רשות החשמל תעלה לראשונה היום (ראשון) קמפיין לעידוד התקנת מערכות סולריות ביתיות. מדובר בצעד חשוב, הממשיך את המהלכים של הסרת החסמים, אתר הסברה למתעניינים וקביעת ההסדרות הכלכליות. עם זאת, ביחס להתפתחויות עולמיות בתחום האנרגיה הירוקה, ישראל רחוקה מלמצות את הפוטנציאל של אנרגיה סולרית, ודרך המלך בקרב קובעי המדיניות נותרה הפקת חשמל מגז טבעי.

איתן פרנס, מאיגוד חברות האנרגיה הירוקה לישראל, זעם על היעדר פרסום רלוונטי במכתב לאודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה ואסף אילת, יו"ר רשות החשמל. פרנס מתבסס על נתוני הרשות, לפיהם בתחום הגגות הקטנים נוצלו רק 38% מתוך מכסה כוללת של 500 מגהואט.

מליוני שקלים שהלכו לפח

ב-2017 השיק משרד האנרגיה קמפיין לעידוד מפעלים לצרוך חשמל מגז טבעי, תחת הסיסמה "ישראל מתחברת. לגז טבעי". מהקמפיין לא נותר הרבה, לסרטון היוטיוב של לשכת הפרסום הממשלתית יש כמאה צפיות בלבד. האתר הייעודי שהוקם לנושא איננו נגיש, וניתן למצוא אותו רק בארכיונים. בניגוד לאזרחים מן השורה, בעלי המפעלים שאליהם כוון הקמפיין הם ציבור מאורגן ומודע מאוד להוצאות האנרגיה שלהם, והמשמעות של החלופות השונות בנושא. מה שמנע את חיבור המפעלים לגז אינו חוסר מודעות אלא בעיות תשתית, והפרטת מערכת חלוקת הגז, כך שהסדרות החלוקה מטעם המדינה לא היו מסוגלות להצליח. גם סיוע פוטנציאלי של מאות מליוני שקלים מטעם משרד האנרגיה, לעידוד חיבור של צרכנים מרוחקים עדיין לא הביא לשינוי המיוחל.

ברשות הגז מדגישים כי רוב פוטנציאל הצריכה האפשרי של גז במפעלים כבר הושג, בזכות החיבור של צרכנים גדולים, בעיקר על ידי נתג"ז, החברה הממשלתית. הקשיים בחיבור מפעלים קטנים לגז הם לא מעטים – קושי התחייבות של חברות החלוקה על מועדי הנחת הצנרת, כדאיות כלכלית מוגבלת לחיבור חלק מהמפעלים, עלויות גז יקרות מדי, וניגודי אינטרסים אפשריים הנובעים מבעלות חלקית של חברות אספקת גז בישול בזכייניות חלוקת גז טבעי, שיכולות לייתר את צריכת גז הבישול.

הסירו חסמים, ולא פירסמו לציבור

לאורך כל התקופה הזו, למרות עבודה קדחתנית ברמת החקיקה והתקנות לכיוון של הקלות בהתקנת מערכות סולריות ביתיות, לא נעשה שום קמפיין ציבורי מטעם רשות החשמל, משרד האנרגיה או כל גוף אחר. ברשות החשמל התגאו בהישגים מרשימים בתחום המכרזים הסולריים לשדות גדולים ולגגות גדולים, שהצליחו להוריד את מחירי ההקמה באופן משמעותי, והפכו את הייצור הסולרי, לייצור המשתלם ביותר מכל צורות הפקת החשמל בישראל. לעומת השדות, ייצור חשמל בגגות ביתיים איננו כה משתלם למשק – מכיוון שאינו נהנה מיתרון הגודל. לשיטה זו מובטח תעריף גבוה בשתי הסדרות – האחת נקראת "מונה נטו" – שבה עודפי החשמל נמכרים לחברת החשמל באותו מחיר בו היא מוכרת חשמל לצרכנים, או בהסדרות חדשות, בהן ניתן למכור את עודפי החשמל בכסף – ולזכות בתעריפים של כ-44 אגורות בערך לקוט"ש.

לפי מחירי המערכות הסולריות היום, התקנה על גגות עשויה להחזיר את עצמה תוך 7 שנים, ולהפוך לרווחית ב-13-20 השנים הבאות, תוך ייצור של חשמל נקי. מבחינה משקית, לשיטה זו יתרון גדול משום שאינה מצריכה כל הקצאת קרקע חדשה, ומדובר ביתרון חשוב במדינה צפופה וקטנה כמו ישראל. התקנת המערכות עד כה התבססו על פרסומי החברות המתקינות, העיתונות וכן מפה לאוזן.

