בכל יום ראשון אני לומד עברית בכיתה בצפון לונדון. כמוֹני יש עוד חמישה בכיתה, בעלי רקע שונה, עבודות שונות, ומגוון דעות פוליטיות, משמרנים ועד לשמאלנים. כולנו מחוברים לקהילה היהודית בבריטניה, חלקנו דתיים, חילונים או אתאיסטים.
אבל השבוע היינו מאוחדים במעין הלם, אפילו צער, עם פרסום תוצאת משאל העם, ה"ברקסיט". כמו רוב האנשים בלונדון, הצבענו כולנו בעד הישארות באיחוד האירופי. הכאוס של הימים האחרונים מאיים על מקומות העבודה שלנו: אחד מאיתנו הוא פרופסור באוניברסיטה, אחר בנקאי בינלאומי, ואישה אחת עובדת עבור האיחוד האירופי.
האווירה בלונדון קודרת; תוצאות המשאל חשפו מחלוקות עמוקות מאוד בארצנו.
ישנם ארבעה גורמים מרכזיים אשר השפיעו על ההצבעה של אנשים: גיל, השכלה, עושר וגיאוגרפיה. הצעירים רצו להישאר. אנשים בעלי השכלה אוניברסיטאית רצו להישאר. אנשים משכונות עניות רצו לעזוב. תושבי ערים גדולות כמו לונדון, ברייטון, מנצ'סטר ולידס, וכל תושבי סקוטלנד, רצו להישאר. הכפריים, תושבי עיירות קטנות וערים פוסט-תעשייתיות עניות רצו לעזוב.
ההשלכות הפוליטיות של המשאל עדיין אינן ידועות. בעת כתיבת שורות אלה, אין לנו הנהגה בממשלה ומפלגת הלייבור כבר קרסה. הדבר היחיד שבטוח הוא מה שבריטניה איבדה בעקבות קמפיין המשאל, שלוּוה בשנאת זרים, ברטוריקה מבישה סביב פליטים והגירה ובנוסטלגיה לבריטניה הישנה.
הקמפיין גם תרם לרצח של הפוליטיקאית ג'ו קוקס.
התוצאה משקפת כעס ותרעומת על ערכים של קוסמופוליטיות, חופש התנועה וליברליזם, ערכים שרבים מאיתנו ראו אותם כמובנים מאליהם. כבר בימים האחרונים, ראינו התקפות רבות יותר על מהגרים ומיעוטים. המשאל לא עסק בנושא יהודי, אך סביר להניח כי לממשלת בריטניה העתידית תהיה נקודת מבט שונה על ישראל, היא לא תוכל עוד להשפיע על מדיניותו של האיחוד בנוגע ישראל.
רבות מהקהילות שהצביעו לעזוב את האיחוד האירופי הן אלה שקיבלו ממנו את המרב. אך, כמו בישראל, אנשים לעתים קרובות מצביעים נגד האינטרסים שלהם.
תוצאות המשאל מהוות איום משמעותי עבור האוניברסיטאות הבריטיות, אשר מקבלות 730 מיליון פאונד למחקר מהאיחוד האירופי. גם המחקר הרפואי בבריטניה דֵי מאוים.
תלמיד אחד בכיתת העברית שלי אמר, "זה אסון ואין תכנית חילוץ". תלמיד אחר אמר, "אני מרגיש כאילו אני לא מכיר את המדינה שלי". משאל עם הוא לא כמו בחירות: זה היה משאל עם על דחיית ערכי האיחוד האירופי, ובייחוד, ההגירה. אבל האנשים שהצביעו לעזוב לא הצביעו עבור אסטרטגיה או מניפסט חדש.
אז מה קורה עכשיו? אף אחד לא יודע, אך לא סביר שזה יהיה טוב לעניים, לחסרי ההשכלה ולאלה שבשוליים.
אנתוני בייל הוא פרופסור באוניברסיטת לונדון.
