עדן רוטברג בת ה-21 מסומנת להיות הדבר הגדול הבא של הכדורסל הנשים הישראלי. רוטברג עברה הקיץ לאליצור נווה דוד רמלה, האלופה ומחזיקת הגביע הישראלית בכדורסל נשים. מחר (חמישי) תפתח הקבוצה את הופעותיה בשלב הבתים בגביע היורוקאפ מול קבוצת בוטאש מטורקיה. רוטברג מקווה שזו תהיה תחילתו של פרק חדש בספר ההצלחות של קבוצות ישראליות בגביע היורוקאפ. "הליגה הישראלית חשובה לנו, אך המטרה שלנו היא להצליח ביורוקאפ", היא אומרת בראיון ל'דבר ספורט', "להמשיך לבנות את המסורת שהייתה לקבוצות הישראליות שם. אני מאמינה שזה גם ימשוך קהל והתעניינות והכל. ולי אישית לעשות 'STEP UP' ולהצליח להוביל קבוצה שהיא חד משמעית בטופ בישראל, ובעיקר ליהנות. היורוקאפ הוא מתנה, זאת התנסות אדירה, לי ולכל הבנות בקבוצה, לראות דברים אחרים ולשחק ברמה אחרת".
לכדורסל הישראלי יש מסורת נפלאה במפעל השני בחשיבותו באירופה עם זכייתה של אליצור רמלה בשנת 2011, הגעה של א.ס רמת השרון לגמר ב-1999 ו-3 הופעות ישראליות בחצי הגמר לאורך השנים האחרונות. למרות ההישגים הנהדרים של הקבוצות הישראליות באירופה, אף גוף שידור אינו מתכנן לשדר את המשחקים השנה, כחלק מתוך חוסר החשיפה הציבורית ממנו סובל הענף בשנים האחרונות. בתקופה שבמהלכה המדינה מודיעה על קיצוצים פתאומיים רחבים בכדורסל הנשים, לא מפתיע שאלו הם פני הדברים.
לאורך ההיסטוריה כדורסל הנשים הישראלי התפאר בשחקניות אדירות שיצרו במו ידיהן מסורת מפוארת של הישגים והצלחות, ענת דרייגור, אלומה גורן, לימור מזרחי, לירון כהן, שי דורון ורבות נוספות. בעקבות פרישתן של מספר שחקניות בכירות הקיץ, דור חדש של שחקניות ישראליות מוכשרות לוקחות צעד אחד קדימה להמשיך ולהוביל את הכדורסל הישראלי בשנים הבאות.
"ברגע שתרגישי שאת שלמה וכנה עם עצמך תצליחי"
רוטברג מסומנת בשנים האחרונות כדבר הגדול הבא של כדורסל הנשים בישראל ובשלוש העונות האחרונות הפכה לשחקנית מובילה בליגת העל. בגיל 18 היא פרצה במדי הפועל זכרון/מעגן מיכאל, קלעה 9.4 נק' למשחק והייתה בורג מרכזי במסע ההישרדות של הקבוצה הקטנה בליגת העל. בשנתיים האחרונות היא שיחקה בקבוצת א.ס רמת השרון, בה קלעה 10.2 נק' בממוצע בכל אחת מהעונות וקבעה את מעמדה כשחקנית מובילה בליגת העל הישראלית. "אלו היו שנתיים לא פשוטות, היו רגעים טובים ורגעים פחות טובים", היא מספרת, "אבל רמת השרון היא אחלה אגודה. סיימנו במקומות שפחות רצינו לסיים, רצינו להגיע לפיינל פור, אבל זה ספורט, אין מה לעשות זה קורה".
רוטברג החלה את דרכה בכדורסל כבר בגיל 8, כאשר הלכה עם ידיד שלה לנסות לחוג כדורסל לבנים בעיר מגוריה זכרון יעקב. בגילאים הצעירים אין הבדל פיזי משמעותי בין הבנים לבנות וכך התאפשר לה לשחק כבת יחידה בקבוצה של בנים. היא המשיכה בחוג לבנים עד כיתה ו', וכאשר הציעו לה לעבור לקבוצה לבנות סירבה והעדיפה להמשיך ולשחק עם הבנים. "הייתי קטנה וממש זריזה והיה לי ממש כיף לשחק איתם. הם גם לא עושים סרטים, לא רבים על כל דבר, ככה זה בנים, לא חושבים יותר מדי".
באמצע כיתה ו' החליטה לעבור לקבוצת הבנות בעמק יזרעאל ולהתחיל את צעדיה הראשונים לעבר קריירה מקצוענית בכדורסל. "כבר באמצע כיתה ו' התחלתי להתאמן איתן, ובכתה ז' כבר עברתי לשם. בכיתה י"ב עברתי לאליצור חולון, לשחק בפעם הראשונה בליגת העל. זה לא היה קל, לעבור פתאום לכדורסל מאוד שונה".
