ד"ר חגית אולנובסקי, את מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה. נראה שבתקופה הנוכחית, של חזרה איטית לשגרה אחרי שבועות ארוכים של סגר, כל אחד מאיתנו צריך להפוך למומחה לניהול סיכונים, כדי להחליט את מי לפגוש, לשם מה לצאת מהבית ולשם מה לא. איך נכון לקבל החלטות כאלה בעינייך?
"מבחינת ההקפדה על ההנחיות, הרציונל שצריך להנחות את הציבור מתחלק לשניים: ראשית, יש דברים בסיסיים ופשוטים שמצופים מכל אזרח, גם אם הוא לא מבין את ההנחיות עד הסוף. כרגע יש הנחיה לעטות מסכות, תהיו עם מסיכות. כרגע יש הנחייה לשמור על שני מטר, אז לשמור על שני מטר. מי שמרגיש לא טוב, שלא יצא מהבית, כי הוא עלול להדביק. כולם זוכרים את ההוא מהפיראט האדום שהדביק הרבה אנשים, עוד לפני שידע שהוא חולה בקורונה – ואף אחד מאיתנו לא רוצה להיות זה שהדביק הרבה חברים או עמיתים לעבודה. לכן חייבים לשמור על ההנחיות. גם אם אתה רוצה לחבק את סבתא, תנסו להתאפק עוד קצת. תפגשו את סבתא, אבל תשמרו על מרחק של שני מטר, תעטו מסכה, תשטפו ידיים עם מים וסבון בתדירות גבוהה."
"מעבר לבסיס הזה, מתחיל ניהול הסיכונים האישי של כל אחד מאיתנו, ופה קשה לי להציע כללי ברזל פשוטים, כי לכל אדם יש צרכים ותעדוף משלו. אני מציעה לכל אחד מאיתנו לשקול האם דחוף או חשוב לו ללכת לקניון לקניות. אולי אפשר לדחות את הקניות? אולי ניתן להזמין משלוח? האם אני חייבת ללכת לטייל על חוף הים למרות האיסור?
"כמובן שעבודה, בהיותה מקור פרנסה חיוני, זו סיבה טובה לצאת מהבית וגם להשתמש בתחבורה ציבורית. אם אתם נאלצים לנסוע בתחבורה ציבורית, הקפידו על עטיית מסיכה, חטאו את הידיים לפני העלייה לאוטובוס ואחרי הירידה. כשאתם מגיעים למקום העבודה, שטפו ידיים עם מים וסבון כדי להוריד את שאריות האלכוג'ל. גם אם לוקחים סיכון מחושב וחיוני, צריך לעשות את מה שאפשר כדי להפחית את הסיכון להידבק ולהדביק אחרים."
הבעיה היא שלעיתים קשה לדעת מה הכרחי ועל מה אפשר לוותר.
"לכל אחד מאיתנו יש 'שטח אפור': מה אני באמת צריכה כרגע, מעבר לפרנסה ומזון? להסתכל באמת מה הצרכים שלך ושלה. אולי ניתן לקיים פגישות עבודה ב'זום'? אולי צריך לבקר את סבא, אבל ניתן לשמור על מרחק ולא להתחבק? אולי סבתא צריכה להרגיש עסוקה ונחוצה – והיא יכולה להכין לך ארוחה, שתאכלי אצלה אבל תוך שמירת המרחק? צריך להיות מאוד רגישים, ולשים לב לצרכים שלנו ושל היקרים לנו. כל אחד צריך לשקול ולהבין מה חיוני מבחינתו.
"אני מבינה לגמרי את האנשים שמרגישים שיש להם צרכים אמיתיים לצאת לבילוי או לטיול – אני מבינה את הקושי, ויש אנשים שלוקחים סיכונים, כל אחד מהמקום שלו. אני מקווה שזה באמת חיוני מבחינתם – כי זה יעלה בחיי אדם, לאו דווקא שלהם."
"גם אם לוקחים סיכון מחושב וחיוני, צריך לעשות את מה שאפשר כדי להפחית את הסיכון להידבק ולהדביק אחרים"
"יש גם מצבים שאינם מתקבלים על הדעת: היום מותר לקיים חתונות בשטח פתוח בנוכחות של עד 50 איש, אז אנשים מפרים את ההנחיות ושוכרים וילות ומזמינים 200 אורחים כדי ש'יהיה שמח'. האם הזוג שמתחתן כך ועובר על ההנחיות מבין איזה סיכון הוא לוקח? מה יהיה אם יתברר שאחד האורחים היה חולה, נדבקו באירוע מאה איש, וחלק מתו? איך הם ירגישו? האם באמת חיוני לחגוג בגדול ולקחת את הסיכון הזה?"
