כשאני מבקש מחיים זהבי סיפור שימחיש את משמעות תפקידו כנציג הציבור בבתי הדין לעבודה, הוא נזכר בתיק בו רק בזכות התעקשותו הוחזרו לעובד שמירה עשרות אלפי שקלים שגזל ממנו המעסיק. "במשך חמש או שש שנים הוא היה מנהל רישום מדויק ומדפיס את השעות שעבד", סיפר זהבי, שכיהן כנציג ציבור (עובדים) בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, "הסתבר שחברת כוח האדם שבה עבד קיפחה אותו בשעות נוספות, לא העבירה לו סכומי פנסיה בניגוד לחוק, קיצצה לו מהשכר והענישה אותו על עילות שונות. הוא רשם את הכל, והיה אפשר להשוות גם לתלושי המשכורת שמופיעים בהם 'ניכויי מעסיק'. מיד ראיתי שיש לו קייס טוב". לפי רישומי העובד, המעסיק היה חייב לו כ-87 אלף שקלים.

"עורכת הדין של המעסיק ביקשה לצאת להתייעצות, והם חזרו עם הצעת פשרה: העובד יקבל 40 אלף שקל, מבלי להודות בעובדות ובלי שום דבר. כלומר – המעסיק יוצא נשכר בעשרות אלפי שקלים מהעוולות שהוא גרם לעובד! איך אני יכול לקבל את זה כנציג ציבור? זה זעק לשמיים. ראית גם שהעובד קיבל את ההחלטה מתוך מצוקה, כי הוא צריך את הכסף". זהבי מספר כי נציג המעסיקים והשופטת נטו לקבל את הפשרה, והוא ביקש פסק זמן להתייעצות. "השופטת הסבירה לי שהמעסיקים יודעים שבית הדין לעבודה עמוס, ושאצלם שם המשחק זה הסחבת. הודעתי שאני לא מקבל את זה, ושאם צריך אכתוב גם דעת מיעוט כנגד הפשרה."

לאחר התייעצות עם נשיאת בית הדין האזורי חזרו השופטת ונציגי הציבור לאולם. "השופטת אמרה לצדדים שיש בהרכב מחלוקת על הסכם הפשרה, והציעה להם לקחת פסק זמן נוסף ולשפר אותה", מספר זהבי, "עורכת הדין הבינה איפה היא עומדת, כמובן הזדעקה, אבל השופטת לא התרגשה. אחרי עוד הפסקה של שעתיים הם חזרו והודיעו על הסכם פשרה חדש, במסגרתו קיבל העובד את מלוא תביעתו, מבלי להודות בכלום. זה היה אחד הימים המאושרים בחיי בבית הדין לעבודה, שהרגשתי שאני מצדיק את ישיבתי בהרכב".

זהבי הוא איש הסתדרות ותיק. בעברו היה יו"ר ועד עובדי מפעל 'פניציה' בירוחם, מזכיר מועצת הפועלים בעיר וחבר בבית נבחרי ההסתדרות. כיום הוא מנהל את המחלקה לשיתוף עובדים באגף לדמוקרטיה תעשייתית בהסתדרות. במקביל, הוא כיהן במשך 24 שנים הוא כנציג ציבור מטעם העובדים בבתי הדין לעבודה בבאר שבע ולאחר מכן בתל אביב, במהלכן היה שותף להרכבים שיפוטיים במאות תיקים. "ראיתי בכך שליחות משום שאני חושב שלבתי הדין לעבודה יש שליחות", אמר.

מערכת בתי הדין לעבודה היא הערכאה השיפוטית הבכירה היחידה בישראל שבה במרבית ההרכבים השיפוטיים מכהנים בנוסף לשופטים 'מקצועיים' גם נציגי ציבור, שאינם דווקא משפטנים – נציג העובדים ונציג המעסיקים. הנציגים מגיעים על פי רוב מרקע של ניהול, משאבי אנוש או איגוד מקצועי, ותורמים להליך השיפוטי מניסיונם בשטח. הם משמשים כשופטים לכל דבר, ומקנים למערכת את המומחיות והרגישות לעולם יחסי העבודה.

