יום לאחר הצגת תכנית הסיוע הכלכלי למשק פרסם אתמול (שלישי) בנק ישראל את הדו"ח השנתי שלו לשנת 2019. בימים כתיקונם היה זוכה הדו"ח, המהווה את המסמכים המקיפים והרחבים על הכלכלה הישראלית, לתשומת לב רבה, אלא שבמצב העניינים הנוכחי ניתן לראות בו לכל היותר כגלויה אחרונה מהעולם שלפני הנגיף. אך דווקא במצב זה מקבלים הנתונים תוקף אחר – בגיבוש התפיסה כלפי האופן בו המשק הישראלי צריך להתמודד עם המשבר המתרחב.

חלק מהתנאים הכלכליים המתוארים בדו"ח כבר נראים רחוקים. במציאות של מיליון מובטלים, תעסוקה מלאה במשק וצמיחה יפה בתמ"ג נראים כמו חלום. אך לתנאי הפתיחה האלה משמעות גדולה כבסיס להחלטות שיש לקבל במצב שנוצר. אם ניתן לתמצת זאת בקצרה: יש לישראל מרחב תקציבי גדול, שוק העבודה הוא נכס שצריך לשמור עליו מכל משמר – ואסור לפגוע בהוצאה הציבורית בישראל, שגם ככה נמוכה.

הצמיחה פגיעה מאד – ישראל סיימה את 2019 עם צמיחה נאה של 3.5% אבל המספר עלול להטעות: בניכוי השקעה גדולה של מפעל אינטל ורכש מוגבר של מכוניות היה עומד הייצוא על 2.6% בלבד. במונחים של צמיחת תוצר לנפש מדובר בגידול אפסי. מדאיג במיוחד הוא הקיפאון בהשקעה במכונות ובציוד – כלומר בהתרחבות התעשייה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מסקנה: ישראל צריכה השקעה משמעותית במנועי צמיחה שיאפשרו לה למשק לחזור להתרחבות משמעותית. כרגע הם מגולמים בתכנית ב-4.8 מיליארד דולר שמוגדרים כתקציב להאצת המשק ביציאה מהמשבר. ייתכן שביחס למה שנדרש – מדובר בכסף קטן.

ההוצאה ציבורית נמוכה- גם בשנת 2019 ישראל הייתה מבין המדינות הקמצניות ביותר בכל הנוגע להוצאה ציבורית. ישראל נכנסה למשבר הקורונה כאחת הממשלות עם רמת הוצאה ציבורית על שירותים ממשלתיים מהנמוכים ביותר ב-OECD. לעומת ממוצע של 39.4% תמ"ג שהוציאו ממשלות ה-OECD, בשנת 2019 ממשלת ישראל הוציאה רק 32.6% על השירותים הציבוריים. צרפת, למשל, הוציאה כמעט 55% תוצר על השירותים הציבוריים.

ישראל בתחתית. ההוצאה הציבורית בישראל כאחוז מהמ"ג. מתוך דוח בנק ישראל 2019.

מסקנה: אסור שההתמודדות עם הנגיף תבוא על חשבון ההוצאה הציבורית של ישראל. בחבילת הסיוע הנוכחית אין התייחסות להשקעה משמעותית במגזר הציבורי ובהרחבתו – מעבר לתמיכה בשירותי הרפואה. ראוי יהיה להרחיב את ההשקעה בכל שירותי הבריאות, הרווחה והחינוך, שמגיעים למשבר החברתי הגדול שידעה ישראל בשנה האחרונה מורעבים.

יחס חוב תוצר- על פי הדו"ח, יחס החוב תוצר של ישראל ירד בנקודת אחוז שלמה ב-2019, ונמצא עדיין נמוך במושגים היסטורים. החוב של ממשלת ישראל עמד בשנה החולפת על 59.9%  מהתוצר בלבד – למטה מרוב מדינות אירופה וירידה של 7% בההשוואה ל-2014.

מסקנה: מדינת ישראל נמצאת בעמדה מיטבית לגייס חוב בתנאים נוחים, ולא צריכה לחשוש מחבילת השקעות גדולה במיוחד. ולמי שחושש ש"איבדנו את הקסם": אתמול גייס החשב הכללי חוב במהירות, בריבית נוחה, בהיקף של 5 מיליארד דולר. האפשרות לגיוסי ענק קיימת, והיא לא ממש יקרה. כל אחוז תוספת ליחס החוב תוצר שווה מיליארדי שקלים שיוזרמו למשק.

