תקופת החגים ובתוכה הפרק שמתחיל בראש השנה ומסתיים בתקיעת השופר לנעילת יום כיפור הוא הזמן שהמוני בית ישראל פוקדים את בתי הכנסת. מרדכי כהן (87) ממייסדי וותיקי בית הכנסת "תפארת בחורים" בהרצליה, מתאר זאת בנימה מבודחת ומחבקת, "יש יהודים של פעם בשנה ויש יהודים של ארבע פעמים בשנה. יש יהודים רק של שבתות, ויהודים רק של הימים הנוראים ויש יהודים שמגיעים רק לשמוע את קול נדרי".

בית הכנסת של כהן הוא חלק מזרם ביהדות המבקש לחפש את ההקשר "הישראלי" למסורת, הקשר המקרב ומחבר בין הגלויות השונות בהן יש מקום על אף נוסחי התפילה השונים. הוא הוקם לפני כ-37 שנים ברחוב גיסין בהרצליה, ונבנה כלפי חוץ כפגודה בהשפעת המתכנן שעבד שנים לפני כן ביפן. "כשהקמנו את בית הכנסת היינו בחורים צעירים" אומר כהן ומוסיף, "בינתיים הזדקנו".

בית הכנסת 'תפארת בחורים', הרצליה. (קרדיט: עמית א. גולדשטיין)

בתחילת דרכו התכנס המניין בבית הפועל המזרחי. בתשובה לשאלה מדוע היה צורך להקים את בית הכנסת כאשר פועל בעיר בית הכנסת הראשי וישנם עוד מספר בתי כנסת אמר כהן כי בכל עיר בית הכנסת הגדול קם לפי הסגנון שלו. "אנחנו רצינו את הסגנון החדש יותר, ולא התאים לנו הסגנון הישן" אמר כהן והוסיף, "הרוסים והפולנים באו עם הנוסחים שלהם. בארץ המציאו נוסח עם השירים שלו. מנגינות חדשות. בישנים יש את התפילות המרדימות. היינו כארבעים איש שיסדנו את בית הכנסת. השבת הראשונה הייתה בבר מצווה של הבן שלי. לפני 33 שנים. היום יש כ60-70 משפחות חברים".

גם בבית הכנסת של קהילת יד-אבי בירושלים מקפידים לאפשר לבני כל העדות להרגיש בבית. "פה מתפללים מכל העדות, אין לך הרבה בתי כנסת כאלו בארץ" מספר יוסף כראזי, יו"ר קהילת בית הכנסת ובעברו סגן מנהל בית ספר תיכון, "יש כאן ספרדים ואשכנזים, ובתוכם מרוקאים, כורדים, פרסים, ועוד. אני מזרחי ואני מתפלל פה כבר 40 שנה וזו הגישה שלנו, אנחנו פותחים את שערינו לכולם".

ישראל גולדנברג בית הכנסת 'יד אבי', ירושלים. (קרדיט: דוד טברקסי)

בית הכנסת יד-אבי בשכונת קרית הוקם על ידי קהילה שעלתה לישראל מארה"ב בשנת 1956. בתחילה, הקימו חברי הקהילה מרחב תפילה קטן במרחב הדסה הקטנה בשכונה ומאוחר יותר היא העבירה את פעילות בית הכנסת למבנה המתנ"ס ע"ש פיליפ ליאון. כראזי מספר כי, "זה לא היה מקום מוסדר. היו לנו ספרי תורה וארון קודש, אך התפללנו באולם הספורט ולאחר כל תפילה במוצאי שבת היינו מקפלים את הציוד". הוא מוסיף כי, "בשלב מסוים בנו בתוך המבנה בריכת שחייה שהייתה פעילה בשבת, שאלנו את הרב עובדיה יוסף זצ"ל, והוא אמר שאסור להתפלל שם. לכן, לאחר מו"מ מול העירייה קיבלנו מקלט מוזנח ששיפצנו בעבודה רבה אבל גם הוא לאחר זמן מסוים היה צר מלהכיל את כולם. לאחר מאבקים רבים הצלחנו לבנות את המבנה."

ב-22 השנים האחרונות שוכן בית הכנסת במבנה בן שתי קומות ברחוב בורכוב שבמרכז השכונה. בקומה התחתונה בית מדרש ובקומה השנייה אולם בית כנסת רחב ויפה אך במקביל מוקפד וצנוע. היום בית הכנסת משמש כ-50 משפחות המשלמות דמי חבר שנתיים ועליהם נוספים בתקופת החגים ובשמחות במהלך השנה עוד מאות אורחות ואורחים.