בתי הדין לעבודה מציינים החודש יובל שנים להקמתם. עוד בדיונים הראשונים בדבר הצורך ליצור מערכת משפט בעלת מומחיות ייחודית בתחום העבודה, עלתה ההצעה לשלב בהם נציגי ציבור שיביאו מניסיונם. נושא זה היה מוקד לוויכוח, כשבקרב המשפטנים עלו חששות מפני שילובם של אנשים חסרי השכלה משפטית במערכת השיפוטית. בדיוני הוועדה המיוחדת בכנסת שדנה בהצעת החוק להקמת בתי הדין לעבודה, הבהיר יושב הראש ח"כ משה ברעם (מפא"י): "טול נציגי הציבור מהם, ונטלת את רוחו וכוונתו הבסיסית של החוק". ההסכמות בין ההסתדרות והתעשיינים בנושא זה, הביאו לכך שהצעת החוק של שר העבודה דאז יגאל אלון עברה, ובתי הדין לעבודה החלו לפעול בספטמבר 1969.

"נציגי הציבור משפיעים שווה בשווה כמו השופט המקצועי בקבלת ההחלטות", אמר ל'דבר' נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדימוס, השופט סטיב אדלר. "ישבתי עם נציגי ציבור בבתי הדין האזוריים בירושלים ובתל אביב, ובבית הדין הארצי. עבורי, המשמעות הייתה ללמוד על מצב השטח במפעלים ובחברות. על הגישות שמביעים הן המעסיקים והן ההסתדרות כלפי נושאים שונים. נציגי הציבור מבטאים את הרגש של השטח, המפעלים והמוסדות. לפעמים יודעים נציגי הציבור לשאול שאלות שהשופט איננו יודע לשאול. הם מגיעים מהשטח, וזה חשוב. למדתי מהם הרבה מאוד. הם תמיד היו הגונים, ופעלו בהתאם למה שנראה היה להם ראוי, בלי קשר למגזר ממנו הגיעו".

נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדימוס, סטיב אדלר (צילום: יוסי זמיר/ פלאש90)

"השיתוף הזה מאוד תרם לי, העובדה שנציגי הציבור לוקחים חלק בהליך", אמרה השופטת בדימוס נטע רוֹת, שכיהנה כ-15 שנים בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ובבית הדין הארצי לעבודה. "זה שיש בהרכב עוד עין שרואה ועוד אוזן ששומעת, של אנשים מיומנים, משפר את הסיכוי לקבלת החלטה ראויה, נכונה ומאוזנת, באופן שלא יוחמצו דברים שראוי לשים אליהם לב". לדבריה, השתתפותם של נציגי הציבור בהרכב משמעותית ביותר במקרים בהם ההחלטות הן בשאלות עקרוניות בעלות השלכה רחבה, ובמקרים של אי וודאות באשר לעובדות. "נציגי הציבור מביאים הרבה פעמים מניסיונם המקצועי. יש גיוון יחסית גדול בתחומי העיסוק שלהם. חלקם משפטנים, אבל בהרכבים שבהם ישבתי הם היו המיעוט. הם הגיעו מתחומי הכלכלה, הפסיכולוגיה, ראיית חשבון, הנדסה, ניהול משאבי אנוש. חלק מהם עבד בשירות הציבורי וחלקם במגזר הפרטי. היכולת להביא להליך השיפוטי ידע על הענף, על ההקשר התעשייתי, היא בעלת חשיבות. מדובר בידע רלוונטי לצורך פירוש חוקים או הסכמים, בידע רלוונטי להבהרת מחלוקות עובדתיות, או לחילופין לקידום הסכמות".

