ההאטה הכלכלית שבאה בעקבות מגפת הקורונה, ופגעה בפרנסתם של מאות אלפי ישראלים לא פסחה גם על בני הנוער העובדים. בדומה לעובדים שאחרי גיל פרישה, גם אוכלוסייה זו לא זכאית כיום לקבלת דמי אבטלה במקרה של סגירת מקום העבודה או הוצאה לחל"ת. "ברור שאני יכולה להסתמך קצת על ההורים, אבל אני מבינה שבאיזשהו שלב, הפרנסה שלהם תיגמר", אומרת אפרת רפאלוב, בת 16.5 מחולון, ששני המקומות בהם הועסקה נסגרו בשבועות האחרונים. על פי הערכת הסתדרות הנוער העובד והלומד ישנם כ-220 אלף בני נוער שעובדים במהלך השנה, רובם ללא עבודה בתקופה זו.

"עבדתי כחודש בקיר טיפוס שנפתח בתחילת השנה, ודווקא כשהרגשתי שאני מסתדרת ויכולה להמשיך שם, התחילה הקורונה והמקום נסגר כי הוא מקום לבילוי", היא מספרת. אולם האירועים בנמל תל אביב, בו עבדה מאז ספטמבר והיה מקור הפרנסה העיקרי שלה, הפסיק גם הוא לפעול מתוקף הנסיבות.

אפרת רפאלוב, "יש לי קצת כסף בצד, אבל גם הוא ייגמר" (באדיבות המצולמת)

אובדן הפרנסה הוא מחיר כבד עבור רפאלוב, שתכננה להשתמש בשכר על מנת להקל את הנטל על הוריה. "אבא שלי עדיין עובד עכשיו ואמא שלי יצאה לחל"ת באחת העבודות שלה, והעבודה השנייה עוד מעט תצומצם" היא מסבירה, "אני לא נותנת את כל הכסף להורים שלי, אבל אני עובדת כדי להקל עליהם".

"לדוגמה, המסע לפולין, שידעתי שההורים שלי לא יוכלו לשלם עליו, אז עבדתי קשה וחסכתי המון ואז ביטלו אותו" מוסיפה רפאלוב, "את המשכורת אני לוקחת ליציאות, דברים אישיים, בגדים, הרבה פעמים אני מרגישה לא נעים לקחת כסף מאמא, אם זה פה או שם לשים 100 שקלים, אז לא קשה לי וזה טוב".

סגירת מקומות העבודה תפסה את רפאלוב לא מוכנה. "הייתי בהלם", היא אומרת. "אמרתי לעצמי, 'אוקיי, מה אני עושה עכשיו?', יש לי קצת כסף בצד, אבל גם הוא ייגמר. מצד שני שמחתי שסגרו את כל הקניונים והבילויים כי זה מצמצם לי את ההוצאות".

כשבדקה אם תהיה זכאית לדמי אבטלה, התאכזבה לגלות שהוותק שלה בשני המקומות לא עומד בתנאים. לדבריה, "רוב בני הנוער לא זכאים כי הם עובדים בעבודות מזדמנות. אני חושבת שכן צריך לדאוג לנוער שעובד, כי יש כאלה שמפרנסים את המשפחה. החברים שלי ובני הנוער בשכונה שלי לא סתם עובדים בשביל הכיף, ואותם צריך לפצות".

"אני בחוסר וודאות מוחלט"

בר ביטון, בן 17 מרמלה, נמצא במצב דומה. "כששאלתי את המנהלת על פיצוי שאולי יגיע לי היא אמרה שאני יכול לנצל את ימי מחלה שצברתי, שזה יום וחצי. כלום בעצם. אני חייב עבודה, אני עובד מגיל 14 וזה חלק מהקיום שלי", מספר ביטון שעבד בארומה בסינימה סיטי בראשון לציון, כחמש משמרות בחודש במשך חמישה חודשים.

ביטון מרבה לעסוק בספורט ומנהל סדר יום פעיל, השילוב של העדר עבודה וסגר בבית מקשה עליו עכשיו אבל גם משפיע על התוכניות העתידיות שלו. "רציתי לחסוך לרישיון נהיגה ואני גם אמור לשלם למסע לפולין, שאמנם התבטל אבל עדיין יש לי תשלום", הוא מספר. "אני משחק כדורסל וזה עולה כסף, ואני עוזר להורים לשלם על זה וגם קונה בעצמי את שאר הציוד".