אינפלציה אפסית- לפני שבוע הזהיר ראש הממשלה נתניהו כי תוספת משמעותית של השקעה במשק עלולה להפוך את ישראל לגרמניה של תקופת ווימאר, עם אחוזי אינפלציה גבוהים, מצב הידוע כ"היפר-אינפלציה". נתוני האינפלציה מצביעים על הסבירות הנמוכה של היווצרות מצב כזה. כמו כל המדינות המפותחות, ישראל מתמודדת באופן מתמשך דווקא עם נתוני אינפלציה נמוכים מהיעד של בנק ישראל. בשנת 2019 עמדה האינפלציה השנתית על 0.6%, כשיעד בנק ישראל הוא 1%-3%. "להוציא תקופה של כשנה מאמצע 2018, שיעור האינפלציה נמצא בשנים האחרונות מתחת לתחום יעד האינפלציה" נכתב בדו"ח, כאשר בשנים 2015-2016 נרשמה אינפלציה שלילית.

מתוך דוח בנק ישראל 2019.

מסקנה: בטווח הקצר והבינוני אין סיבה ממשית לחשוש מאינפלציה גבוהה, ואין לראות בה מגבלה על הרחבת ההוצאה. האינפלציה הנמוכה מסביב לעולם שמה על השולחן גם כלי נוסף, שכרגע בנק ישראל מתנגד לו נחרצות, אבל אולי יהפוך בקרוב לכלי לגיטימי מסביב לעולם: הדפסת כסף.

שוק עבודה מתוח- ישראל נכנסה למשבר הקורונה בעיצומה של תקופה של רמת תעסוקה גבוהה, עם שיעור אבטלה נמוך מאד במונחים היסטוריים. ב-2019 עמד שיעור התעסוקה על 77.7%. עם זאת – לפי בנק ישראל התהליך מוצה

מתוך דוח בנק ישראל 2019.

על פי הדו"ח, שוק העבודה שהיה בהתרחבות מהירה בשנים 2016-2017, התחיל להראות בשנת 2019 סימנים של הגעה לשיא. "ישנם סימנים לפיהם גידול הביקוש לעובדים נבלם, לאחר מספר שנים של צמיחה מהירה" נכתב בדו"ח.

מסקנה: שוק העבודה היה אחד ממנועי הצמיחה של המשק בשנים האחרונות, ויש לראות נכס אסטרטגי ולשמור עליו מכל משמר. תכנית הסיוע שהוצגה רחוקה מלהשביע רצון: ההחלטה להעביר עובדים לחל"ת במקום לפצות מעסיקים עלולה להתגלות כפתח לפיטורים המוניים. גם הסיוע המוגבל לעצמאיים יכול לזרוק הרבה מהם מחוץ לשוק העבודה. ההשקעה בשמירה על תעסוקה ברמה גבוהה אחרי המשבר היא אחת המשתלמות שיש.

חובות- הישראלים נכנסים למשבר הקורונה עם חובות נמוכים יחסית למדינות ה-OECD האחרות. עם זאת, חובות משקי הבית המשיכו לגדול בשנת 2019,קצב קצת יותר גבוה מאשר בשנים קודמות. בשנת 2019 גדלו חובות משקי הבית ב-5.6%, לעומת 5.2% בשנת 2018.

החובות העסקיים גדלו בשנת 2019 ב-3.7%. על פי הדו"ח שיעור החוב העסקי מתוך התוצר נשאר יציב בחמש השנים האחרונות, ועומד על כ-70% מהתוצר.

מסקנה: אחרי עלייה מדאיגה בחובות של משקי הבית מצב התייצב, וגם במגזר העסקי נשמרת יציבות. את היציבות הזאת צריך לשמר ולא ליצור מלכודות חוב – ולא לבסס את שיקום המשק על אשראי. המענקים לעסקים שהובטחו בתכניות הסיוע עוד לא ברורים, וכלל לא בטוח שהיקפם מספיק.

ובשורה התחתונה: האימרה "המשק הגיע במצב טוב למשבר" חוזרת בימים האחרונים שוב ושוב. יש בה אמת, אבל חשוב לזכור שלצד החוזקה – למשק הישראלי יש פגיעות גדולה, מעגל עוני גדול ורב ממדי, צמיחה שברירית ושירותים ציבורים מורעבים.

התכנית שהוצגה לא עושה מספיק כדי לענות לסוגיות מרכזיות: הקפאת שוק העבודה ומניעת פיטורין, הנחת מנועי צמיחה לחידוש ההשקעה בתום המשבר וחיזוק המערכת הציבורית והסוציאלית. בשביל זה נצטרך יותר מ-43 מיליארד, אבל האמת היא – שאת הכסף, כפי שכבר הוכח, אפשר לגייס בלי בעיה.