דבריה של רות נתמכים בתוצאות מחקר שערך בעבר הנשיא אדלר, אשר בחן את כל פסקי הדין בתביעות אישיות בענייני עבודה שניתנו בשנים תשמ"ה-תשמ"ז, והוגש עליהם ערעור לבית הדין הארצי. הוא מצא כי בית הדין הארצי מצא לנכון להתערב ב-39% מפסקי הדין שניתנו על ידי שופט מקצועי בלבד, לעומת 23% בלבד מפסקי הדין, שבהרכב השיפוטי שנתן אותם ישבו לצד השופט המקצועי גם נציגי עובדים.

הנשיא אדלר הוסיף כי בנוסף לתרומה לאיכות ההליך השיפוטי, השתתפות נציגי הציבור בבית הדין היא גם "סמל לשיתוף הפעולה בין השלטון – המיוצג על ידי השופט המקצועי, לבין ארגון העובדים וארגון המעסיקים". הוא מציין כי "נציגי הציבור עוזרים מאוד בהשגת פשרות, הם יכולים להרגיש את הרצון של כל צד להתפשר, ולפעמים הם גם יכולים לפנות לצדדים על מנת להתפשר. נציגי ציבור יושבים גם בתפקידי הגישור בבית הדין, ולפני שהתביעה מגיעה לדיון בהרכב היא מגיעה פעמים רבות לשני נציגי ציבור שיושבים, על חשבון בית הדין, ומנסים להביא את הצדדים לפשרה, וברוב המקרים גם מצליחים".

"תחושה של שוויון, יציבות וזווית רחבה"

כשמשה אזולאי, יו"ר ועד עובדי עיריית אילת, הגיע לראשונה לדיון בבית הדין לעבודה, הוא תהה מה תפקידם של הנציגים שיושבים ליד השופט. "רק לאחר מכן התברר לי שאחד הוא נציג המעסיקים והשני נציג העובדים, ושהם לוקחים חלק בדיונים", סיפר. שנים לאחר מכן ישב אזולאי בעצמו על כס השיפוט, כנציג ציבור מטעם העובדים בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בשבתו באילת. "אני חושב שעצם ישיבתם של נציגי הציבור בהרכב נותנת תחושה ומראית עין של שוויון, יציבות וזווית רחבה. הידיעה שהם נמצאים שם, רואים את הדברים מהזוויות הייחודיות שלהם, מתוך המקצועיות שלהם וההיכרות היום יומית שלהם עם השטח תורמת מאוד. ההחלטה השיפוטית מנוסחת בסופו של דבר על ידי השופט, אבל אני כיו"ר ועד עובדים שמכהן כנציג ציבור יכול להציג עמדה מקצועית איך אני רואה את הדברים, ויש לזה הרבה משקל".

מחויבים לצדק ומביאים מניסיונם

נכון להיום פועלים בבתי הדין לעבודה 343 נציגי ציבור, 26 מתוכם בבית הדין הארצי לעבודה והיתר בבתי הדין האזוריים. לשם השוואה, מספר השופטים והרשמים בכל בתי הדין לעבודה עומד על 82. נציגי הציבור ממונים לתקופת כהונה של ארבע שנים על ידי שר העבודה והרווחה ושר המשפטים, בהיוועצות עם ועדה המונה נציג ממשרדים אלו, שופט בדימוס מבית הדין הארצי לעבודה, נציג מההסתדרות, נציג מנשיאות הארגונים העסקיים (ארגוני המעסיקים) ומנהלת תחום נציגי הציבור בבית הדין הארצי לעבודה.

כנס נציגי ציבור בבתי הדין לעבודה, יוני 2019. (התמונות באדיבות דוברות בתי הדין לעבודה)

כל אזרח רשאי להגיש את מועמדותו לתפקיד, בתנאי שהוא "בעל ניסיון של חמש שנים לפחות בתפקיד או בפעילות בתחום משפט העבודה, יחסי עבודה, רווחה, ביטחון סוציאלי, כלכלה או מינהל ציבורי, לרבות ניסיון בהוראה או במחקר בתחומים אלה במסגרת אקדמית" והיעדר עבר פלילי או עבירות משמעת שאינן הולמות את היותו בתפקיד שיפוטי. מי שכהונתו אושרה, נקרא לימי דיונים בבית הדין בהיקף של כשני ימים בחודש. לאחר תקופת כהונה אחת יכולים השרים להאריך את כהונתו לכהונה נוספת. לפי החוק כיום, מותרת הארכת כהונה אחת בלבד.

