החיים בצרפת מושבתים וזה אחר זה ננקטים אמצעים במטרה לבלום את הנגיף. למרות שניתן היה לצפות את המשבר מראש, לא הייתה כל היערכות אליו, ועתה ניכר כי ישנו כאוס מוחלט.
המקרה הראשון של הידבקות בנגיף הקורונה בצרפת התגלה ב-24 בינואר, אך הרשויות הבינו את חומרת המצב באיחור רב מאוד. בין התאריכים 31 בינואר ל-9 בפברואר, חזרו מסין 550 אזרחים צרפתים, לאחר ששהו בעיר ווהאן מוכת המגפה, אזור שכונס בתוכו מפעלים רבים שמשמשים כקבלני משנה של יצרני רכב צרפתים. כל אותם אזרחים עברו דרך הבסיס הצבאי בקריי, ומשם החלה להתפשט המגפה ברחבי המדינה.
העיר מילוז שבמזרח צרפת הפכה במהרה למוקד ההתפרצות השני בעוצמתו בצרפת, וזאת בעקבות התאספות של 1,500 אוונגליסטים שהגיעו אליה מכל רחבי המדינה.
אני מתגורר בשטרסבורג, הנמצאת במרחק 120 ק"מ ממילוז. עד לפני שבוע בלבד החיים המשיכו להתנהל כאילו לא אירע דבר. המסעדות והברים היו גדושים באנשים, כחלק מאווירת השאננות ששררה. אמנם החשש החל לחלחל, אך עדיין, מחוות של נשיקות וטפיחות על הכתף בין אנשים היו דבר שבשגרה.
המודעות לסיכון הרובץ לפתחה של המדינה התעורר רק כעבור מספר ימים, על רקע קריאות האזהרה שהלכו וגברו, לצד קולות של רופאים ופוליטיקאים שקראו לדחות את הבחירות המקומיות שנקבעו לתאריך ה-15 במרץ. בחירות אלו נערכו לבסוף באווירה מוזרה של רחובות שוממים ביום אביבי. אף על פי שננקטו אמצעים למניעת הצטופפות, הבוחרים נפקדו מהקלפיות: על פי ההערכות, שיעור ההצבעה במילוז היה 26% ו-45% בכלל צרפת.
כבר באותו ערב היה ברור שלא ייערך הסיבוב השני כנדרש. כעבור מספר ימים, נדחו הבחירות לחודש יוני, תחת אנדרלמוסיה מוחלטת ופעולות מאולתרות. ממילא עניין זה לא העסיק יותר איש. מאז שנסגרו הברים, המסעדות, המועדונים, בתי הקולנוע ומקומות ציבוריים נוספים במוצאי שבת, מתרחב מעט יותר בכל יום הסגר בצרפת. בתי הספר נסגרו ביום שני, והתורים מחוץ למרכולים ולחנויות לממכר מזון הולכים ומתארכים. מדפי הפסטה וניירות הטואלט במרכולים התרוקנו, ומפלס החרדה עלה בתוך ימים ספורים. ברשתות החברתיות נפוצו הודעות הקוראות לציבור להישאר בבית ולנהוג במשמעת עצמית: רוב רובם של התושבים כבר החלו להפנים את ממדי המגפה.
החל מיום שלישי, כל יציאה מהבית צריכה להיות רק למטרות הכרחיות. הרחובות התרוקנו מאנשים, והתורים האחרונים נעלמו. אני כותב אליכם מארץ שעצרה מלכת. נאסר על עובדים להגיע למקום עבודתם, למעט בעלי תפקידים חיוניים. מקומות העבודה עברו לעבודה מהבית ככל האפשר.
כבר ניתן לשמוע קולות ראשונים שמשמיעים את השאלות שיובילו לבסוף לתשובה – כיצד הגענו למצב זה, וכרגיל, יש לכך קשר לשערורייה פוליטית. מי שחשפה אותה היא אנייס בוזין, שרת הבריאות לשעבר, שהתפטרה מתפקידה ב-16 בפברואר לטובת מועמדות לראשות עיריית פאריז, במקום בנז'מן גריבו, המועמד מטעם המפלגה הנשיאותית שנאלץ לפרוש בעקבות שערורייה מינית בה היה מעורב. בראיון שפורסם בעיתון "לה מונד" ב-17 במרץ השרה לשעבר הודתה שהיה מקום לבטל את הבחירות: היא ביקשה זאת מראש הממשלה ומהנשיא כבר ב-31 בינואר.
צרפת, בעקבות איטליה, מגלה מערכת בריאות רעועה שקרסה במהרה, תוצר של אמצעי צנע שנגזרו בגלים שונים. בתי החולים כורעים תחת העומס, תוך סיכון חייהם של אנשי הצוות הרפואי, לנוכח המחסור בערכות מיגון. בעוד שבשנת 2003, עת התפשטה שפעת מזן H1N1, צרפת הייתה מצוידת במלאי של 600 מיליון מסכות FFP2 ובמיליארד מסכות כירורגיות, כיום אין בנמצא אף לא מסכת FFP2 אחת, וזאת בשל ההחלטה לא לייצר כלל מלאי של מסכות כירורגיות. בין השנים 2003 ו-2016, מספר מיטות האשפוז צומצם ב-60,000.
המצב הנוכחי עלול להימשך בטווח הארוך. הכלכלה מושבתת. חברים שעובדים כמנהלי חברות התוודו בפניי כי הם אינם יודעים אם יוכלו לשוב לפעילות.
מהצד השני של המטבע, מצב זה עשוי להוליד שינוי בחשיבה. השירותים הציבוריים שסובלים מקיצוצים שנה אחר שנה בחסות האג'נדה הניאו-ליברלית, מתגלים חיוניים ובעלי קדימות. בקו החזית עומדות גם נשים, מהגרים והאוכלוסיות המוחלשות ביותר, שעוסקות בתפקידים החיוניים במערכת הבריאות. בתי החולים בצרפת שובתים מעל שנה במחאה על היעדר ציוד, כך שמשבר זה מתרחש בעיתוי הגרוע ביותר מבחינת ממשלת מקרון. אין יותר כל הצדקה להחלת צעדי הצנע. כבר עתה, רפורמת הפנסיה נדחתה, ואף בוטלה הפרטת שדה התעופה בפאריז. לאחר המאבק לשיקום מערכת הבריאות, מסתמן פרק חדש של מאבק חברתי.
**
הכותב הוא פעיל חברתי שמתגורר בשטרסבורג שבצרפת
