לא רק צרכנים פרטיים של טלפונים ומדיחי כלים מנועים מלתקן בעצמם את המכשירים שרכשו: גם הצבא האמריקאי נכנע לתכתיבי יצרני האלקטרוניקה, וחותם על חוזי רכש שמחייבים תיקון רק על ידי היצרן. מה שהתחיל כהנחיה פדרלית לחדול מהשקעה ציבורית במחקר ובפיתוח ציוד, הופך היום לשליטה מתגברת של תאגידים מסחריים גם בגופים ביטחוניים.

אל אקמן, קצינת לוגיסטיקה בחיל הנחתים האמריקאי, פרסמה בשבוע שעבר מאמר דעה מטריד בניו יורק טיימס המתאר את התהליך בו ויתר החיל בהדרגה על יכולות הפיתוח שלו, ונעשה תלוי יותר ויותר בחברות מסחריות. אקמן כורכת את מצוקת חיל הנחתים במאבק הפוליטי האמריקאי על 'הזכות לתקן' – מאבק שמאחד חקלאים, צרכני אלקטרוניקה וטכנאים כנגד יצרני המכשירים שמוכרים ציוד עם ליקויים מובנים במגוון של טכניקות: עמידות נמוכה, שימוש ברכיבים לא סטנדרטיים שנגישים ליצרן בלבד, עלויות תיקון גבוהות, מנעולי תוכנה וגם חוזי שימוש דרקוניים.

אקמן מתארת גנרטור ששימש אימון משותף של הנחתים בדרום קוריאה והתקלקל, אך על הנחתים נאסר לתקן אותו, משום שחוזה הרכש שלו מחייב תיקון רק אצל היצרן בארצות הברית. במקרה אחר, מנועים שהתקלקלו ביפן נשלחו לתיקון בארה"ב בשל הוראות החוזה. עקב כך, התיקון ארך חודשים במקום ימים, וכלל עלות הובלה משמעותית.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

כך הופרט הרכש הצבאי

לפי אקמן, משרד ההגנה האמריקאי השקיע רבות במחקר ופיתוח בין השנים 1940 ל-1970, ולכן לא חווה שום מגבלה לגבי תחזוקת ציוד. המגמה החלה להשתנות מאז שנות ה-70, אז עוצבה מדיניות חדשה לפיה משרד ההגנה צריך להפוך ל'לקוח מובחר' של תאגידים מסחריים, ולא להשקיע במחקר ופיתוח עצמאי. רגולציה משנות ה-90 הקלה ברכש של מוצרים מסחריים, גם לכאלו שנחשבו קודם לכן לצבאיים. כללים שאישר הקונגרס עודדו גופי ממשל ציבורי לרכוש מוצרים מסחריים בהיקף המקסימלי האפשרי. התוצאה: כיום נשען הצבא האמריקני על טכנולוגיות אזרחיות שפותחו בתאגידים מסחריים, החל מטכנולוגיות תקשורת ועד לתוכנות, לווינים וכטב"מים.

אקמן רואה במעבר מפיתוח עצמאי לרכש החלטה פוליטית, שמעבירה את הכוח מהגופים הביטחוניים לתאגידים קפיטליסטיים. אפשר לראות בכך מתן יכולת לצבא לרכוש את המוצרים הטובים ביותר, שהופקו בעזרת הליכי מחקר ופיתוח בתקציבים גדולים יותר משלו, אך המחיר הוא פוליטי – איבוד זכויות השימוש בציוד והזכות לתחזק אותו.

הצבא האמריקני גם נפגע מצמצום כמות הגופים המסחריים שמייצרים טכנולוגיה ומוכרים אותה לצבא האמריקני עקב הליכי קנייה הדדית מגבירי ריכוזיות. למעשה, יותר ויותר ציוד נרכש מספק אזרחי בודד, ללא חלופות. ככל שהתלות של הצבא בתאגידים גוברת, ובהיעדר חלופות, הרי שגדל הסיכוי לחתום על חוזים מקפחים – בדיוק כמו אזרח קטן.

תרגיל היערכות בצבא ארה"ב (U.S. Army photo by Maj. Kamil Sztalkoper)

גם ללא פיתוח עצמאי, לחיל הנחתים יש מכונות וכלים לייצור עצמאי של חלקי חילוף, אך חוזי הרכש אוסרים על כך. חיילים שמתקנים בעצמם את הציוד נענשים, משום שהפרו חוזה וגרמו לביטול אחריות היצרן. גיי גורדון בירד, מנהלת התאחדות המתקנים בארה"ב (ארגון הנאבק על 'הזכות לתקן'), אמרה לאתר גיזמודו ש"הצבא לא מסוגל לתפקד ללא היכולת לתקן את הציוד שלו – אבל זו המציאות".

האם הרגולציה תאלץ תאגידים לסגת?

לפי האתר אקטרים-טק, אקמן והנחת לשעבר לוקאס קונס פנו לנציבות הסחר הפדרלית בארה"ב (FTC), בטענה שלמרות שהפנטגון זכה לחריגות מיוחדות מתנאים מסחריים מגבילים, הן אינן מהוות פתרון לבעיה. הסיבה לכך היא שעלויות המשלוחים לתיקון הציוד אצל הספק המסחרי הופכות את ההליך לבלתי משתלם לצבא. בנוסף, הם מתארים חוזי רכש לכלי רכב טקטיים קטנים ובינוניים שלא העבירו די ידע טכני מהיצרן לנחתים עצמם, בכדי לבצע תיקונים בשטח. הטענות מתבססות על היכרותם של אקמן ולוקאס עם חיל הנחתים בלבד, ולא עם כלל כוחות הביטחון האמריקאים, אך הן שופכות אור על הסוגיה העקרונית – האם לתאגיד שמייצר ציוד ומוכר אותו, מותר לשמור לעצמו את הזכויות לגבי תיקון המוצר.

השמאל האמריקאי כבר מעורב

המאבק על 'הזכות לתקן', שבמרכזו דרישה מתאגידים לאפשר לאנשים פרטיים ולצרכנים לתקן מוצרים דיגיטליים, מקבל לאחרונה גיבוי מפוליטיקאים בשמאל האמריקאי. אליזבת' וורן, המתמודדת על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ב-2020, העלתה לסדר היום את מצוקת החקלאים מול יצרני הכלים החקלאיים. המועמד ברני סנדרס, הממוצב במקום עוד יותר שמאלי, הציע לחוקק חוק שיעגן את הזכות לתקן כלים חקלאיים באופן פדרלי. לאחרונה התקיים שימוע בבוסטון במדינת מסצ'וסטס, בנוגע להצעת חוק מדינתית לגבי תיקוני מכשירים אלקטרוניים ביתיים. בעבר, הצעת מדינתית דומה לגבי כלי רכב משנת 2012, אומצה בסופו של דבר בכל רחבי ארצות הברית, כך שיצרני כלי רכב מחויבים לספק לכל המוסכים חלפים ומידע טכני לגבי שלל דגמי הרכבים שהם מוכרים.