למרות שרבים מנציגי הציבור חברים בארגוני מעסיקים או בארגוני עובדים, חוק בתי הדין לעבודה קובע במפורש כי בשבתם בבית הדין עליהם לפסוק באופן עצמאי לחלוטין, ולא לראות את עצמם כמייצגים או נתונים למרות הארגון שהם חברים בו.  "אין על נציג ציבור מרות בענייני שפיטה, אלא מרותו של הדין" קובע חוק בתי הדין לעבודה, ומוסיף: "בפעולתו בבית הדין יפעל נציג ציבור לפי מצפונו, ולא יראה עצמו חייב בנאמנות לארגון שבהתייעצות עמו נתמנה או לציבור שהוא מייצג". בדומה לשופטים המקצועיים, מחויבים נציגי הציבור בכללי אתיקה נוקשים שנועדו למנוע מצבים של ניגודי עניינים, פגיעה בצדק או במראית העין ובאמון הציבור במערכת המשפט. הנציגים עוברים הכשרות בנושא זה ופונים לשופט 'נאמן אתיקה' בבית הדין בו הם מכהנים בכל שאלה או ספק בסוגיות אתיות.

האם המחויבות לחוק ולצדק מצליחה לגבור על השייכות הארגונית של נציגי הציבור? לצבי קוסטרינסקי, שכיהן במשך שמונה שנים כנציג מטעם המעסיקים בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אין כל ספק בכך. "לא מצאתי שיש הבדל בין נציג ציבור עובדים לנציג ציבור מעבידים בדיון. מה שעניין אותנו זה התיק, המקרה שהובא לפנינו", סיפר קוסטרינסקי. "אתה שופט – אתה אמור לשפוט דין צדק. לא לנטות לצד העובד שמגיש את התביעה כנציג עובדים, ולא לצד המעביד שמגיש את התביעה כנציג מעבידים. בפרקטיקה של השפיטה זה לא קיים, ונציג הציבור הוא שופט לכל דבר. הוא דן ומחליט לפי העובדות המשפטיות שלפניו".

קוסטרינסקי הוא בוגר לימודי משפטים, מוסמך למדעי המדינה ובעל רישיון עריכת דין, אך במרבית חייו המקצועיים עבד בתפקידים אקדמיים וניהוליים שונים – המזכירות האקדמית של אוניברסיטת תל אביב, מזכירות איסוף החומר של האנציקלופדיה העברית וכמזכיר האקדמי של מכללת שנקר בשנים הראשונות להווסדה. "כשסיימתי את עבודתי ויצאתי לפרישה, חשבתי שאני רוצה לחזור לחשיבה המשפטית", מספר קוסטרינסקי כיצד החליט להתמודד לתפקיד נציג ציבור. "כמי שעסק רוב השנים בתפקידי ניהול, הלכתי על ה'טיקט' של נציג מעבידים", סיפר.

לדבריו של קוסטרינסקי, השכלתו המשפטית סייעה לו בתפקיד, אך נציגי ציבור רבים ממלאים את תפקידם היטב גם בלעדיה. "היה אולי עדיף שכל נציגי הציבור יהיה בעלי רקע משפטי", הוא אומר, "אבל ישבתי גם עם נציגי ציבור רבים ללא רקע משפטי, אך כאלו שתפסו עמדות במקומות עבודתם, חלקם כחברי ועדים. מדובר באנשים אינטיליגנטים והגיוניים, רגישים לנושא משום שמשם הם מגיעים, כשם שאני באתי מרקע של ניהול".