המאבק על עתיד משק החשמל

ויכוח ציבורי מתנהל בשאלה באיזו מידה אפשר להסתמך על גגות סולריים כחלק ממשק החשמל הרחב. לפי דו"ח של החברה להגנת הטבע, ניתן להגיע לכמות של 25% ממשק החשמל מגגות סולריים בלבד, וכ-34% מהמשק מאנרגיות מתחדשות בסך הכל. יעדי משרד האנרגיה לשנת 2030 הם 17% בלבד, כאשר יש נכונות עקרונית לשקול העלאה שלהם, אך לא ברור באיזו מידה.

גגות סולריים על מבנה חקלאי (ארז רביב)

למרות הדו"ח, מספר הגגות הקיים בישראל לא צפוי לגדול משמעותית בשנים הבאות, אך הביקוש לייצור חשמל במשק צפוי לגדול מסיבות רבות: גידול טבעי באוכלוסייה, שילוב גובר של רכבים חשמליים ורכבות חשמליות, גריטת תחנות כח ישנות – גם פחמיות וגם תחנות מונעות בגז. אל אלו מתווספת העובדה שייצור חשמל סולרי מחייב גיבוי ע"י חשמל קונבנציונאלי, ולא רק בשעות הלילה, אלא גם בזמני עננות. צורך זה בגיבוי מייקר על עלות החשמל הסולרי, לצידו קיימים עוד שני חסמים מהותיים: היעדר אגירה ופיגור בהתפתחות רשת החשמל. העובדה שגגות סולריים לא מעמיסים על הרשת עצמה, לא משנה את העובדה שייצור מאסיבי של חשמל סולרי יוצר תנודתיות רבה בחשמל מדלקים נוזליים. הפתרון המוצלח ביותר לבעיות הרשת והתנודתיות הוא אגירת חשמל – תחום מתפתח במהירות, אשר מאפשר לפצות על הבדלים בין שעות הייצור לשעות הצריכה, שיפור בייצוב התדר, וכן מהירות תגובה גבוהה מאוד לשינויים. תחום זה נמצא בישראל רק בחיתוליו. בחברת החשמל מתכוננים לפיילוט ראשון בנושא, וברשות החשמל מתכוננים למכרז ראשון של חשמל סולרי בשילוב אגירה, אך סבורים כי גם בשנים הבאות המשק ימשיך להתבסס על ייצור חשמל מגז.

השטח מתעורר

עד היום רוב ייצור החשמל בישראל נעשה בתחנות בערי החוף – חיפה, חדרה, תל אביב ואשקלון. התיישנות התחנות הפחמיות וההכנות לסגירתן, גרמו לרשות החשמל לעודד הקמת שפע של תחנות כח בכל רחבי הארץ, כאשר רוב ההספק נשען על גז. שר האנרגיה יובל שטייניץ הביע עמדתו לגבי אנרגיות מתחדשות בשבוע שעבר כשאמר: "עד שלא תהיה אפשרות זולה לאגור חשמל לכל המדינה למשך שבוע של עננות, אנחנו נמשיך להתבסס על גז". שטייניץ הדגיש כי אין להשוות בין ישראל לניו-זילנד, המשופעת בחשמל נקי ויציב מסכרים הידרו אלקטריים, או לגרמניה, אשר רשת החשמל שלה נהנית מגיבוי של חשמל מצרפת ומפולין, בשונה מישראל שהינה "אי אנרגטי".

בינתיים, בהרבה נקודות ברחבי הארץ מתעוררים תושבים ורשויות בכוונה להתנגד למיזמי אנרגיה בגז.

עד כה תושבים אלו נהנו מאוויר נקי יחסית, בזכות הריכוז של תחנות הכח באיזור החוף. מה שבמוסדות התכנון מפרשים כאנוכיות, הפעילים רואים כלקיחת אחריות, בטענה שכבר היום קיימות טכנולוגיות אגירת חשמל. דיווח בפורבס מתאר דחיקה של השימוש בגז החוצה על ידי מעבר לייצור חשמל סולרי ואגירתו, במחירי רצפה של כ-7 אגורות לקוט"ש על ייצור סולרי, ועוד 4.5 אגורות לאגירת קוט"ש בודד. לפי תחשיבים שכאלו, הרי שכדאי לעבור בישראל למכרזים בניטרליות טכנולוגית, בהם יתאפשר לייצור אנרגיה נקיה ואגורה, להתמודד באופן תחרותי עם ייצור אנרגיה בגז באותו המכרז. היתרון המשמעותי שנותר לתחנת כח בגז, הוא החיסכון היחסי בקרקע. בהתחשב בהתקדמות בטכנולוגיות אגירת החשמל, לא בטוח שהוא לבדו מספיק על מנת לבסס את משק החשמל על אנרגיה זו.