לילך אסולין, בת 47, היא שופטת כדורגל ישראלית שהצליחה לשבור הרבה תקרות זכוכית ולפרוץ דרך לנשים נוספות שבחרו לשפוט גם במשחקי כדורגל של גברים בליגות הגבוהות יותר. היום היא משמשת כמשקיפה בינלאומית מטעם אופ"א אך ההתחלה לא הייתה פשוטה. אסולין סיפרה ל'דבר ספורט' את דרכה המקצועית כשופטת. לאחרונה עלתה לתודעה הציבורית כאשר שפטה במשחק ראווה בין שחקני העבר של ישראל וברזיל.

"הברזילאים קבלו את זה יותר באהבה מאשר הישראלים. היו כאלה שפרגנו והיו כאלו שממש לא אהבו את זה"

לילך אסולין ושחקן העבר של נבחרת ברזיל קאקה, ב"סלפי" במהלך "משחק השלום", באצטדיון סמי עופר בחיפה. (באדיבות לילך אסולין, פייסבוק)

בשנת 2008 הפכה אסולין לשופטת הראשונה בישראל ששפטה משחק בין שתי קבוצות בליגת העל, זאת במסגרת גביע הטוטו. ב-2012 היא שברה שוב פעם את תקרת הזכוכית ושפטה לראשונה משחק בליגת העל עצמה. אסולין שפטה בגביע האלופות האירופאי לנשים ובמוקדמות אליפות אירופה לנשים. היא הקדימה את זמנה בעשור לערך, ביחס למהפכת שיפוט הנשים בעולם בשנים האחרונות.

בשנתיים האחרונות גל חדש של שופטות איכותיות שוטף את כדורגל הגברים העולמי. לפני שנתיים ביביאנה שטיינהאוס הפכה לשופטת הראשונה בבונדסליגה הגרמנית. שנה שעברה סטפני פרפרט שחזרה את ההישג והפכה לשופטת הראשונה בליגה הבכירה בצרפת ובחודש אוגוסט הפכה לשופטת הראשונה ששופטת את הסופר-קאפ הצרפתי. המגמה הזאת נמשכת בכל העולם עם שיבוצים של שופטות לליגות המקומיות בכדורגל הגברים ולטורנירים בינלאומיים של יבשת אסיה, אפריקה וגביע העולם עד גיל 17, שנערך החודש בברזיל.

אסולין גדלה במשפחה המצויה עמוק בתוך עולם הכדורגל. יש לה ארבעה אחים ואחות כאשר שלושה מהם פועלים גם הם בתחום. אוהד אסולין, אחיה, הוא כיום שופט ראשי בליגת העל. אח נוסף, תומר אסולין, היה בעבר מאמן וכיום הוא סוכן שחקנים. אח אחר, נמרוד אסולין, אימן לפני שנתיים את קבוצת הנוער של הפועל חיפה. גם דור ההמשך מעורב בתחום הכדורגל. בנה של אסולין בן ה-16 משחק בקבוצת כדורגל. את תרבות הכדורגל המשפחתי ספגו כל האחים מאביה, יעקב אסולין, שהיה מעורב מאוד בכדורגל בקרית ים.

בזמן לימודיה בתיכון נפתח קורס שופטים במתנ"ס בקרית ים. אסולין החליטה ביחד עם כמה מחבריה לנצל את ההזדמנות ולהצטרף לקורס. כך החלה קריירת שיפוט של מעל ל-30 שנה. אסולין סיפרה על כך ל'דבר ספורט': "כל החיים שלי היית בכדורגל. אבא שלי היה מארגן טורנירים של קט רגל, תורם לקבוצות המקומיות כמנהל קבוצה וכספונסר. הוא תמיד לקח אותי לכל המשחקים"

לקורס הלכה אסולין בברכתו של אביה. כשהביעה את חששה ממבחני הכושר והידע תשובתו הייתה "מבחני כושר אין לך בעיה, את גם כך בנבחרת האתלטיקה הקלה, וידע כבר יש לך". היא עברה את הקורס בלי בעיה וזכתה לשיבוץ כפול בשבוע הראשון – משחק אחד כשופטת ראשית ומשחק שני כשופטת קו. את טבילת האש הראשונה שלה היא עברה בהצלחה, אך למשחק השני בו היא הייתה שופטת הקו כבר חיכה לה אתגר אחר לגמרי.

"באותו משחק אבא שלי עמד מאחורי וצעק לי הערות. אחרי 10 דקות השופט פתאום שורק וזורק את המשרוקית ואומר 'זה לא בשבילי, אני לא עושה את זה'. השופט היה גם כן מהקורס שלי. המשקיף שהיה שם אמר לי להיכנס ולשפוט במקומו". אסולין לא נלחצה מהדרמה שהתחוללה סביבה ותפקדה היטב כשופטת ראשית.