ההבדל בין כדורסל בליגת הנערות לכדורסל מקצועני הוא אדיר, והמעבר בין שני העולמות השונים דורש המון סבלנות ועבודה קשה כדי לצלוח אותו בצורה הטובה ביותר, לא פעם שחקניות איכותיות בגילאים צעירים לא מצליחות לצלוח את השינוי למשחק הרבה יותר טקטי ופיזי "פתאום משחקים מול זרות אמריקאיות, הפיזיות אחרת והרמה אחרת", מספרת רוטברג, "זה קצת לקבל שוק בהתחלה, אבל אין מה לעשות, הייתי חייבת לקבל את ה'בומבה' הקטנה הזאת בהתחלה כדי באמת להתפתח ולהשתפר ולהבין באמת שזאת לא הליגה שהייתי, שזאת ליגה אחרת. פתאום את רואה שחקנית 1.85 מטר ששוקלת 90 ק"ג ואת צריכה לעקוף אותה או רכזות מאוד זריזות שבאות מה-WNBA, שקשה לשמור עליהן, והן מביאות קצב אחר. מבחינה מנטלית זה כדורסל שונה. גם הרבה יותר אגרסיבי, וזה באמת דורש לתת את ה-200% שלנו כדי להצליח".
אחת השאלות המרכזיות שהכדורסל הישראלי עוסק בו, הוא איך ניתן לגדל כמה שיותר שחקניות שיגעו כמה שיותר רחוק בכדורסל הישראלי. שאלנו את רוטברג מה צריך לקרות שם בדרך המאוד ארוכה לילדה קטנה בחוג היישובי, החל מגיל 8 ועד שתהפוך לשחקנית מובילה בכדורסל הנשים הישראלי. "לפני המאמנים, זה קשור בהחלטה שלך עם עצמך, בשאלה אם את באמת רוצה את זה. להבין שזה לוקח המון מהחיים, להבין שזה הרבה ויתורים, להבין שאם את רוצה להיות ברמה הכי גבוהה את צריכה להתאמץ, את צריכה לעבוד. אז קודם כל לקחתי את ההחלטה הזאת לפני כולן. אחרי זה יש את המשפחה שלי שמאוד תומכים ועוזרים לי, וכמובן גם המאמנים. לקחתי דבר אחד מכל אחד מהמאמנים שלי אי פעם, וזה מה שבעיני כל אחת צריכה לעשות. אני מאמינה שכל אחת צריכה להיות הכי כנה עם עצמה, כי ברגע שתרגישי שאת שלמה וכנה עם עצמך – תצליחי".
"לא מכבדים מספיק את כדורסל הנשים ואת ספורט הנשים בישראל"
בחודשים האחרונים חורגת ההתחדשות של כדורסל הנשים בישראל מגבולות המגרשים. כדי להחזיר את הענף לתוך מרכז הבמה הספורטיבית, הקימו בחודש האחרון שחקניות הכדורסל הצעירות את ארגון שחקניות הכדורסל בישראל, בתוך ההסתדרות הכללית. "הכדורסל נמצא במצב שהוא לא צריך להימצא בו. יש באמת שחקניות טובות. לא משנה מה יגידו, אנשים אוהבים לדבר, כי ככה זה העולם. הכדורסל הוא טוב, יש בנות טובות. יש עכשיו חילופי דורות, כמה שחקניות טובות פרשו ועזבו, וזה נותן לנו במה טובה להראות לאנשים שאנחנו באמת פה. צריך שאנשים ידעו מי זאת יערה יצחקי, מי זאת דניאל רבר, וזה באמת מגיע לנו".
"לא מכבדים מספיק את כדורסל הנשים ואת ספורט הנשים בישראל", אומרת רוטברג, "על כדורגל נשים בכלל אין מה לדבר. המשחקים אמורים להיות משודרים בשעה 17:00, זה לא הגיוני – הילדים בחוגים, ההורים בעבודה. זאת שעה לא סבירה. אם משדרים את נס ציונה (גברים) בליגה השלישית של אירופה (יורופקאפ), ולא ישדרו את אליצור רמלה באירופה, זה לא שווה. אנחנו באמת רוצות שייקחו אותנו ברצינות פה. זה מכעיס, זה מעצבן".