בר ביטון, "עכשיו ההורים צריכים לכלכל אותי" (באדיבות המצולם)

"אני עוזר קצת בבית וזה גם קשה", הוא מוסיף. "אני לומד בפנימייה, ועכשיו היא גם נסגרה ואני בבית ההורים שצריכים לכלכל אותי".

ביטון לא יודע אם יחזירו אותו לעבודה אחרי שיחלוף המשבר, והוא חרד לעתידו הכלכלי. "לא יודע מה יהיה, לא נאמר לי שום דבר על העתיד בעבודה בינתיים, ואני בחוסר וודאות מוחלט", הוא אומר. "יש הרבה בני נוער שעובדים ועוזרים לכלכל את הבית, או אפילו בדברים מסוימים בבית, וזה לא פוגע רק עכשיו אלא גם בעתיד, כי יש כאלה שאולי לא יחזרו לבית הספר כי הם יצטרכו לעבוד, וזו בעיה. אני חושב שהמדינה גם צריכה לשלם לבני הנוער שעבדו".

"קרוב לשליש ממקומות העבודה לבני נוער נמחקו"

"במגבלות הקריטריון של ביטוח לאומי, רוב בני הנוער לא זכאים לדמי אבטלה בחל"ת" אומר אורי מתוקי, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הנוער העובד והלומד. "אנחנו פועלים לשנות את זה ואנחנו מקווים שזה יקרה".

כיום, על מנת שעובדים בני 15 עד 18 יהיו זכאים לקבלת דמי אבטלה בגלל יציאה לחל"ת, עליהם לעבוד לפחות חצי שנה ולפחות מאה ימים באותו המקום. צעירים נוספים הזכאים לדמי אבטלה הם כאלה שמתשתתפים בפרנסת המשפחה בשיעור של 20% לפחות, כאלה שהתייתמו מהוריהם וכאלה שבתקופת האבטלה עוברים הכשרה מקצועית.

על אף שנהוג לראות בזה עבודה פחות משמעותית יש לא מעט בני נוער שעובדים באופן קבוע גם למימון הוצאות המשפחה, אם זה לרישיון נהיגה או הוצאות משותפות, ואנחנו מדברים פה על פגיעה משמעותית

"אנחנו מנסים להפנות עוד בני נוער לרשתות המזון, שעדיין עובדות, אבל בסופו של יום יש בכל המשק הרבה מאוד אנשים בלי עבודה, וכרגע אין לבני נוער מענה כי אין להם חל"ת והם נשארים ללא הכנסה", מוסיף מתוקי.

"בני נוער והצעירים עובדים בעיקר בענפים שנסגרו באופן מלא והם היו הראשונים להיפגע", הוא מסביר. "כשליש מבני הנוער עובדים בענפי המסעדות, בתי קפה והמזון המהיר, כ-20% באולמות האירועים ודומיהם, עוד 15% מוכרים בחנויות, השאר עובדים בקייטנות ובייביסיטר בקיץ. גם הענפים שעוד לא נפגעו צפויים להיפגע בעתיד".

לדבריו, רק בענף המלצרות, המורכב רובו מבני נוער וצעירים, ההערכה הוא שכ-160 אלף איש איבדו את מקום עבודתם. "בעצם אנחנו מדברים על סיטואציה שקרוב לשליש ממקומות העבודה לבני נוער נמחקו".

"יש נטייה לראות את עבודת בני הנוער כחצי כתחביב, אבל צריך לזכור שחלקם עובדים כדי לממן הוצאות בעצמם", הוא אומר, "על אף שנהוג לראות בזה עבודה פחות משמעותית, יש לא מעט בני נוער שעובדים באופן קבוע גם למימון הוצאות המשפחה, אם זה לרישיון נהיגה או הוצאות משותפות, ואנחנו מדברים פה על פגיעה משמעותית. כי אין להם דמי אבטלה, יש סיכוי נמוך מאוד לייצר להם עבודה חלופית, ולא פחות חמור – אלו ענפים שלא ברור מה יהיה איתם ביום שאחרי".

על פי מתוקי, רבות מהפניות שמגיעות למוקד המידע של הסתדרות הנוער העובד והלומד (*1121), עוסקות בנושא החל"ת והמשמעות שלו, וחלקן הגדול מגיע ממלצרים בני 20 פלוס, שהוצאו לחל"ת. "אנחנו מעריכים שב-10 באפריל, כשהמשכורות והחל"תים אמורים להיכנס, נקבל גל נוסף של פניות על השכר שהתקבל או לא. אנחנו שמים לב שמאז פסיקת הטיפים יש לבדוק שהפיצוי שמקבלים הוא על בסיס השכר האמיתי ולא על הטיפים".