בעקבות אותו משחק החליטה אסולין שהיא תשפוט רק כשופטת ראשית ועמדה בכך. את דרכה התחילה במשחקים של נערים. כשקיבלה ציונים טובים היא עברה לשפוט נוער, ואז ליגה ג' וכן הלאה. בשלב כלשהו, לדבריה "עשיתי הפסקה. התחתנתי, ילדתי, התגרשתי".

לילך אסולין (במרכז) שופטת במשחק בינלאומי. (באדיבות לילך אסולין, פייסבוק)

אסולין לא תכננה לחזור מהפרישה, אך בשנת 2006 הכל השתנה. אחיה הצעיר אוהד ביקש את עזרתה באימונים לקראת קורס השופטים. אסולין החליטה לעזור לאחיה והגיעה ביחד איתו למבחני הכושר כדי לדרבן אותו. "רצתי איתו את המבחן של הבנים ועברתי את המבחן בקלות. מנהל האזור פנה אליי ודרש שאחזור לשפוט". משם הדרך חזרה למגרשים הייתה קצרה מאוד.

"חיכו שאני אגיע לגיל שלא יוכלו לעלות אותי באופן רשמי כשופטת מן המניין בליגת העל. אני חושבת שהם מצטערים על זה, כי באמת שפטתי את המשחקים האלו כמו שצריך"

אסולין הייתה צריכה להתחיל הכל מהתחלה ושובצה בליגה ג'. תוך זמן קצר קודמה השופטת הוותיקה לליגה הלאומית אותה הפכה לביתה. בעונת 2008/9 זכתה להיות השופטת הראשונה ששופטת שתי קבוצות מליגת העל, אך זה היה במסגרת גביע הטוטו.

באיגוד השופטים היו מרוצים מהשיפוט של לילך אסולין במשחק גביע הטוטו בין מכבי חיפה לבני יהודה ת"א שהסתיים בתוצאה 1:1. זה היה רגע היסטורי מבחינת האיגוד כאשר שלח למשחק רביעיית שופטות ביניהן אסולין, סיוון פרץ, צביה מלכה ומיתר שמש.

במהלך תקופתה הארוכה כשופטת ראשית בליגה הלאומית היא נתקלה לא פעם ביחס שוביניסטי, בעיקר מצד האוהדים. "בליגה הלאומית שפטתי בעילוט. אחד האוהדים קילל אותי כמו שמקללים שופטות. הוא לא ציפה ממני שאני אגיב לו מהגדר אבל רצתי אליו מחוממת, והגבתי. והוא מהמבוכה בסוף המשחק חיכה לי עם זר פרחים כדי להתנצל על המילים שהוא אמר. במשחק אחר הבן שלי לקח בריסטול גדול וכתב 'אני הבן של השופטת ואמא שלי לא זונה'".

על המגרש אסולין הייתה חייבת להוכיח את עצמה. "בשנים הראשונות הייתי צריכה לרכוש את הכבוד, איך רכשתי? קודם כל הייתי סופר מקצועית, כיבדתי את כולם, כל אחד בתפקידו. מבחינתי איש משק הוא כמו המאמן קבוצה וכמו המנהל. אין קטע של אגו או התנשאות, הכל בגובה העיניים. והכי חשוב בקטע המקצועי שכאשר אני שורקת אני נמצאת באירוע ולא קילומטר ממנו. כששורקים אז השחקן מזיז את הראש לראות אם היית שם בעבירה. כשהוא רואה אותך לידו הוא מבין שאין מה להתווכח. צריך להיות בכושר יותר טוב מהשחקנים ותמיד להיות במקום הנכון ובזמן הנכון. ולשדר רק מקצועיות. ביחד עם זה גם אלגנטיות וקלאסיות, להיות רשמית כל הזמן".

אסולין ציפתה שאחרי הבכורה המוצלחת בגביע הטוטו היא תקבל בהמשך קידום לשפוט בליגת העל. אך זה לקח עוד שלוש וחצי שנים, עד שאסולין שברה סוף סוף את תקרת הזכוכית וחרטה את שמה בדפי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי. "בעונת ה-2011/12. היה משחק מתוקשר בין בית"ר ירושלים לבני לוד בגביע, היה המון בלאגן שם עם האוהדים. במחשבה על הבלאגן שאולי יהיה (במשחק הבא של בני לוד בליגה הלאומית). אז אמרו אולי נשבץ את לילך וזה ירגיע אותו קצת. היה שידור ישיר בטלוויזיה, שפטתי את המשחק והוא עבר בהצלחה רבה. הוא נחשב למשחק קשה, הרבה יותר מבחינת הסיפור מסביב מאשר הכדורגל עצמו. אבל זה כמובן גם מקרין לשחקנים. כל הבלגן והאלימות. המשחק עבר ביד רמה ואז יריב טפר נתן לי לשפוט את המשחק בין קריית שמונה לאשדוד בליגת העל".

