בית המשפט העליון דחה בשבוע שעבר שני ערעורים של אנשים שהורשעו בקיבוץ נדבות בכותל המערבי. זו הפעם הראשונה שדן העליון ב"עבירות עוני" – שימוש בדין הפלילי לטיפול בהתנהגות של עניים במרחב הציבורי. העונש שנגזר על השניים לא שונה, ואם לא ישלמו קנס של אלפי שקלים – ייכנסו למאסר.
על אחד הנאשמים, גבר חרדי שהורשע בקיבוץ נדבות בכותל, הוטל קנס על סך 8,000 שקלים. על האדם השני הוטל קנס על סך 3,600 שקלים. האגודה לזכויות האזרח הצטרפה להליך כידידת בית משפט. השופטים דפנה ברק-ארז ונעם סולברג קבעו שיש לדחות את הערעור ואילו השופט יוסף אלרון בדעת המיעוט חשב שיש לקבל את הערעור ואם לא, לפחות לשנות את העונש שניתן.
את הנאשם הראשון ייצג עו"ד מנחם שטאובר. בנובמבר 2017 הרשיע אותו בית משפט השלום בירושלים, שדחה את הטענות המקדמיות של הנאשם ושל האגודה לזכויות האזרח. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים שנדחה. על פסק הדין הוגשה בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון שעיקרה הוא מנהלי.
האגודה הגישה את עמדתה, שלפיה העמדה לדין על קיבוץ נדבות היא פסולה, וכי הפעלת הדין הפלילי על התנהגות הנובעת ממצוקה כלכלית ועוני חוצה קו אדום. לטענת האגודה, לממונה על המקומות הקדושים יש כלים מנהליים פשוטים להתמודד עם העניין גם בלי הפללה של פשיטת יד והפיכת העניים מקבצי הנדבות לעבריינים.
פסק הדין שכתבה השופטת ברק-ארז סוכם כך: "קשה עד מאד לדון במישור המשפטי במי שפושטים יד, ויש להיזהר בכך זהירות רבה. עם זאת, אין בכך כדי לומר שהמדינה מנועה מלשמור על סדרי שלטון במקומות הראויים לכך. הכותל המערבי אינו עוד רחוב צר וצדי כפי שהיה בשנים עברו. הוא מקום מיוחד. ככלל, רחובות העיר נותרים פתוחים בפני הקבצנים".
עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח שייצג את האגודה שצורפה לתיק כידידת בית המשפט אמר בתגובה: "תוצאת פסק הדין הסופית מאכזבת, אך אנו מצפים שלאור הערות השופטים ברק ארז ואלרון הרשויות האמונות על הכותל יצמצמו מאוד את מדיניות ההעמדה לדין של אנשים המקבצים נדבות לצורך הישרדותם ברחבת הכותל, וינקטו בצעד קיצוני זה רק במקרים חריגים וקיצוניים. הדין הפלילי אינו הדרך המתאימה או היעילה לטפל בפעולות שמבצעים עניים לצורך התקיימותם, כמו פשיטת יד, פעולות שגם אם הן אסורות כמו במקרה של רחבת הכותל, הן אינן עברייניות, אלא תוצר ישיר של ריסוק מדינת הרווחה ורשתות הביטחון החברתיות".