חיים זהבי, מנהל המחלקה לשיתוף עובדים באגף לדמוקרטיה תעשייתית בהסתדרות ונציג ציבור בדימוס (צילום: ניצן צבי כהן).

חיים זהבי מדגיש שמה שחשוב אינו הידע המשפטי של נציג הציבור, אלא העמדה הערכית שלו. "מי שבא לכהן כנציג ציבור בבית הדין לעבודה, גם אם אינו מצוי בפרטי הפרטים של סדרי הדין – צריך לבוא עם השקפה", אמר זהבי, "מבחינתי, כל ספק שהיה – פעל לטובתו של החלש, משום שאין איזוני כוחות. נציג הציבור כמובן לא צריך לייצג את הארגון השולח שלו. לא פעם ולא פעמים ישבתי בתיקים של ההסתדרות, כמובן לאחר שהצהרתי שאני עובד בהסתדרות ובמידה והצדדים לא התנגדו לישיבתי. במקרים מסוימים היתה לי ביקורת על התנהלות ההסתדרות בבתי הדין לעבודה. גם הם רצו לעתים לגמור תיקים, לסמן וי".

"נציגי ציבור אינם משפטנים ולא אמורים לדעת את כל החוקים, לפחות לא ברחל בתך הקטנה" מוסיף חיים נוסן-הנגבי, שכיהן משך 4 שנים כנציג ציבור מעסיקים וכמגשר בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. "הם נותנים זווית נוספת, כי החלטות בתי הדין לעבודה נוגעות לסוגיות שבהתנהלות הארגונים והחברות, ואלו דברים שאנחנו כנציגי ציבור יותר מכירים, רואים ויודעים". הנגבי התמודד לתפקיד נציג הציבור לאחר שעבד במשך 13 שנים כמנהל משאבי האנוש של קופת חולים לאומית במחוז דרום, בו עבדו כ-1,300 עובדים. "אנחנו מאוד עוזרים למשל בתביעות כספיות – יודעים לחשב את הדברים, ימים שעות, נסיעות, הבראה. ורוב התביעות הקטנות הן כאלו. אנחנו יודעים לחשב מה מגיע לעובד בתקופות לגביהן הם תובעים ואנחנו לעזר רב לבית המשפט בהקשר הזה".

בדרך כלל השיבוץ של נציגי הציבור לדיון בתיקים הוא מקרי, והם יושבים על פי רוב בהרכב קבוע בהובלתו של אחד השופטים. עם זאת, בתיקים מסיימים יכולים השופטים לבקש את נוכחותם של נציגי ציבור מסוימים, שהתיק הוא בתחום התמחותם, בכפוף לכללי האתיקה ולהיעדר ניגוד עניינים. לשופטת רות לא חסרות דוגמאות: "נדון בפני מותב (הרכב שופטים – נ.כ.) בראשותי תיק בנושא של שיבוץ עובדי הוראה. נציג ציבור שהיה בעברו מנהל בית ספר תיכון ישב בהרכב שדן בתיק, וסייע בחידוד השאלות שצריך לבחון או השאלות שנדרשו לגביהן תשובות מן הצדדים. במקרה אחר היה נציג ציבור שעבד בתפקיד בכיר בחברה בתחום הבנייה. הוא סייע רבות במהלך הדיונים בתיקים בנושא עובדים זרים. הידע שהוא הביא על מה שקורה בשטח בענף, על צורות ההעסקה הנהוגות בו בשל שינויים תכופים ברגולציה או בתנאי השוק, על ההשלכות שלהן על העובדים והמעסיקים לסוגיהם, מאוד תרם לחידוד ולמיקוד השאלות שהופנו לצדדים, להארת נקודות שלא היו עולות בדיון בלעדיו. נקודות שעזרו להכריע בתיק או לגבש הצעת פשרה שהייתה מקובלת על כלל הצדדים להליך."