יוסף כרזי וישראל גולדנברג בית הכנסת 'יד אבי', ירושלים. (קרדיט: דוד טברקסי)

"נוסח התפילה שלנו הוא בעברית ישראלית" מספר ישראל רוזנברג, עובד מחלקת רפואת השיניים בהדסה וחבר קהילת יד-אבי שהצטרף אליה לפני כמה שנים לאחר ששימש גבאי במשך עשרות שנים בבית הכנסת בבית חולים אלין בשכונה, "התפילה היא לא במבטא חרדי אשכנזי או ספרדי עם המצלולים הייחודיים. חשוב לנו שהיא תהיה בעברית ברורה ככה שכל מי שנכנס להתפלל פה יוכל להבין ולהרגיש שייך. סידורים יש לנו בשני הנוסחים."

כהן בדבריו מתאר תופעה מעניינת כי בערים כמו הרצליה וכפר סבא יש רוב של מתפללים מזרחיים וכי במקרים רבים בבית הכנסת בנוסח אשכנזי יש רוב מתפללים מזרחים. לשאלה מדוע לא משנים את הנוסח, הוא משיב כי "הנוסח נשאר כי המייסדים היו אשכנזים. לא משנים סדרים כי הגרעין המייסד נשאר. אם עוד עשר עשרים שנים יהיו רק מזרחיים, אולי הוועדה תחליט אחרת".

בית הכנסת 'תפארת בחורים', הרצליה. (קרדיט: עמית א. גולדשטיין)

בית הכנסת 'ארם צובא' בשכונת הדר בחיפה. (קרדיט: עמית א. גולדשטיין)

חשיבות נוספת של תקופת החגים לקהילות בתי הכנסת היא שהמתפללים ה'אורחים' בחגים מאפשרים להגדיל את ההכנסות, שנדרשות לתפעול השוטף והאחזקה של בתי הכנסת לכל אורך השנה. בקהילת יד-אבי נוהגים בשיטה של דמי חבר שנתיים ושוויוניים, ומבקרים את נוהג ה'עליות' בו מוכרים את הזכות לקיים נוהגים שונים כמו עלייה לתורה. "בית הכנסת שלנו מנוהל בצורה כזו שאנשים מתחברים אליו, אנחנו לא מוכרים עליות – אין אצלנו  דבר כזה", מספר כראזי ואומר בביקורת כי "בכיפור יש לך מקומות בהם מישהו שמתפלל נעילה משלם 5000 ש"ח. פה עקרונית ומבחירה לא מנהלים עליות. יש דמי חבר שוויונים שנתיים לכל משפחה, לא משנה כמה בני משפחה יש. סטודנטים, חיילים וחברים שלא יכולים לעמוד בעלויות מקבלים 50% הנחה. אם מישהו לא יכול גם את זה אז גם בסדר – כסף לא יהיה פה מחסום לחברות. ברגע שמוציאים את העניין הזה של הכסף ועניין העדה – הוא מאפשר פתיחות".

כהן מספר על 'תפארת בחורים' כי התשלום הנהוג אצלם הוא גם לפי משפחה. "לא משנה כמה ילדים, התשלום הוא 1000₪ לשנה מס חבר. אורחים שבאים לימים נוראיים והחגים משלמים 500 ₪". לאלו מתווספות הכנסות משמחות לכל אורך השנה, אך כהן מדגיש כי לא מדובר במפעל בכוונת רווח וכי מקפידים לא לקיים יותר משמחה אחת בכל שבת. "אנחנו מתקיימים מבר מצוות. לא עושים יותר משמחה אחת בשבת. אין לנו הכנסות חוץ מזה. כל מי שעובד כאן עושה את זה בהתנדבות".

שומרים על גחלת העיר חלב שבסוריה

באזור השוק בחיפה ברחוב סירקין נמצא בית הכנסת 'ארם-צובא' של העדה החלבית. קהילה מאוד חמה ומשפחתית והוותיקה בעולם היהודי ששומרת על הגחלת למעלה מ-1,600 שנים. עד כמה שומרת על הייחודיות והגחלת? כמה מאות מטרים מבית הכנסת מצוי בית הכנסת ליוצאי סוריה, דמשק ולבנון והם לא מתאחדים.

בית הכנסת הוקם בשנות הארבעים של המאה שעברה, בבית ספר ליד בניין התיאטרון העירוני בשכונת הדר-הכרמל. בשנות ה-50 נקנה מבנה הקבע בו הוא שוכן עד היום ע"י 3 משפחות – טוויל, נאגד וחמאווי. את בית הכנסת פוקדים בניהם וצאצאיהם של יהודי חלב שעלו בשנות הארבעים לארץ ישראל מסוריה ללבנון ולישובי הישוב היהודי בצפון.

