"זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם".

רש"י: "אם תאמר שמצרים נותנים להם דגים חנם והלא כבר נאמר (שמות ה', י"ח) ותבן לא ינתן לכם, ומה הוא אומר חנם, חנם מן המצוות".

ספר במדבר מתאר את מאורעות בני ישראל במסעם במדבר לאחר יציאתם ממצרים, מסע שארך ארבעים שנה ואשר היווה תהליך משמעותי בגיבושו ובעיצובו של עם ישראל, מעם של עבדים לעם עצמאי במעמד של "אור לגויים" לקראת הכניסה לארץ ישראל.

"עם החירות מגיעה גם האחריות וזה הקושי שבני ישראל במדבר התקשו להתמודד עמו."

מסעם של בני ישראל במדבר נעשה במציאות נִִִִסית ותוך שמירה אלוקית – הקדוש ברוך הקיף את עם ישראל בענני כבוד, האכילם מן, ובכל מקום אשר פנו היה צמוד אליהם בארה של מרים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

נשאלת אפוא השאלה, כיצד זה ייתכן שדור המדבר – שחז"ל מגדירים אותו כדור דעה, דור שחווה את כל הנִסים במצרים, בקריעת ים סוף, ואומרים עליו, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במעשה מרכבה", דור שקיבל את התורה במעמד הר סיני – יתאונן ויתאווה לבשר ודגים בזמן שהקב"ה מרעיף עליו מן, ענני כבוד ומלוום בארה של מרים?

נבהיר את הדברים בעזרת פרשת "עבד עברי" המובאת בספר שמות (כ"א, ה'-ז'):

"ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי והגישו אדניו אל האלוקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם".

אומרת הגמרא: אמר רבן יוחנן בן זכאי, 'אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו – תרצע'.

כיצד זה ייתכן שאדם יבחר להיות עבד אם הוא יכול לצאת לחופשי? ותמוהים דבריו של רבן יוחנן בן זכאי, שכן דברי הקב"ה "לי בני ישראל עבדים" נאמרו רק בספר ויקרא (כ"ה, נה'), ואילו על הר סיני נאמרו רק עשרת הדיברות.

אלא שמהותה של התורה מנוגדת למציאות של עבדות גשמית ושל כל מה שמסמל אותה.

"רעיון הבחירה והאחריות האישית בא לידי ביטוי בכל ממדי חייו של האדם, וכך גם בשוק העבודה – לא דומה שכיר שעובד בעבודה שאינה מאורגנת, ללא כל אפשרות לדרוש את תנאיו, לעובד שיודע את זכויותיו ודורש את תנאיו."

יש אזורי נוחות בעבדות – האפשרות שלא לקחת אחריות על המעשים שלנו, שלא לדאוג לצרכינו הבסיסיים, אלא להתנהל בתפיסה של "ראש קטן". מציאות מסוג זו מנוגדת למהותה של התורה הדורשת מן האדם התבוננות והתמודדות בכל שלב בחיים. דהיינו, לא לקבל שום דבר כמובן מאליו אלא להגדיל ראש בכל עניין. עם החירות מגיעה גם האחריות וזה הקושי שבני ישראל במדבר התקשו להתמודד עמו.

כשאוכלים דג יש לו טעם של דג והטעם מוגדר וברור ללא כל שינוי מהותי ואינו כרוך בשום מאמץ מחשבתי או התבוננות מיוחדת מצד האדם. לעומת זאת, במן שאכלו בני ישראל במדבר, היו כל הטעמים הקיימים בעולם, אך כדי לחוות את הטעמים היה עליהם לבקש ולדרוש את הטעם המבוקש להם. זה ההבדל בין עבדות לחירות – התבוננות ואחריות, 'ראש גדול' ו'ראש קטן'.

במעמד הר סיני, עם קבלת התורה, קיבלנו גם את הדרישה להתמודדות והתבוננות בכל דבר, הדרישה לקחת אחריות על עצמנו, על חיינו, על בחירותינו.

רעיון הבחירה והאחריות האישית בא לידי ביטוי בכל ממדי חייו של האדם, וכך גם בשוק העבודה – לא דומה שכיר שעובד בעבודה שאינה מאורגנת, ללא כל אפשרות לדרוש את תנאיו, לעובד שיודע את זכויותיו ודורש את תנאיו. הראשון – מצוי במציאות שהיא סוג של עבדות, שבה נוטלים את ממד האחריות האישית ממנו ביחס לגורלו ולמצבו, ולעומתו השני – מתמודד על תנאיו בכל עת, דואג לזכויותיו ופועל מתוך אחריות אישית לגורלו ולחייו.

נוכח הדברים האלה, אנו מבינים עד כמה ההסתדרות היא כורח המציאות על פי התורה, שבזכותה של ההסתדרות מעמד העובד הוא על פי רצון ה' – עובדים אשר מתמודדים ומתבוננים ומגדילים ראש בכל דבר.

הכותב הוא רב ההסתדרות