פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מנסה להתוות דרך חדשה להתמודדות עם 'ניכור הורי' – מונח שנוי במחלוקת המתאר מצב בו הורה גרוש מסית את ילדיו כנגד ההורה השני. סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, השופט אסף זגורי, פסק ענישה כלכלית בדמות הפחתת מזונות מהצד של ההורה הנטען כ'מנכר'. זאת על אף שדמי מזונות אמורים לספק את צרכיהם הכלכליים של הילדים. מעבר להתייחסות למקרה הספציפי, השופט זגורי הביע את דעתו על אופן הטיפול הראוי של מערכת המשפט במקרים מסוג זה, על אף שבהנהלת בתי המשפט טרם סיימו לגבש נוהל המתייחס לסוגיה.
המושג 'ניכור הורי' נכנס בשנים האחרונות לבתי המשפט לענייני משפחה ולמערכת הרווחה המטפלים בסכסוכי משמורת על ילדים בין הורים שמתגרשים. מדובר במושג שנוי במחלוקת גם בקרב אנשי המקצוע העוסקים בתחום, המתאר מצב בו אחד ההורים מסית את ילדיו כנגד ההורה השני. בדרך כלל מדובר בטענה שמשמיעים האבות כלפי האמהות. למרות שהוא נקבע ללא מחקר אמפירי, מערכת הרווחה והמשפט עדיין מקבלות החלטות על בסיסו, שמשמעותן לעיתים הרחקת ההורה שנטען שהוא 'מנכר' מגידול הילד, או חיוב הילד להיפגש עם ההורה שטוען ל'ניכור הורי' גם אם אינו רוצה בכך.
בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פועל מעל לשנה נוהל של שופט ייעודי שאליו מופנים תיקים בהם עלתה טענה לניכור הורי. בבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ היה גם כן ניסיון לקיים נוהל ייחודי לנושא אך הוא בוטל על ידי נשיאת העליון. בעקבות הביטול הורתה הנשיאה לפורום סגני הנשיאים לענייני משפחה לגבש נוהל כלל ארצי בנושא. האם המילים בהם משתמש השופט בפסק הדין, כמו ארגז כלים לשופטים, שינוי השיח, וכתיבת פרמטרים, הם ניסיון להגדיר נוהל משלו, לפני סיום גיבוש הנוהל הארצי?עבודת הפורום אמורה להסתיים בעוד כחודשיים. יש לציין שארגוני נשים רבים הביעו התנגדות לאופן בו מתעצב הפורום.
בפסק הדין השופט זגורי מציע לעבור משיח של 'בן מרדן' לשיח של ילדים בניכור פתולוגי ומציע פרמטרים לדיון. על פי השופט, "הביטוי "בן מרדן" נראה ככזה המתייחס לחובת כיבוד אב ואם והתנהגות לפי בקשתם. הסיפור של ניכור הורי וסרבנות קשר הוא רחב יותר, עמוק יותר ומצריך תת התייחסות מתאימה".
השופט זגורי מוסיף כי שינוי השיח והבנייתו לקטגוריות מתאימות להתייחסות לסרבנות הקשר תאפשר דיון מושגי ונורמטיבי מותאם יותר בסוגיה. "יהיה בכך לאפשר הרחבת ארגז הכלים של שופט המשפחה לטיפול בסרבנות קשר ולהצמיד תג של אחריות להורה מנכר. כך יוגשם ערך מרכזי שבתי המשפט לענייני משפחה מבקשים להשיג והוא קיום ושמירה על החובה של ילד להיות בקשר עם שני הוריו (כל עוד הם לא פוגעים בו) ועל החובה של ההורים לקחת חלק משמעותי בגידולו. עוד יהיה בכך להפוך את מכשיר ההפחתה או שלילת המזונות לכלי אפקטיבי, חינוכי ומרתיע במקרים של סרבנות קשר פתולוגית ומוחלטת שאין בצדה הצדקה מצד ההורה מסורב הקשר". ועוד: "שינוי השיח יקל להבא על קביעות שיפוטיות בתביעות להפחתת או ביטול מזונות אם הן תישענה על קביעות שיפוטיות חלוטות קודמות בדבר קיומו של ניכור הורי פתולוגי או כישלון קשר מוחלט שאחד ההורים אחראי לו".
בפסק הדין כותב השופט זגורי שעל בית המשפט לקבוע את הקטגוריה אליה משתייכת מערכת היחסים של הילד עם הוריו, ובמידה ומדובר ב"ניכור הורי פתולוגי מובהק", או ב"ניכור הורי היברידי" – מצב בו ניתוק הקשר מצד הילד קשור גם להזנחה, התעללות או אלימות מצד ההורה – ט.כ.), "אפשר להפחית או לבטל מזונות".