הרב שמואל ששון, רב הקהילה שנושא גם בתפקיד רכז הגרעין התורני בחיפה, אינו בן הקהילה אך משמש בתפקיד רב בית הכנסת מזה 10 שנים ובהתנדבות. ששון מתאר את ייחודיות הקהילה כשילוב של אנשי תנועת העבודה בעברם שמאוד שמרו על דתיותם. "הם מאוד לעומתיים לחברים שלהם יוצאי חלב שהלכו לניו יורק. הצד הציוני שלהם מאוד בולט כהשלמה לצד הדתי שהוא לא אורתודוקסי קלאסי".

בית הכנסת פעיל כל השנה ונוגע בעשרות משפחות. יש למעלה מאלף איש מהעדה שחיים באזור חיפה. בבית הכנסת מתקיימות כל הבר מצווה והחתונות של האנשים.

נשיא הקהילה הוא יהודי לא דתי במובן הקלאסי, שמגיע כל יום לתפילה. בבית הכנסת החלבי מאפיין הקהילתיות והקשר לשורשים ומסורת העדה הוא הדבק המחבר. על אף שעברו עשרות שנים מאז עליית יהודי חלב ומטבע ההתפתחו וההשתלבות בחברה הישראלית, העדתיות מצליחה להפגיש אנשים ממקומות שונים. סוחרים מהשוק לצד בכירים בתעשיות הביטחוניות, עובדי רכבת, מקורות ובזק לצד מנכ"לים ועורכי דין.

יו"ר הקהילה אברהם היללי (90) עלה לישראל מסוריה דרך לבנון יחד עם אמו ועוד קבוצה של 50 יהודים שהצליחו לעבור את הגבול באמצעות מבריחים. בנערותו החל לעבוד כנגר. לאחר מכן עסק במדידות במנהל מקרקעי ישראל ובהמשך למד משפטים והיום הוא מגדולי המומחים למשפט ירדני ומרבה להתדיין בבתי המשפט הצבאיים בשטחים בנושאי בדיקת קרקעות וטענות לבעלות. הישג נוסף להיללי הוא בהסדרת הקרקעות בגליל ומיפוי הישובים.

"תקופת החגים אצלנו בנויה על מסורת הקהילה בחלב. אדם אוהב לבוא לקרוא ולשיר דברים שמוכרים לו" אומר הללי ומוסיף על אחד הדברים הייחודים המאפיינים את בית הכנסת החלבי – לכל שבת יש מקאם (סולם מוזיקלי ערבי, ש.נ.) משלה". שיטת המקאם לכל שבת מאוד ייחודית שמהדרת את נוסח התפילה והקריאה בתורה גם מההיבט המוזיקלי. זוהי תרבות מוזיקלית גבוהה המוגשת בצורה העממית ביותר שלה. בעדה החלבית, מי שמגיע מגיל צעיר מאוד לבית הכנסת מידי שבת למעשה מתרגל שירה בסולמות מוזיקליים שונים. הנגינה הערבית גם מאופיינת במעברים של חצאי טון, דבר המאמן ומתרגל את האוזניים לדיוק מוזיקלי גבוהה מאוד.

בבית הכנסת אין תשלום של דמי חבר. מה שמקיים את בית הכנסת זה תרומות ומכירה של עליות בתקופת החגים ואירועי שמחה בשבתות. הרב ששון מסביר כי זהו נוהג ספרדי שנעשה דווקא כן מתפיסה חברתית המאפשרת למי שאין לו לקחת חלק ולהשתתף. בימות השבוע מגיעים 10-15 אנשים, בשבתות כ-50 ובחגים עוד יותר. הפסגה של הבית הכנסת זה יום כיפור. מידי שנה שוכרים 37 חדרים בבית מלון סמוך בארגון בית הכנסת כי לא נוסעים ביום כיפור (בשונה משבתות, ש.נ.). כל אחד משלם על עצמו, אבל הארגון הוא משותף.

מאז שנת 1999 הללי כותב מידי שבוע דף על פרשת השבוע המופץ לבני הקהילה. מאז ועד היום כבר כתב כאלף דפים. "אני עושה את זה כדי לקרב" אומר הללי, "לא כולם בני ישיבה. אנחנו רוצים שיבינו שבלי התורה אין זיקה. מה מקרב אותנו לארץ? אני לא מסכים עם חילוניות. כולם מקיימים מצוות. כאלה שיותר וכאלה שפחות. אנשים לא מקשרים שמעצם היותם בארץ הם מקיימים מצווה. מצוות התורה לא שונות ממצוות מדינת ישראל. אני רוצה שכל אחד יבין שהוא שייך לעם הזה בזכות מה שיש בתורה".