"נציג ציבור אחר, שהיה כלכלן ומנהל משאבי אנוש בגוף פיננסי גדול הביא לדיון הסתכלות כלכלית על תיקים או נתן ביטוי לשיקולים ארגוניים שעשויים להיות משמעותיים, במיוחד למעסיקים מסוג זה. נקודת מבט הנוגעת למשל לכדאיות הכללית של ניהול ההליך, להשלכות הרוחב הכלכליות או הארגוניות שלו סיפקה לעיתים לצדדים ולהרכב זווית חדשה להתבוננות על הסכסוך ותרמה לקידום הסכמות דיוניות או מהותיות".

לא חותמת גומי

נציגי הציבור מגיעים על פי רוב לשני ימי דיונים בחודש, שלעיתים נמשכים גם עד לשעות הערב המאוחרות. בתיקים מורכבים המשפיעים על המשק כולו, בדרך כלל בבית הדין הארצי לעבודה, הדיונים יכולים להימשך גם לתוך הלילה. טרם הדיון על הנציגים ללמוד את פרטי התיק, ועל פי רוב נערכת פגישה של ההרכב בראשות השופט המקצועי, ובה מעלים את השאלות העובדתיות והמשפטיות שיש לחדד ולברר עם הצדדים באולם. את הדיון עצמו מובילים השופטים המקצועיים, ויש ביניהם הבדל באשר למידת ההשתתפות הפעילה שהם מאפשרים לנציגי הציבור. ישיבות נוספות מתקיימות בהפסקות במהלך הדיונים, וכן לאחר הדיון ובתהליך קבלת ההכרעה. את פסק הדין כותב בסופו של דבר השופט המקצועי, לאחר היוועצות בנציגי הציבור. השופט מעביר את טיוטת פסק הדין לעיון הנציגים, ולעיתים אף מתקן אותו בהתאם להערותיהם.

כמו כל שופט שחולק על דעת רוב השופטים בהרכב, גם נציגי הציבור יכולים לכתוב דעת מיעוט המצורפת לפסק הדין. עם זאת, מדובר בפרקטיקה נדירה יחסית. במחקר שערכו פרופ' גיא דוידוב ורעות בגס שמר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בשנת 2011 התגלה כי מתוך 500 פסקי דין של בתי הדין האזוריים לעבודה בתל אביב ובירושלים בשנים 2003-2005, רק שניים (0.4%) כללו דעת מיעוט של נציגי הציבור. בבית הדין הארצי התגלה שיעור גבוה יותר של תיקים עם דעה עצמאית של נציגי הציבור – 15 מתוך 250 תיקים (6%). במרבית התיקים בבית הדין הארצי נכתבה דעת המיעוט בעקבות חילוקי דעות בין השופטים המקצועיים, והצורך של נציגי הציבור להכריע בין עמדה זו או אחרת. רק בשניים מהמקרים כתבו נציגי הציבור דעת מיעוט שהייתה מנוגדת לעמדת שלושת השופטים המקצועיים. יש לציין כי גם בפסיקות בית המשפט העליון נרשם לאורך השנים שיעור נמוך יחסית של דעת מיעוט: מחקר באוניברסיטת חיפה שבדק 50 אלף פסקי דין של העליון מקום המדינה ועד 1997 גילה כי בפחות מאחוז מהם היתה דעת מיעוט מנומקת של אחד השופטים.

"נוהגים להתקיף את בתי הדין לעבודה לפעמים ש'הכל ניתן פה אחד', שנציגי הציבור נוטים להסכים עם השופטים המקצועיים" מגיב קוסטרינסקי לביקורת הנשמעת לעיתים, "אבל גם בבית המשפט המחוזי או העליון רוב גדול של פסקי הדין ניתנים פה אחד, ובמיעוטם יש רוב ומיעוט. דעת מיעוט היא אמנם לא דבר נדיר במערכת המשפט, אבל היא גם לא תופעה גורפת. גם פסיקה 'פה אחד' היא לפעמים תוצאה של שכנוע. היו פעמים ששכנעתי את השופטת שדעתי היא נכונה – וקיבלנו פסק דין 'פה אחד' שלמעשה מבטא את הסכמת השופטת לקבל את ההיגיון שהצגנו אנחנו נציגי הציבור".

