בטווח הקצר, החלטת החירום להוריד ריבית אתמול בארה"ב לא הניבה את התוצאה הרצויה: מדדי המניות המרכזיים דווקא ירדו בחדות בכ-3%. יתכן שמדובר, כפי שמעריכים בפד, בירידה זמנית שנובעת מהבנת ממדי המשבר הכלכלי המלווה את את התפרצות הנגיף. גם אם זה נכון, אדישות השווקים לריבית מאותת על מצב בעייתי: האופציה המוניטרית – המרצת הכלכלה על ידי הקלה בהלוואת כסף – ממצה את עצמה. האופציה הפיסקלית, השקעה ישירה של הממשלה במשק, למרות שזוכה ליותר גיבוי בעולם, עדיין מוקצה.
בראיון אתמול לרשת CNN התייחס הכלכלן זוכה פרס הנובל פול קרוגמן למשבר המתהווה: "אני אומר כבר תקופה ארוכה שאני לא יודע מה יהיה הזעזוע שיגיע, אבל אני כן יודע שבולמי הזעזועים שלנו גמורים… וזה זעזוע גדול בהרבה ממה שצפיתי".
למה קרוגמן התכוון? בזמן חשש מהאטה כלכלית הבנקים המרכזיים מורידים בדרך כלל את הריבית, כדי להוזיל את ההלוואות ולעודד השקעה. אלא שמאז המשבר הכלכלי של 2008, מרבית הבנקים המרכזיים נוקטים במדיניות של ריבית אפסית: הריבית בישראל עומדת על 0.25%, ובגוש היורו על 0%. ארה"ב היא המדינה עם הריביות הגבוהות ביותר מבין הכלכלות המפותחות- וגם היא הורידה את הריבית אתמול ל-1.25%. במידה והתפרצות הקורונה תהפוך למשבר כלכלי בקנה מידה עולמי, לבנקים המרכזיים לא יהיה כבר לאן להוריד את הריבית.
ישנו עוד כלי משמעותי בידי הבנקים המרכזיים, והוא מהלך שנקרא "הרחבה כמותית" ובו התחילו להשתמש בארה"ב כדי לתמרץ את הכלכלה כשלא היה ניתן עוד להוריד את הריבית. מדובר בכלי שמאפשר לבנקים המרכזיים 'להדפיס כסף' ולחלק אותו פחות או יותר בחינם לבנקים הגדולים ביותר בארה"ב. ההנחה היא שעודף הכסף יגרום לבנקים להלוות את הכסף בזול, ויאפשר לחברות ולמשקי בית ללוות ולהוציא את הכסף בשוק. עד כה 'שפך' הפד למערכת הפיננסית האמריקאית כמעט 5 טריליון דולר באופן הזה.
המשותף לשני הכלים האלו הוא שמדובר בכלים עקיפים ולא ישירים. בזמן האטה כלכלית, חברות ומשקי בית נמענים מלהוציא כסף, מתוך חשש שהשקעותיהם יאבדו. הימנעות חברות רבות מהוצאה גורמת לירידה בביקושים ועלולה להביא למיתון. במצבים כאלו, מטרת ההנהגה הכלכלית היא לגרום לאותו הכסף להמשיך ולהסתובב בשוק, וכך לתמרץ את הכלכלה.
בהיעדר ברירה, הבנקים המרכזיים במדינות המפותחות החליטו להציף את השוק בכסף זול, בתקווה שחלקו יחלחל לכלכלה הריאלית. מדובר במתנה ענקית לבנקים הגדולים ביותר בארה"ב, שניתנת מתוך תקווה שאותו הכסף יזרום בסופו של דבר למקומות הנחוצים. הדבר דומה לאיש צמא, שבמקום למלא מים ולשתות פותח את הברז ומציף את החדר עד התקרה, בתקווה שחלק מהמים יכנסו לו לפה. כמובן שחלק מהמים יגיעו בסופו של דבר לפה של אותו אדם צמא, אבל לא לפני שיגמרו לנזקים קשים לחדר.
הסכנות של המשך המדיניות הזו זכתה כבר לתשומת לבם של הארגונים הבכירים ביותר במערכת הפיננסית העולמית, מקרן המטבע הבינלאומי, ה-OECD ואפילו נגידת הפד לשעבר ג'נט ילן. שלושתם הצביעו על תופעה מדאיגה- חלק גדול משטף הכסף לא מגיע ליעד, אלא נשאר במערכת הפיננסית וזורם להשקעות מסוכנות יותר, שעלולות לערער את יציבות המערכת כולה. ההנחה היא שכאשר הכסף זול כל כך, המשקיעים בשוק ההון לא חוששים לאבד אותו בהשקעות מסוכנות, ומעדיפים את הסכנה על פני ההחזרים הנמוכים יותר בהשקעות סולידיות.
הזינוק במדד המניות S&P500 שבו מתפאר באופן תדיר הנשיא טראמפ, ככל הנראה קשור פחות אליו, ויותר למשיכה הגדולה שיש להשקעה במניות בסביבת הריבית האפסית- שידועה כהשקעה מסוכנת ובלתי יציבה. ה-OECD גם הזהיר מפני נהירה של משקיעים להלוואות בטוחות פחות מאשר בעבר, ולפני פרישתה הזהירה יילן מפני היווצרות בועות, שעלולות להביא לחזרה על תרחיש המשבר ב-2008.
האופציה השנייה: פשוט להשקיע
ביום שני האחרון המליץ ארגון ה-OECD בדו"ח מיוחד בנושא ההשפעות הכלכליות על שורה של צעדים כלכליים שאינם נוגעים לבנקים המרכזיים, אלא דווקא להגברת הוצאות המדינה. הארגון קרא למדינות לבצע "העלאה משותפת של הוצאות המדינה" כדי לפצות על הירידה בביקושים, ולדאוג לפצות את אותם העובדים ששכרם יפגע.
למעשה, ה-OECD קורא למדינות המפותחות להתחיל להוציא כסף כדי לפצות על ההפסדים של כל אותם חברות שסופגות הפסדים ומשקי הבית שהכנסתם עלולה להיפגע בעקבות פיטורים. לחברות ניתן לסייע על ידי סובסידיות על ייבוא חומרי גלם ממדינות אחרות ויקרות יותר, או על ידי פיצויים ישירים לעסקים שנפגעו. המדינה יכולה גם להתערב באופן הזה כדי למנוע פיטורי עובדים, שיוכלו להמשיך להוציא את שכרם בשוק.
מדובר בצעדים ממוקדים ויעילים בהרבה, שארגון ה-OECD מעריך שיוכל להביא למיתון של הפגיעה הכלכלית של וירוס הקורונה, בהנחה שההתפרצות תרגע בשבועות הקרובים. אלא שבעשור האחרון מרבית הממשלות העדיפו שלא להגדיל את ההוצאה כדי לתמרץ את הכלכלה, ולהשאיר את המשקים המפותחים על ההחייאה של הצפת הכסף. יתכן שהפעם, בגלל הצמיחה הנמוכה ועומק המשבר הפוטנציאלי- המדיניות תשתנה.