האם יש מקרים של שמירה מוגזמת על הכללים?
"יש ספקטרום רחב של ציות להנחיות, וכולל גם את אלה ששומרים יותר מידי. שימוש בכפפות חד פעמיות, ריסוס או חיטוי בערפול במוסדות חינוך – זה מיותר ורעיל. ציות היתר, ההרחבה של ההנחיות כדי להיות "בטוחים" יותר, עלולים לגרום לנזק בריאותי."
האם את חוששת מגל שני של התפרצות בעקבות ההסרה המהירה של ההגבלות?
"רק לפני שבועיים וחצי ציינו את יום הזיכרון, והכל עוד היה סגור. ואז היתה פתיחה מהירה מאוד, וכמעט לא מדורגת, ואמנם אנחנו עוד לא רואים את העלייה בתחלואה, אבל זו עלולה להגיע ממש תוך מספר ימים. אני מקווה שאני טועה ולא תהיה עוד התפרצות – אבל אנחנו עוד לא יודעים.
"יש הצופים גל שני של תחלואה רק בחורף, אבל יש לא מעט מומחים שמעריכים שזה עניין של יומיים-שלושה עד ההתפרצות של הגל השני. אנחנו גם לא יודעים איזה מחירים כלכליים, חברתיים ותרבותיים יהיו בגל השני. הרבה מהציבור נע בין הכחשה ("נגמרה הקורונה") לבין פחד תהומי מהגל הבא. אולי מתפללים שזה לא יקרה, או לא שומרים על ההנחיות, כי יודעים שיהיה."
האם נזכה אי פעם לחזרה לשגרה?
"צריך להבין שאנחנו לא נחזור לאותה שגרה. הקורונה פתחה אפשרויות של למידה מרחוק לסטודנטים, עבודה מרחוק (אפילו חלקית) שתחסוך את הזמן שמבוזבז בפקקים. בתקופה הקרובה התחבורה הציבורית תמשיך להיות בעייתית, אנשים חוששים להיכנס למקום סגור עם זרים מוחלטים, ולכן מי שיכול חוזר להשתמש ברכב הפרטי. לכן לדעתי זו תהיה שגרה שונה מזו שהתרגלנו אליה קודם."
"נדרש שיקום האמון של הציבור בתהליך קבלת ההחלטות"
בשיחה שערכנו איתך רגע לפני הסגר וההגבלות, אמרת שהיכולת של המדינה להאט את התפרצות המגפה תלויה מאוד בסולידריות החברתית, בכך שאנשים מבינים מדוע הם צריכים להסתגר בבית. איך את מעריכה את התנהגות הציבור עד עכשיו?
"בקרב הציבור הרחב יש תחושה מתמשכת של בלבול וחוסר ביטחון. בהתחלה, עם פרוץ המגפה, לא ידענו הרבה על הקורונה – הבלבול וחוסר הביטחון נבעו מסיבות אובייקטיביות. מאז למדנו הרבה, אנחנו הצלחנו לשמור על אחוזי תחלואה ותמותה נמוכים במיוחד – אבל תוך מחיר כלכלי כבד. בחודש האחרון הבלבול וחוסר הביטחון נובעים פחות מחוסר ידע ויותר מניהול לקוי של ההתמודדות ברמה הלאומית."
"הרבה מהציבור נע בין הכחשה ("נגמרה הקורונה") לבין פחד תהומי מהגל הבא. אולי מתפללים שזה לא יקרה, או לא שומרים על ההנחיות, כי יודעים שיהיה"
במה התבטא הניהול הלקוי בממשלה?
"בהתחלה לא הייתה אסטרטגיית יציאה מוסכמת ומסודרת. אחר כך פרסמו מספר אסטרטגיות יציאה מהסגר, אבל כאלו שסתרו אחת את השנייה. במציאות, לא בטוח שהיציאה מנוהלת על פי אחת האסטרטגיות: לדוגמה, פותחים את הקניונים אבל לא את חוף הים, גם בימים של שרב כבד. זה לא הגיוני ולא סביר, והציבור המבולבל מאבד את האמון במערכת ומפר את ההנחיות – ראינו את זה היטב בשבת."