אתגר נוסף העומד בפני הדור הצעיר של כדורסל הנשים, הוא להחזיר את הנבחרת הבוגרת להשתתפות באליפות אירופה הבאות. נבחרת הנשים נמצאת בנסיגה מסוימת בשנים האחרונות, ישראל לא הצליחה להעפיל ב-3 הטורנירים האחרונים לאליפות אירופה. בעקבות זאת הנבחרת ירדה הקיץ לדירוג השלישי וזכתה להגרלה לא פשוטה בשלב המוקדמות לאליפות אירופה שתערך בספרד ובצרפת ב-2021. ישראל שובצה עם נבחרת שבדיה החזקה שסיימה במקום השביעי באליפות אירופה שנערכה הקיץ ומונטנגרו שגם כן השתתפה באליפות אירופה האחרונה. בקיץ 2018 הובילה רוטברג את נבחרת העתודה עד גיל 20 באליפות אירופה דרג ב' עם ממוצע אדיר של 17.9 נקודות למשחק. מקווה לשחזר חלק מהיכולת הנפלאה שלה גם במעבר הלא פשוט לנבחרת הבוגרות. רוטברג ביחד עם הדור הצעיר והמוכשר יצטרך להתמודד עם העזיבה של חלק מכוכבות הנבחרת שפרשו הקיץ ולהיכנס לנעליים הגדולות בדרך להחזרת הנבחרת למקומה הראוי כשותפה קבועה באליפויות אירופה.
השנה חזר המאמן הוותיק אלי רבי בן ה-51 לאמן את הנבחרת. רבי אשר הוביל בעבר הלא רחוק את נבחרת ישראל ל-3 אליפויות אירופה, אמון על תהליך הבניה של הנבחרת והכשרת השחקניות הצעירות לנבחרת מנצחת. הנבחרת המתחדשת החלה את אימוניה לפני כחודש כהכנה לפתיחת המוקדמות מול נבחרת שבדיה בישראל ב-14 בנובמבר. רוטברג מספרת על החוויה המוזרה במעט להגיע לנבחרת ולא לפגוש את השחקניות הוותיקות שפרשו: "בהתחלה זה היה מוזר, כי בדרך כלל אנחנו מגיעות והיו השחקניות המבוגרות יותר והשחקניות הצעירות יותר. אבל אני מאמינה שזה תהליך, זה לא יקרה מחר, בגלל שרובנו באמת צעירות בגיל. ייקח קצת זמן להכיר ולשחק אחת עם השנייה. אנחנו צריכות פשוט להאמין אחת בשנייה ולהבין שגם אם אנחנו מפסידות, זה חלק מהתהליך. חלק מהדרך שלנו ביחד". על הציפיות ממנה לקחת צעד קדימה ולהוביל במהלך הקמפיין את הנבחרת אמרה: "אני מצפה זאת גם מעצמי, נראה לי שהחלום של כל נערה הוא להגיע ולתת את המשחק הכי גדול שיכול להיות".
כדורסל הנשים בישראל הוא כדורסל טוב – איכותי, מעניין, בעל מסורת נפלאה והישגית ביחס לספורט הקבוצתי בישראל בגברים ובנשים. הוא משך קהל בעבר הלא רחוק, ובעיקר – הוא מלא בשחקניות איכותיות שמתחילות לפרוץ קדימה. הגיע הזמן שכדורסל הנשים בישראל בפרט וספורט הנשים הקבוצתי בכלל יקבלו את הכבוד המגיע להן, את החשיפה, את הפרסום, שידור המשחקים בשעות בהן כל המשפחה יכולה לצפות, שידור משחקים של קבוצות במפעלים האירופיים והפיכת השחקניות המובילות למודלים לחיקוי בחברה הישראלית.
ההשקעה בענף נדרשת לא רק כדי לשפר את מצבו בהווה, אלא בשביל לגדל את העדן רוטברג, היערה יצחקי, השי דורון או הלימור מזרחי הבאה. הילדות בנות ה-8 האלו, שממש עכשיו עם סוף החגים מתלבטות האם ללכת לחוג כדורסל בישוב המקומי או לא, שתוהות לעצמן האם ספורט קבוצתי הוא גם לבנות או רק לבנים? האם להתחיל להאמין בעצמה כשחקנית, כילדה או להתחיל לשים לעצמה גבולות מה היא החברה מאפשרת ומעודדת אותה לעשות ומה היא מסמנת לה שהיא לא יכולה, רק כי היא ילדה. תקצוב ראוי, חשיפה תקשורתית, סיומה של אפליה תקציבית רבת שנים הם המפתחות האמיתיים לגידול דור חדש של ספורטאיות ישראליות בכדורסל ובכל ענפי ספורט הנשים הקבוצתי בישראל. מפתחות שספורט הנשים בישראל חייב לקבל אותם כבר עכשיו, מפתחות שהספורטאיות בישראל החלו להיאבק למענם על המגרש ומחוצה לו.
