מגפת הקורונה חושפת את חוסר המוכנות של מערכות הבריאות, בישראל ובעולם, למצבי חירום בסדרי גודל כאלה. התפרצות נגיף זה תסריט אחד, אבל גם רעידת אדמה רבת נפגעים אפשרית באזורנו. כעת חוששים מקריסת מערכת הבריאות מול מאות אלפי חולים שייאלצו להתאשפז ולקבל טיפול. אם 10% מהאוכלוסייה ייחלו – כ-900 אלף איש ואישה שיזדקקו לטיפול – המערכת תקרוס.

ישראל ממוקמת במקום לא מחמיא בדירוג ה-OECD, בתפוסת מיטות בבתי החולים. על פי נתוני משרד הבריאות, נכון לדצמבר 2019, עמדו חמישה בתי חולים בישראל על תפוסה של 107% במחלקות הפנימיות. בבית החולים הדסה עין כרם התפוסה מגיעה בימי החורף ל-214%, וברמב״ם חיפה ל-117%. מערכת הבריאות, כדי להיות ערוכה לחירום, צריכה לעמוד בשגרה על שיעור התפוסה המקובל ב-OECD – כ-75%. האם ניתן להגיע לכך?

אם מתבוננים בנתוני המשק הישראלי, אין כל קושי להביא את מערכת הבריאות לרמה המקובלת ב-OECD. ישראל היא מדינה עשירה עם נתוני חוב תוצר מצוינים של 60% לעומת מדינות מפותחות כמו ארה״ב (136%), גרמניה (70%) ויפן (239%). יתר על כן, מבנה החוב של ישראל הוא מהבטוחים בעולם כיוון שרובו (87%) הוא ״חוב פנימי״, לאזרחים. המדינות האלה, וגם ישראל, יכולות להרשות לעצמן השקעה מאסיבית במערכות הבריאות. הבעיה היא לא הכסף, הבעיה היא האידאולוגיה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אידיאולוגיית ״השוק החופשי יסדר״ מונעת השקעות של המדינה. בדו״ח קהלת שפורסם החודש, הלכו עם האידיאולוגיה הזו עד כדי דרוויניזם חברתי. בשיא התפשטות המגיפה העולמית קראו אנשי קהלת ״לא לעצור את התהליך האבולוציוני״. כלומר, בעיניהם קריסת העסקים כעת היא דבר חשוב לטובת משק יעיל יותר.

ברור שבשגרה ממשלת ישראל יכולה וצריכה לדאוג למערכת בריאות טובה הרבה יותר, אבל האם אפשר להכין את המערכת גם לחירום קיצוני כמו זה שאנו חיים בו כעת? את התשובה אפשר לקבל מצה"ל. מערכת הביטחון של מדינת ישראל נוהגת בדיוק כך, ובצדק. צה״ל מתחמש באופן מאסיבי ומאמן עתודות מילואים, בדיוק בשביל רגע החירום שיבוא, אם יבוא (ונתפלל שלא יגיע). אף אחד מאתנו לא יזיל דמעה על ״כספים שבוזבזו״, אם לא נצטרך לצאת למלחמת מגן קיומית. במישור הבטחוני ישראל נערכת כפי שצריך, כי אין ברירה. כך צריך להתחיל לחשוב גם על הבריאות.

המיטות במסדרון. ישראל היא מדינה עשירה עם נתוני חוב תוצר מצוינים, אין כל קושי להביא את מערכת הבריאות לרמה המקובלת ב-oecd. מחלקה פנימית בבית חולים בישראל

אם הממשלה תשווה את תקציב הבריאות לתקציב הבטחון, זו תהיה תוספת שנתית של 16.5 מיליארד ש״ח לבריאות. תוספת שתגדיל את תקציב הבריאות ב-42% מהיום. בכמה זה יגדיל את מאזן חוב התוצר שלנו? 1.17%.

ממשלות מצויות, זה עשרות שנים, במירוץ חימוש – שעולה טריליונים למשלמי המיסים בכל רחבי העולם – בשביל לשמור על ״מאזן אימה״, שיבטיח אי-הפצצה גרעינית כלפי מדינה אחרת שיש לה נשק גרעיני. צוללות גרעיניות של ״המכה השנייה״ עולות 1.5 מיליארד דולר. סכום השווה לכשביעית מתקציב מערכת הבריאות בישראל.

כעת נדרשות ממשלות העולם להשקיע סכומים דומים לחיזוק מערכות הבריאות, כיוון שהן נדרשות לדאוג לקיום המין האנושי (בימים טרופים אלה כבר מותר להשתמש במילים פומפוזיות). השוק החופשי הוכיח שהוא לא עושה את זה, ולמשבר הנוכחי הגיעה המדינה לא מוכנה.

כנגד אסונות שעלול להמיט עלינו הטבע, חייבת המדינה להשקיע כעת תקציב גדול – לפחות זהה לזה שמושקע במערכת הביטחון. עם וירוסים אי אפשר לחתום על הסכמי שביתת נשק, נגדם צריך לבנות מערכות שיפעלו בחכמה וביצירתיות. צריך לרתום את המדע והטכנולוגיה לטובת הבטחת בריאות הציבור בהשקעות מאסיביות של המדינה – להקים מספיק בתי חולים עם מספיק מיטות, מכשירי הנשמה וצוותים רפואיים כעתודות מילואים, לכל תרחיש שלא יהיה. אפשר לראות בקורונה נורת אזהרה. אם לא תשתנה הדרך, ייתכן שאחרי האסון הבא כבר לא יהיה את מי להציל.