זו תקופה ארוכה שבמשרד האוצר מסמנים את האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית כמנוע הצמיחה העתידי של המשק הישראלי. אם נצליח לשלב אותם בשוק העבודה ולצמצם את פערי השכר ביניהם לבין היהודים הלא-חרדים, המשק הישראלי יוכל לשגשג. אם לא, הדמוגרפיה החרדית תתקע את המשק הישראלי בבוץ. את התובנה הזו מנסחת הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג, בדו"ח שמצייר תרחישי השתלבות שונים ב-45 השנים הקרובות ואת השפעותיהם על המשק הישראלי.

הנחות המוצא של הדו"ח מדברות על צמיחה של האוכלוסייה החרדית מ-12% מהאוכלוסיה כיום, לרמה של 32% מהאוכלוסייה בשנת 2065. לעומת זאת חלקה של החברה הערבית צפוי לרדת מ-21% מהאוכלוסיה בישראל לרמה של 19% מהאוכלוסיה בישראל. האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית צפויה לרדת באותן השנים מ-67% מכלל התושבים לכ-49% מהאוכלוסייה. יש לציין כי הנחות אלו, השאובות מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מוטלות בספק שכן הן מתיימרות לחזות שיעורי ילודה ותהליכים חברתיים כמו יציאה בשאלה וחזרה בתשובה לתקופה ארוכה מאוד.

שירה גרינברג, הכלכלנית הראשית במשרד האוצר. (דוברות משרד האוצר)

על בסיס הנחות מוצא אלה משרטטים אנשי הכלכלנית הראשית ארבעה מודלים שונים. במודל הראשון נשמרים פערי התעסוקה והשכר בין האוכלוסיות השונות ללא שינוי. במודל השני, המגמה של השנים האחרונות (2017-2010) המאופיינת בצמצום מתון של הפער, נמשכת לכל אורך תקופת התחזית. המודל השלישי מבוסס על סקר תחזיות שערך בנק ישראל וכלל הערכות של מומחים שונים לגבי שיעורי ההשתתפות, כישורי העבודה ושעות העבודה בקרב ערבים וחרדים. התרחיש הרביעי והאחרון מייצג סגירה מוחלטת של הפערים בשיעורי ההשתתפות ובשכר הממוצע עד לשנת 2065. מחברי הדו"ח מדגישים כי תרחישים אלו נועדו לשמש מודלים תיאורטיים בבחינת "מה יקרה אילו?" והם לא מייצגים תחזית מסוימת הצפויה להתממש.

על פי המודלים, בתרחיש "הקפאת המצב" השינוי הדמוגרפי מביא לירידה משמעותית בשיעור התעסוקה. גם בשני המודלים הנוספים הכוללים צמצום מתון של הפערים בין האוכלוסיות, נרשמת בשלב ראשון ירידה בשיעורי התעסוקה שמתהפכת לאחר מספר שנים לעליה מתונה בשיעור התעסוקה. רק בתרחיש הרביעי הכולל סגירה מוחלטת של הפערים בתעסוקה בין האוכלוסיות, נרשמת עליה משמעותית בשיעורי התעסוקה מרמה של כ-73% כיום לרמה של יותר מ-80% ב-2065.

נשים ערביות מחכות בתחנת אוטובוס בנצרת. ארכיון (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

התמונה הפסימית העולה מהדו"ח נוגעת גם לקצב צמיחת התוצר, שבכל התרחישים נמצא בין 2.4% ל-3.4% במשך ארבעת העשורים הקרובים. למעשה רק בתרחיש של סגירה מוחלטת של הפערים נרשם צפי לצמיחה העולה על 3% בשנה. לשם המחשה בשני העשורים שבין 1990 ו-2010 התאפיין המשק הישראלי בצמיחה ממוצעת של 4.3% בשנה. התמונה הפסימית חוזרת על עצמה גם בתחזיות למדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסות.

כאמור, הנושא של תעסוקת גברים חרדים ונשים ערביות עולה שוב ושוב בדיוני האוצר של השנים האחרונות כנושא בעל חשיבות עליונה למשק הישראלי. לזכותם של אנשי האוצר אפשר לציין מספר יוזמות לחיזוק פוטנציאל התעסוקה בעיקר בחברה הערבית במסגרת תוכנית 922 כשבין היתר חוזק מערך התחבורה הציבורית ומערך המעונות לגיל הרך כדי לסייע לנשים ערביות לצאת לעבודה. עם זאת פערי התשתיות, ההשקעה בחינוך וההשקעה בהכשרה מקצועית עדיין רחוקים מלהיסגר.