את משחק הבכורה שלה בליגת העל אסולין זכתה לשפוט רק בגיל 40, כאשר שפטה ב-28 באפריל 2012 את המפגש בין עירוני קריית שמונה לבין מ.ס. אשדוד במסגרת משחקי הפלייאוף העליון. "חיכו שאני אגיע לגיל שלא יוכלו לעלות אותי באופן רשמי כשופטת מן המניין בליגת העל. אני חושבת שהם מצטערים על זה. כי באמת שפטתי את המשחקים האלו כמו שצריך. הייתי שופטת פעילה בליגה הלאומית ומדי פעם היו משבצים אותי בגביע הטוטו או בגביע המדינה".

"אם נכנסתי לכדורגל, זה עד הסוף"

אסולין פרשה משיפוט פעיל ובשלושת השנים האחרונות עובדת כמשקיפה בינלאומית מטעם אופ"א. רק העונה צורפה מיתר שמש כשופטת היחידה בליגה הלאומית והשינוי הגדול של כניסתן של יותר שופטות כדורגל לרמות הגבוהות בכדורגל הישראלי נראה עדיין רחוק מאוד. אסולין מסבירה את הסיבות המרכזיות למחסור בשופטות בכירות: "אם שופטת עוברת מבחן כושר רק של בנות, ויש שופטים שעוברים מבחן כושר של בנים, אז למה שאני אתן לה לשפוט משחק של בנים? שופטים בסופו של דבר את אותו המשחק. מי שעוברת את מבחני הבנות יכולה להיות שופטת בינלאומית. אם שופטת עוברת מבחן כושר של בנים, היא יכולה לשפוט משחק של בנים כמו כל שופט אחר. אבל אם היא תרוץ פחות טוב, פחות מהר, היא לא תהיה מסוגלת לעמוד בקצב המשחק של הבנים".

בהתאחדות הישראלית לכדורגל ניסו לקדם את השופטות בישראל וב-2017 פתחו קורס מיוחד לשופטות, בהובלתה של אסולין. אך לצערה היא לא רואה מהדור הצעיר יותר את אותו הברק והאש בעיניים שאפיינו אותה, ורבות מהשופטות החדשות פרשו כבר תוך שנה אחת בלבד. "הן לא מחזיקות מעמד ופשוט פורשות אחרי עונה אחת. אנחנו נותנים להן את כל הכלים. אני חושבת שאם הייתי נולדת בתקופה של היום והייתי מקבלת את הכלים שהן מקבלות היום, הייתי עולה כל שנה ליגה והייתי בליגת העל. הן מקבלות כל כך הרבה, ולא נותנות ולא משקיעות. אצלי כל דבר שאני עושה זה עד הסוף. אני לא אלך על משהו אם אני לא באמת מתכוונת להשקיע ולתת. אין אצלי חצי עבודה, זה או הכל או כלום. שחור או לבן. אין אצלי אמצע. אם זה באמצע, אז אני צריכה לא לגשת לדבר הזה. אז אם נכנסתי לכדורגל, זה עד הסוף, אם אני לא מסוגלת, אז ביי להתראות".

ואי אפשר לסיים את הראיון בלי להתייחס להברקה של אסולין במשחק הראווה בין כוכבי העבר של ברזיל וישראל. אסולין שפטה את המשחק במחצית הראשונה והוציאה כרטיס צהוב לכוכב העבר קאקה, כדי לצלם איתו סלפי. הצילום הפך לוויראלי והתפרסם בתקשורת ברחבי כל העולם.

"זאת חוויה מדהימה, ממש קרנבל ברזילאי בהדרו. הברזילאים קבלו את זה יותר באהבה מאשר הישראלים. היו כאלה שפרגנו והיו כאלו שממש לא אהבו את זה. בגלל שזאת האווירה שחשתי ושפטתי במחצית הראשונה אמרתי לבן שלי אני הולכת לעשות משהו. הוא אמר לי אמא את לא תעשי את זה, אין לך אומץ לכלום. צוות השיפוט אמר לי 'לילך זה לא נעים אל תרוצי עם טלפון'. אמרתי זה לא מעניין אותי, זה לא משחק רשמי, תראו איזה הפנינג יש פה. אז בואו נשתתף בזה".