בריטניה סוערת, ולא רק בגלל הברקזיט. הסיכויים לבחירות כלליות בממלכה המאוחדת גדולים מאי פעם, והציתו בשבוע האחרון קמפיין חריף נגד המדיניות הכלכלית המוצעת של מפלגת הלייבור, בראשות ג'רמי קורבין. לשם שינוי, לא מדובר בוויכוח על הוצאות המדינה, אלא דווקא במדיניות פרי עטם של איגודי העובדים הבריטיים, שמטרתה להגביר את שיתוף העובדים בקבלת ההחלטות וברווחים של חברות גדולות.

על פי ההצעה, כל חברה גדולה תידרש לשתף את עובדיה ב-10% מהשליטה בה. מניות החברה ישלטו על ידי קרן שמנוהלת באופן דמוקרטי על ידי נציגי העובדים, שיזכו להצביע בישיבות הדירקטוריון. הקרן גם תזכה לדיבידנדים, ותחלק אותם בדמות העלאות שכר לעובדים, עד לתוספת של 500 פאונד בשנה. יתר הדיבידנדים יגבו כמס על ידי הממשלה, ויממנו השקעות חברתיות שונות.

התכנית מעוררות לא פחות מזעזוע בקרב חלק מעשירי האי. "הלייבור יחרימו מניות בשווי 300 מיליארד פאונד מ-7,000 חברות גדולות ויעניקו אותם לעובדים באחת מהפשיטות הגדולות ביותר על הסקטור הפרטי בדמוקרטיה המערבית", זעקה כתבת השער של ה"פייננשל טיימס" בשבוע שעבר. "לא ראינו ניסיון גדול כל כך להשתלט על ההשקעות שלנו מעולם במערב", אמר מאט קילקון, אחד מהחוקרים שערך את הבדיקה.

מנהיג הלייבור הבריטי ג'רמי קורבין (צילום: Chatham House, London)

 

מקריאת חלק מהעיתונות הכלכלית ניתן לחשוב שמדובר בהצעה לחיסול הקפיטליזם, אבל זה לא בדיוק המצב. כלכלנים רבים דווקא תומכים בהצעה, בטענה שהיא תועיל להורדת רמות אי-השוויון העצומות בבריטניה, ומוסיפים שהיא עשויה לעודד השקעות בריאות יותר לחברות בטווח הארוך. ההצעה יכולה גם להגביר את השתתפות הציבור בקבלת ההחלטות במשק, השתתפות שכמעט לא קיימת לאחר ארבעה עשורים של שחיקת כוחם של האיגודים המקצועיים.

ההצעה לשיתוף עובדים בבעלות על חברות היא לא חדשה. הצעה זו מבוססת על מודל שתוכנן בעבר בשוודיה לשיתוף העובדים בכל החברות הפרטיות במשק, כאשר צורות שונות של שיתוף עובדים בבעלות על חברות כבר קיימת בחלק ממדינות אירופה.

מעבר לתוספות שכר

העובדה שאי-השוויון בעולם המערבי נמצא בשיא היסטורי ידועה כבר שנים. עם זאת, מה שלעיתים קרובות שוכחים הוא שבמשק קפיטליסטי כמו שלנו, אי-שוויון בהון משפיע באופן ישיר על יכולת ההשפעה של הציבור על התנהלות המשק. במילים פשוטות, העובדה שמעט אנשים שולטים במרבית החברות במשק היא עוד סימן לכך שההחלטות מתקבלות מחוץ לתחום השיח הציבורי. החלטות אלו נוגעות לשאלות בנושאים קריטיים לחיי הציבור כולו – מה יהיה שכר העובדים? כמה מרווחי החברות ילכו לתוספות שכר לעובדים? האם להשקיע את הרווחים בדיבידנדים לבעלים, או בהרחבת העסק? האם להשקיע בהתרחבות בארץ או בחו"ל?

בעבר, כמו בכל מדינות המערב, המצב בבריטניה היה שונה לחלוטין. החל משנות השלושים הלכו והרחיבו איגודי העובדים את השפעתם על קבלת ההחלטות במשק. למעשה, בעבר הלא רחוק התקיימה במרבית מדינות המערב גרסה אחרת של קפיטליזם, בו חלק מההחלטות על ההתנהלות במשק התקבלו לא רק על ידי בעלי ההון, אלא בשיתוף עם העובדים. ירידת כוחם של איגודי העובדים בעשורים האחרונים שינתה את המאזן, והותירה את העובדים ללא כוח השפעה על החלטות הבעלים.

