מתקן ההתפלה שורק 1 יספק למדינה מים ללא עלות בשווי של 75 מיליון ש"ח, כך הודיע היום (שני) משרד האנרגיה. כזכור בסוף חודש מרץ התגלה כי במשך שנה וחצי סיפק מתקן ההתפלה בשורק מים מותפלים למדינה ברמת מליחות אשר חרגה מהרף המוגדר בהסכם בין המדינה לזכיין. למרות שידוע כי רמת החריגה נמוכה משמעותית מרמת המליחות שאינה ראויה לשתייה, וכי לא נוצרה סכנה לציבור, הרי ששתי החברות שבבעלותן היה מתקן ההתפלה במרבית התקופה האמורה, האצ'יסון ו-IDE, רימו ביודעין את מדינת ישראל. הדבר לא מנע מהן להגיע לשלב הסופי במכרז להקמת מתקן ההתפלה החדש שורק 2, הגדול מסוגו בעולם.

בעקבות חשיפה פרשת זיוף הנתונים הקים משרד האנרגיה ועדה בראשות מנכ"ל המשרד אדירי שבחנה את איכות המים במתקני ההתפלה. המתקן הבעייתי ביותר, שהוועדה מצאה ששינה את איכות המים בשעות שבהן אין בדיקת מעבדה, הוא מתקן שורק, בבעלות דן קפיטל, לשעבר בבעלות האצ'יסון וחברת IDE. על פי הממצאים, במתקן נתפסו חריגות ברמת המליחות של מאות אחוזים מערכי הסכם ההפעלה, כאשר ב-34 מתוכן תוצאות האמת הראו על חריגות קלות מרמת המליחות על פי הסכם ההפעלה. בשני המתקנים לא התגלה ממצא שמקרב את המים לחריגה שיש בה בעיה בריאותית. זו בדיוק הסיבה שהחריגות התגלו באיחור ולא במהירות. לפי הוועדה, במתקן שורק, פעולה בשיטה זו, של התפלה מלאה רק בשעות הבדיקות, אפשרה למפעילים לחסוך, בהערכה, כ-12 מיליון ש"ח בשנתיים. בנוסף התגלו מקרי זיוף במתקן ההתפלה פלמ"חים.

מתוך דו"ח ועדת הבדיקה לאירועים במתקן ההתפלה שורק, אוגוסט 2019, משרד האנרגיה

 

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בעקבות הוועדה הוחלט על הקמת צוות אכיפה ייעודי למיצוי ההליכים מול מתקן שורק. על פי החלטת הצוות יוטל על המתקן לספק פיצוי למדינה בגין החריגה בשווי של 30 מיליון קוב מים מותפלים ללא עלות, במהלך השנים הקרובות. כיום רוכשת המדינה כמויות מים נוספות מהמתקנים בעלות של כ-2.6 ש"ח בממוצע לקוב, כך ששווי המים שיסופקו עומד על כ-75 מיליון ש"ח. עם זאת עמדת פרקליטות המדינה שנכללה בצוות היא כי אין מקום לפתוח בחקירה פלילית מול המתקן.

משק המים הישראלי עובר בשנים האחרונות שינויים רבים. הגידול באוכלוסייה, לצד שינוי האקלים הגורם לשינוי במשטר הגשמים ולבצורות, מובילים גם לשינויים בתשתיות של משק המים. משק המים בישראל משלים מעבר להסתמכות על מקורות מים מותפלים, התפלה לבתים וקולחין לחקלאות, זאת על פני מקורות המים הטבעיים, הכינרת והאקוויפרים. הקמת ותפעול מתקני ההתפלה הוטלה על ידי המדינה על השוק הפרטי במסגרת מודל PPP בהתאם למדיניות הממשלה.

בהקשר הזה חשוב לציין כי ניסיון מתקן ההתפלה "לעגל פינות" ולחסוך בעלויות התאפשר לא מעט בשל פיקוח ממשלתי כושל והסתמכות יתר על החברות הפרטיות בפיקוח על עצמן. כך גילתה ועדת אדירי כי "המדינה לא השתמשה בכלים העומדים לרשותה כרגולטור וכאחראית על ההתנהלות השוטפת מול מתקן ההתפלה, כגון ביצוע דגימות אקראיות לאיכות המים המסופקים על ידי המתקן או בקרה נרחבת יותר. גורמי המדינה סמכו, מעבר לנדרש, על הדיווחים המגיעים ממתקני ההתפלה, ולא הטילו ספק בהתנהלותם. גורמי המדינה הניחו, כי הנתונים שסופקו בקשר לאיכות המים הינם נכונים ואמינים, בלי לבצע אחריהם מעקב ולפעול לזיהוי דפוסים חריגים בזמן אמת. המדינה אף לא השכילה להצליב בין מקורות מידע שונים, המתקבלים מגורמים שונים במשק המים".

מתוך דו"ח ועדת הבדיקה לאירועים במתקן ההתפלה שורק, אוגוסט 2019, משרד האנרגיה

 

 

 

 

משרד האנרגיה מעניש, משרד האוצר מקדם

שעות לאחר הודעת משרד האנרגיה בדבר הקנס, הודיע משרד האוצר כי החברות IDE והאצ'יסון הן העולות לשלב הסופי במכרז להקמת מתקן ההתפלה החדש שורק 2 שעתיד לקום. שתי החברות האלה היו החברות שהפעילו את מתקן ההתפלה בשורק במרבית התקופה בה התרחשו החריגות במתקן, ומכרו את חלקן בתחילת 2019 טרם התגלתה השערורייה בחודש מרץ, על מנת שיוכלו להתמודד במכרז על מתקן ההתפלה שורק 2.
מתקן ההתפלה בשורק עתיד להתפיל מים בהיקף של 200 מלמ"ק בשנה ולהיות בכך מתקן ההתפלה הגדול ביותר מסוגו בעולם. על פי הודעת משרד האוצר "הצעותיהן של שתי החברות צמודות ועומדות על כ-1.6 ש"ח לקוב מים, מחיר הנמוך בכ-0.5 ש"ח לעומת המחיר הנמוך ביותר לקוב מים המשולם כיום."

בנובמבר החליטה ועדת המכרזים לבטל את החלטה לאפשר לשתי החברות לעלות לשלב הסופי, כחלק מדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים בעתירה בנושא. ניתן להבין כי החלטת צוות האכיפה מהבוקר מאפשרת מבחינת משרד האוצר להותיר לשתיהן לעלות לשלב הסופי.

אמנם אין הרבה חברות המסוגלות להקים ולתפעל מתקן התפלה בסדר גודל כזה, החברה הסינית PMEC שהשתתפה גם היא במכרז נפסלה מטעמים שונים. ישנה טענה כי היא נפסלה בשל לחץ אמריקאי כנגד מתקני תשתית סיניים בישראל, אך הדבר לא אושר. אולם ההחלטה להותיר לשתי חברות שרימו ביודעין את מדינת ישראל ואזרחיה להקים ולתפעל את מתקן התפלה המים הגדול והמרכזי של ישראל בשנים הקרובות היא תמוהה במקרה הטוב ומכעיסה במקרה הרע, גם כאשר אין הרבה מתחרים אחרים. ההחלטה מעידה על היעדר רצון ממשלתי להשקיע בעצמה בתשתית. האם חברת מקורות לא הייתה יכולה לקחת על עצמה את הפרויקט?