"זו החלטה נבזית של האו"ם, אין להם מושג מה קורה פה, ועוד פחות מושג על יחסים בין ישראלים לפלסטינים", אומר דניאל דייקר, אנליסט של מדיניות חוץ וביטחון במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. דייקר לא מאמין שפרסום רשימה של עסקים הפועלים ביהודה ושומרון על ידי האו"ם ישפיע על הכלכלה הישראלית, וטוען שהסיבה למהלך היא אינטרסנטית ואנטישמית מצד נציבות זכויות האדם של האו"ם ושל יו"ר הרשות הפלסטינית עבאס. "אם רצית להעביר החלטה שהירח הוא בעצם גבינת מוצרלה, גם את זה אפשר להעביר באו"ם," אומר דייקר. "זה בדיוק אותו הבסיס עליו קיבלה העצרת הכללית של האו"ם ב-1975 את ההחלטה מספר 3379, שאומרת שציונות זה גזענות".

לעומתו, ד"ר אפרים דווידי, מרצה באוניברסיטת בן גוריון בנושאי כלכלה ישראליים- פלסטיניים, טוען שחרמות כלכליים מסייעים לשינויי מדיניות ומקווה שהרשימה "תסייע לנו להשתחרר מהכיבוש" כלשונו. ואת הפגיעה בעובדים הפלסטינים הוא מטיל על בעלי ההון הישראלים, ולא האו"ם, שלא חשוד בעיניו באנטישמיות.

דניאל דייקר ואיש העסקים רמי לוי (ללא קרדיט)

בשבוע שעבר פרסמה נציבת זכויות האדם של האו"ם, מישל בצ'לט, את רשימת בתי העסק הפועלים ביהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן. בין היתר מופיעים ברשימה בנקים, חברות סלולר, בזק, חברת 'מקורות', רשת 'רמי לוי' וחברות בינלאומיות רבות. בצ'לט פרסמה את "הרשימה השחורה" לאחר דחיות רבות ולמרות הלחץ שהופעל על ידי ארצות הברית למנוע או לדחות את פרסומה. ברשימה מופיעים 112 עסקים- 94 מהם ממוקמים בישראל, 18 בשש מדינות אחרות.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מי פוגע בעובדים הפלסטינים – בעלי ההון או האו"ם?

דייקר, שהוזמן בעבר על ידי נציגים בכירים של ממשל טראמפ לבית הלבן כדי לייעץ על בניית תשתית כלכלית בין הפלסטינים לישראל, השתתף בשבוע שעבר במסיבת עיתונאים בסניף 'רמי לוי' הממוקם באיזור התעשייה עטרות הסמוך לירושלים. לדבריו, ההחלטה תפגע הכי הרבה דווקא בעובדים הפלסטינים שעובדים בחברות ישראליות הנמצאות ברשימה. "האו"ם צריך לבוא לגדה ולראות את עשרות אלפי הפלסטינים שעובדים ומתקדמים בגדה ב-15 מרכזי תעשייה ומסחר באיזור C, שזה המודל לכלכלה ושלום, זו תשתית כלכלית בריאה וחזקה", הוא אומר ל'דבר'.

דייקר מאמין שמי שייפגע בצורה הקשה ביותר בם העובדים הפלסטינים, "האינטרס של האו"ם הוא אינטרס פוליטי. להמשיך איזו תפיסה פרופוגנדיסטית שקרית שהרשות הפלסטינית מקדמת. הם חושבים שאם הם פוגעים בצד הישראלי, בשטחים מזרחיים בקו הפסקת הנשק של 49, איכשהו זה ילחץ על ישראל להגיע לשלום פוליטי – מדיני. הם טועים. ההחלטה הזו רק פוגעת בפלסטינים", הוא מצהיר. "אנחנו רואים שמאז 2005, כשהוקמה ברמאללה הוועדה הבין לאומית של ה-BDS, שהכלכלה הישראלית לא מושפעת בכלל מהקמפיין הגלובאלי של ה-BDS. כן רואים בבירור שמאז שסודהסטרים, עברה לנגב – זה פגע במאות פלסטינים שהרוויחו 300% יותר ממה שהם הרוויחו במקומות עבודה תחת הרשות הפלסטינית".

דווידי ודייקר מסכימים כי הפלסטינים הם הנפגעים העיקריים מההחלטה, אך דווידי טוען כי האשמים בכך הם בעלי ההון הישראליים המנצלים אותם, ולא האו"ם. "אנחנו לא 'נותנים עבודה' לפועלים הפלסטינים, יש פה ניצול של הפועלים הפלסטינים", הוא מדגיש. "מכיוון שבעקבות הכיבוש אין להם אפשרות אחרת וישראל מונעת כל התפתחות כלכלית גם בגדה וגם ברצועת עזה אין לאנשים האלה ברירה, אלא לעבוד איפה שהם עובדים, אבל תוך תנאי ניצול". דווידי מוסיף כי הקולוניאליסטים, לדבריו, תמיד "באים 'להציל' את ה'מסכנים' המקומיים שאילולי באו אזי המסכנים לא יכלו להתקדם, כי אנחנו 'הלבנים הטובים' והם השחורים, הערבים, המוסלמים… זה סתם תירוץ להון העתק שבעלי ההון בישראל מפיקים מהכיבוש".

ד"ר אפרים דווידי (ללא קרדיט)

דווידי מסביר שההשראה למהלך החרם היא ההצלחה שלו עם שמשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, חרם אקטיבי מצד תאגידים עסקיים מכל העולם. "הם עשו חשבון, לאו דווקא מאהבת שחורים כזו או אחרת, אלא ממש מתוך חישוב כלכלי קר, והחליטו שהם מצטרפים לחרם על דרום אפריקה. יבוא יום, שאם ישראל תמשיך לפעול בשטחים בניגוד לדעתם של הרבה מאוד אנשים בעולם וגם לא מעט אנשים מתוך ישראל, כולל אותי, והלחצים יהיו חזקים יותר. דוגמא נוספת היא החרם הכלכלי על משטר הדמים של הגנרל פינוצ'ה בצ'ילה שהיה מאוד אפקטיבי בזמנו. חרם כלכלי משפיע על משטרים, וכולי תקווה, כאזרח ישראלי, שזה ישפיע גם על שלנו".

דייקר מדגיש כי למרות שהחוק הישראלי אינו חל על שטחי יהודה ושומרון, חוקי העבודה הישראליים כן חלים על הפלסטינים העובדים בחברות הישראליות. עוד הוא מוסף שיש עשרות אלפי פלסטינים שעובדים אצל ישראלים. "על כל מקום עבודה במעלה אדומים ובגוש עציון יש 10 פלסטינים שרוצים ולא התקבלו. זאת אומרת, הביקוש הוא ענק".

אזור תעשייה ברקן. (צילום: שריה דיאמנט/פלאש90)

האם העובדים הפלסטינים הם הנפגעים העיקריים מהחרם כפי שטוען דייקר? על-פי פסיקת בג"צ, חוקי העבודה הישראליים חלים על העובדים הפלסטינים במקומות העבודה הישראליים, והם זכאים לתבוע את זכויותיהם אלו בבתי הדין לעבודה. בשטח, מתריע משרד העבודה על ניצול חריף באיו"ש, אך אוכף בפועל רק ארבעה חוקים מתוך כלל חוקי העבודה הישראליים מעבר לקו הירוק. נציבות האו"ם לזכויות האדם מפרסמת רשימות, אך רק מניחה אותן על השולחן ואינה מטילה סנקציות או דורשת לשמור על זכויותיהם של העובדים בחברות הללו.