הצעתה של מפלגת הלייבור, שנכתבה בשיתוף עם TUC – אחד האיגודים הגדולים בבריטניה, באה להתמודד עם שחיקה זו. על פי ההצעה, חברות המעסיקות מעל ל-250 עובדים יחויבו להעביר בהדרגה 10% ממניותיהן לידי קרן שתהיה בבעלות עובדי החברה. המניות לא יהיו סחירות, לא ניתן יהיה למכור אותן והחוק יחול גם על חברות פרטיות. כבעלי 10% משווי החברה, העובדים יהיו זכאים לשיעור הצבעה בדירקטוריון, וישתתפו בכל קבלת החלטה שלו. הקרן גם תזכה ל-10% מהדיבידנדים של החברה, שיממנו תוספות שכר של עד 500 פאונד בשנה, והיתר יועבר לקרן השקעות שתממן השקעות ציבוריות בתחומים חברתיים שונים.

ההצעה מתמודדת עם מספר תופעות לוואי שנוצרו בכלכלות המערביות בעשורים האחרונים, ולכן גם מספר לא מבוטל של כלכלנים תומכים בה. קודם כל, התכנית תבטיח העלאות שכר של 500 פאונד בשנה לעובדים. עבור עובדים בעלי שכר נמוך מדובר בשיפור דרמטי, וכלכלנים רבים טוענים ששיפור במצבם של העניים ביותר בבריטניה עשוי להביא לזינוק בביקוש הפרטי וכתוצאה מכך לצמיחה. מה שעומד מאחורי אותה ההנחה היא שמי שמרוויח מעט לא חוסך את תוספות השכר שלו, אלא מוציא את הכסף על מצרכים בסיסיים.

מדובר בצעד משמעותי במדינה שבה בשנת 2017 שכר המנכ"ל הממוצע עמד על פי 200 מהשכר החציוני. בניגוד לטענותיהם של אנשי עסקים המתנגדים להצעה, במפלגת הלייבור טוענים ששיתוף העובדים ברווחי החברה יביא לאחריות מוגברת עליה ויועיל להעלאת הפיריון. לטענת כלכלנים כמו תומאס פיקטי, לשיתוף העובדים בקבלת ההחלטות עשויה להיות גם השפעה חיובית על המשק כולו.

המועמדת לתפקיד שרת העסקים מטעם מפלגת הלייבור, רבקה לונג-ביילי, אמרה בכנס המפלגה לפני כשבועיים שבניגוד לאינטרס הרווח קצר הטווח של חלק מבעלי המניות, סביר שלעובדים יהיה אינטרס ביציבות ארוכת הטווח של החברה. "לעובד יש מערכת קבלת החלטות שונה מאד. סביר להניח שיעניין אותו יותר מה יהיה עם מקום העבודה שלו עוד 20 שנה מאשר לבעל מניות משקיע, שיעניין אותו רווח מיידי", אמרה. מדובר בטענה שהולכת וצוברת תהודה בשנים האחרונות.

למעשה, ההצעה של הלייבור היא מרחיקת לכת הרבה פחות מזו שעליה היא מבוססת. "הכלכלות המערביות המודרניות מלאות בחוקים נגד מונופולים וקרטלים. עם זאת, איש לא יוצא נגד העובדה שהפיתוח הכלכלי נשלט לגמרי על ידי בעלי ההון והאינטרס שלהם", אמר הכלכלן השוודי רודולף מיידנר שהגה מודל שיתוף עובדים במשק השוודי שעליו מבוססת הצעת הלייבור. הצעתו של מיידנר, שגובשה בשנת 1976, כיוונה לאפשר לאיגודי העובדים לרכוש חלקים מתוך החברות ללא הגבלה. במסגרת התכנית, איגודי העובדים היו אלה שיועדו לנהל את הקרנות, ומיידנר העריך שתוך עשור מיישום התכנית כל החברות בשוודיה יהיו בבעלות האיגודים המקצועיים. הצעתה של מפלגת הלייבור, גם אם היא עשויה להיות משמעותית, לא מתקרבת לתכניתו של מיידנר.