השופט זגורי קורא להביא בחשבון מספר פרמטרים: "כמה זמן לא מתקיים קשר עם ההורה הדחוי; התייחסות לשלבי התערבות וטיפול קודמים ולהתגייסותו, תרומתו או הימנעותו של כל אחד מההורים; האם ניתן למנף התביעה לביטול/הפחתת מזונות לצורך טיפול או התערבות נוספת לשיקום הקשר ואם כן, מה מידת שיתוף הפעולה והתרומה של כל אחד מההורים; מה מידת ההשפעה של הפחתת המזונות או ביטולם באפשרות חידוש הקשר בעתיד הקרוב לעין? (כל עוד הילד קטין); האם ההורה המנכר יכול לספק המזונות של הילד ברמה מינימלית/הכרחית גם ללא חיוב ההורה המנוכר או שמא הפחתת המזונות או ביטולם תפגע בסיפוק צרכים הכרחיים של הילד; ככל שהפחתת המזונות או ביטולם מסכנת או פוגעת באופן קשה בסיפוק צרכיו ההכרחיים, האם יש מכשיר או מנגנון משפטי אחר שיוכל לבטא את הוקעת הניכור והצמדת תג מחיר לפועלו ומפעילו ללא פגיעה בילד; והאם התוצאה פוגעת או מקדמת את טובת הילד והאם נעשה באמצעותה צדק?".
מרכז רקמן: "הפעלת הלחץ על ההורים עלולה לחשוף ילדים לסכנה פיזית ונפשית"
במרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר אילן ביקרו בחריפות את פסק הדין והזהירו מפגיעה בילדים ומחוסר הגנה עליהם במקרים בהם הם חשופים לאלימות. "פסק הדין מציג את הכלי של ביטול או הפחתת מזונות כסנקציה ענישתית ומניעתית כנגד הורה מנכר, אך ברור כי הנפגעים האמתיים מכך הם בראש ובראשונה ילדים. חמור מכך, במסגרת פסק הדין נקבע כי גם במקרים 'היברידיים', אותם מגדיר בית המשפט כמקרים בהם מסרב הילד לקשר כתוצאה של ניכור מצד הורה אחד על רקע של התעללות, אלימות, הזנחה או נטישה מצד ההורי השני, קיימת הצדקה לבחינת השימוש בכלי של הפחתת מזונות. אלא שכלל אין לכנות מקרים כאלה "היברידיים". במקרים בהם אלימות מכל סוג שהוא, כנגד מי מבני המשפחה, עומדת בבסיס סרבנות הקשר, לא מדובר ב- 'ניכור הורי' אלא בסרבנות מוצדקת לחלוטין מצד הילד".
במרכז הוסיפו כי "כאשר אלימות, התעללות או הזנחה הן הרקע לסרבנות הקשר, יש לעשות שימוש בכלים לחידוש הקשר בזהירות מרבית, אם בכלל, וזאת אך ורק במקרים בהם טובת הקטין מצדיקה זאת. הניסיון להפעיל לחץ על הורים 'מנכרים' לכאורה לפעול לחידוש הקשר כשברקע קיימת אלימות, עלול לחשוף ילדים לסכנה פיזית ונפשית ממשית. כאשר מדובר בשימוש בכלי של הפחתת מזונות, מתווספת לכך גם סכנה כלכלית של פגיעה בזכותם הבסיסית, הקיומית והעצמאית של ילדים למזונות. למרבה הצער, פסק הדין מהווה דוגמא נוספת לכך שבתי המשפט בוחרים לתת משקל מכריע לזכויותיו של ההורה הנטען כמנוכר, ולרצון להעניש את ההורה המנכר לכאורה, כאשר עיקרון טובת הילד, אשר אמור לקבל עדיפות עליונה בכל הכרעה, נזנח לחלוטין. ״אנו תקווה כי הנוהל הארצי לטיפול במצבים של ניתוק קשר בין הורה לילד אשר עתיד להתפרסם בקרוב, יכלול התייחסות ראויה למצבים של אלימות, ולא יתן מקום לתגמול כלכלי של הורה אלים".
תגובת דוברת הרשות השופטת: "נוהל העבודה הארצי נמצא בהליכי גיבוש מתקדמים. אין כל קשר בין הנוהל המתגבש ובין פסק דינו של השופט זגורי".
