיב עם העובדים הוותיקים על חשבון המורים החדשים. גם כאן, מדובר בטענה לא מדויקת הגובלת בתעמולה, שכן ארגוני המורים הם לא אלו שמשלמים את שכר המורים. המעסיקה של אותם עובדים היא המדינה. האם לא נכון להפנות אצבע מאשימה קודם כל כלפי משרד האוצר? אותו משרד אוצר שביקש לדחוף בכוח את ההתניה לתשלום משכורות גבוהות יותר בכך שהמורים והמורות יעבדו שעות רבות יותר.

הגדלת כמות השעות? לא בדיוק

הנוסחה שמציגה אברהם היא פשוטה: המורות היום עובדות יותר מבעבר הודות למשרד האוצר ש"כופף" את ארגוני המורים, אך העבודה עדיין לא מתגמלת ולכן לא מגיע כוח אדם איכותי למערכת. הנתונים שהיא מציגה מתייחסים לשינוי שהונהג בעקבות הסכמים עוז לתמורה ואופק חדש, שקבעו הוספת שעות פרטניות ושעות שהייה למסגרת שבוע העבודה. אלא שכל מי שדיבר עם מורה בחייו יודע שמדובר בנתונים מטעים. עיקר השינוי הוא לא בשעות העבודה הנוספות, אלא בהכרה באלה הקיימות. אולי נעלמו מעיניה שעות רבות של בדיקת עבודות ומבחנים, ישיבות בבית הספר, טיפול במקרים חריגים, שמירת קשר עם הורי התלמידים, שיחות פרטניות ומילוי טפסים עד אין קץ – כל אותן שעות עבודה רבות ושקופות שלא היו משולמות למורים עד להסכמים החדשים והיוו חלק מרכזי ביצירתם של אותם הסכמים ובשיפור תנאי ההעסקה של המורים.

תגדירי איכות

בחינת השאלה מהו חינוך ומחנך 'איכותי' נידונה לאורך מעל 2,000 שנה, מימי אפלטון דרך פאולו פריירה וג'ון דיואי, ועד הוגים ומחנכים החוקרים את השאלה הזאת בימינו אנו. בטור זה לא אתן תשובה לשאלה סבוכה זו, אך בוודאי שהיא איננה פשטנית כפי שהיא מוצגת בסרטון המדובר. מזה שנים מספר נשמעת ביקורת לגבי יכולתם של מדדי מיומנויות המתמטיקה של המורים לשקף נאמנה את 'איכות ההוראה', כאשר אפילו ארגונים כדוגמת ה-OECD, שתפקידם למדוד את מערכת החינוך, מתייחסים אליהם בביקורת, וזאת בהשפעת קולות שנשמעים מבכירי האקדמיה ומערכות החינוך שטוענים כי את הפעולה החינוכית לא ניתן לכמת ולבחון במדדים בהם נבחנים ביצועיהן הכלכליים של חברות מסחריות. בדיוק בשל הסיבה הזאת זכו מדדי ההשוואה לבחינת 'ביצועי מורים' של ה-OECD לביקורת מצד אנשי חינוך מלכתחילה.

האם יש קשר בין מורה משמעותית 'איכותית' ושיעור מעניין עבור התלמידים לרמת הידע המתמטי של המורה? כיצד יש למדוד דאגה ורגישות לקשייו של התלמיד? מה הקשר בין המצב הסוציו-אקונומי של התלמיד ויכולתו להשתתף בשיעור ל'ביצועים הלימודיים' שלו ושל מורתו? לשאלות אלו אותם מדדים אינם נותנים מענה, וכך גם רוב הכלכלנים שהחינוך ואיכותו אינם בראש מעיניהם.

כותב שורות אלו עוסק בחינוך מזה 15 שנה ועדיין לא בטוח לחלוטין כיצד יש למדוד אם מחנכים הם 'איכותיים'. עם זאת, לאחר אין ספור מפגשים עם אנשי חינוך, ברור לי שכמעט כל מי שנכנס למערכת החינוך מודע היטב לקשיים הטמונים בעבודה בה, בדגש על תנאי ההעסקה. יתרה מכך, אלו שבחרו להישאר במערכת, רובן ככולן עושות זאת מתוך תפיסת עולם ערכית ומתוך תחושת שליחות, נתינה, השקעה, מקצועיות, דאגה ואכפתיות עד אין קץ.

ולסיום, תובנה אחרונה: עבור אנשים מסוימים, שלהם ולחינוך אין דבר וחצי דבר מהמשותף, המעשה החינוכי ואנשי החינוך הם לא יותר מסחורה לדירוג ולבחינה טכנוקרטית ובורסאית, ועל כן לרוב ניתן להבחין ביחס קבוע: ככל שהמדרגים (או המדרגות) משתמשים באמצעים משפילים יותר כדי להוכיח את טענתם – כך הבנתם בשדה החינוכי ואתגריו קטנה יותר. הרבה מהנתונים יקבלו אור אחר בשיחה עם מורה, ויש הרבה כאלה בסביבה.