השופטת רוֹת מציינת כי ישנם גם מקרים שבהם דעת הרוב היא דווקא דעתם של נציגי הציבור, והיא זו שמכריעה בהליך. "אני זוכרת שהיו תיקים בהם אני הייתי בדעת המיעוט", סיפרה. היא מציינת גם פסק דין שניתן בתחילת השנה שעברה בנושא אפליה מגדרית של עובדת אבטחה בחברת החשמל, שבו הכריעו שני נציגי הציבור את הכף כשתמכו בעמדתה של השופטת רות, מול שתי השופטות האחרות בהרכב בהרכב שמצאו עצמן בדעת המיעוט.

מקרה נוסף בו נציגי הציבור חלקו על השופטים המקצועיים אירע החודש, בפסיקת בית הדין הארצי שעסקה בפגיעה בהתארגנות העובדים בחברת נטו מלינדה. בצעד נדיר פרסמו שני נציגי הציבור דעת מיעוט כנגד עמדת שלושת השופטים המקצועיים בהרכב. בדעת המיעוט, שנכתבה דווקא על ידי נציג המעסיקים עצמון ליפשיץ, טענו הנציגים כי יש להגדיל את שיעור הפיצויים שיוטל על המסעדה מ-500 ל-779 אלף שקלים, על מנת ליצור הרתעה שתמנע ממעסיקים לפגוע בהתארגנויות עתידיות.

מעורבות גבוהה ותרומה לדמוקרטיה

כל ארבעת נציגי העובדים עימם דיברנו בעת הכנת הכתבה, וכן השופטים אדלר ורוֹת, העידו על המעורבות הגבוהה של נציגי העובדים בתהליכי כתיבת פסקי הדין, המביאים לא אחת גם לשינוי העמדה הראשונית של השופט המקצועי, ומשפיעים על פסק הדין הסופי, גם במידה וניתן לבסוף פה אחד.

"כנציג עובדים וכמי שבא מרקע של ייצוג עובדים, אני חושב שלתפקיד של נציג ציבור יש השפעה בלתי רגילה על החלטות השופטים" הדגיש חיים זהבי. "ישבתי גם בהרכבים של שופטים שלאו דווקא ראו בנציג העובדים שותף שווה, יותר ראו בו קישוט, או חותמת גומי. הם חשבו שאני צריך רק לחתום על פסק הדין שלהם. לא ויתרתי על מעמדי ואיימתי לא פעם ולא פעמיים בכתיבת חוות דעת מיעוט. הבהרתי שאינני נמצא בבית הדין בתורת קישוט, ולא כדי לצאת ידי חובה. בדרך כלל, 'דעת המיעוט' שלי באה בסופו של דבר לידי ביטוי בפסק הדין שהוסכם על ידי ההרכב כולו".

השופטת רות מציינת כי מעבר לתרומה להליך השיפוטי עצמו, נציגי הציבור תורמים גם להגברת אמון הציבור במערכת בתי הדין לעבודה. "אני חושבת ששיתוף הציבור בהליכים השיפוטיים הוא גם נכון מבחינת התפיסה הדמוקרטית", ציינה, "העובדה שמגוון של אנשים מקרב ציבור רחב של עובדים ומעסיקים מעורב ומשפיע על ההליך השיפוטי, יכול לראות אותו מקרוב, כיצד הוא מתנהל בעת הדיונים ולאחריהם, בשלב ההתייעצויות וההכרעה. מעבר לכך – על פי ניסיוני האישי נציגי הציבור הם בסופו של דבר גם שגרירים מהימנים של מערכת בתי הדין לאחר שהכירו אותה מקרוב, לאורך זמן, באופן בלתי אמצעי ובלתי מתווך".