"לדוגמה, מנהלי בתי ספר מקבלים הנחיות סותרות ואפילו כאלו שאינן ניתנות לביצוע – כמו לשמור על מרחק שני מטר בין תלמידים בהפסקה, להקפיד על עטיית מסיכות פה ואף במשך כל שעות השהייה בבית הספר, לחטא את הכיתות כמה פעמים ביום וכדומה. חלק ממנהלי בתי הספר הודיעו שהם לא יכולים לעמוד בהנחיות הללו – לא בגלל שהם לא רוצים, אלא בגלל שגם אם יתאמצו מאוד זה פשוט בלתי אפשרי, והם צודקים. אז בתי הספר חוזרים ללמד השבוע, במתכונת מלאה כנראה, אבל הציבור מרגיש שהסיכון לא מנוהל ולא מחושב."
"חלק מהבלבול נובע מכך שמשרדי הבריאות והאוצר הציעו אסטרטגיות שונות כמובן, כי לכל משרד יש תחום אחריות נבדל. לכן נדרש גוף מתכלל, שיתאמץ להכין אסטרטגיה מאוחדת או לפחות יוכל להשוות את המחירים השונים ולכמת את התועלות השונות. כל זה לא נעשה: אין כיום תהליך קבלת החלטות מסודר."
"כציבור, אנשים לא מבינים למה החלטות התקבלו כמו שהתקבלו. אנחנו לא מבינים מה הרציונל שעומד מאחורי ההחלטות, מהם הנתונים עליהם מתבססת ההחלטה ומהן הנחות היסוד שנלקחו – אנחנו לא מבינים על מה שומרים יותר ועל מה פחות. זה גורם כמובן לירידה בנכונות של הציבור לשתף פעולה ולציית להנחיות, ובמקביל מעלה את רמת החרדה – והחרדה עצמה גורמת, אצל חלק לא קטן מהציבור, לתחלואה נוספת שאינה זניחה כלל."
מהו התהליך נכון של קבלת החלטות בעינייך במשבר כזה?
"ההחלטות צריכות להתקבל בראייה של טובת הציבור, וטובת הציבור בלבד. לא בהתבסס על פוליטיקה, פרגון, או לחצים של לובינג. תהליך קבלת ההחלטות צריך להתחיל בכך שכל משרד ממשלתי רלוונטי יציע חלופות לפעולה, ואז גוף אחד יתכלל אותן ויבדוק איך אפשר לשלב אותן. השילוב, הבחינה ההשוואתית וחישובי העלות מול התועלת לא נעשים כיום בצורה רצינית. לכן אי אפשר להסביר לציבור את תהליכי קבלת ההחלטות."
"אנשים לא מבינים למה החלטות התקבלו כמו שהתקבלו. זה גורם לירידה בנכונות של הציבור לשתף פעולה ולציית להנחיות, ובמקביל מעלה את רמת החרדה"
אז איך צריך לנהל את המשבר מעכשיו?
"הגוף שמקבל את ההחלטות צריך להיות או הממשלה כולה, או "קבינט קורונה". זו לא יכולה להיות החלטה של אדם אחד. כמו שיש קבינט ביטחוני במלחמה, יש להקים קבינט קורונה שיאוייש ע"י ראש הממשלה הנוכחי והחלופי, וכמה שרים רלוונטיים. ההחלטות צריכות להתקבל לאחר דיון בקבינט הזה. כרגע קודם מודיעים לציבור אילו החלטות הולכות להתקבל, ואז מנהלים שיחות טלפון לתוך הלילה ומחליטים על מה שכבר הודיעו. זאת לא דרך טובה להחליט, וזה גורם לאבדן האמון של הציבור במנהיגות."
"חשוב לי להדגיש שזו לא המצאה שלי מעכשיו – המדינה יודעת להתנהל היטב במצבים כאלה, לצערי תורגלנו במלחמות רבות, ויש להפעיל עכשיו את מערכי החירום לניהול המשבר ולקבלת החלטות מוסדרת. לדוגמה, יש רשות חירום לאומית, צריך להפעיל אותה. היו כמה תרגילי היערכות בשנים האחרונות, הם יודעים איך צריך לעבוד – רק צריך להפעיל אותם"
מלבד משרדי הממשלה, עם מי גוף כזה צריך להתייעץ?
"במל"ל לא נשמע הקול של איגוד רופאי בריאות הציבור, לא היתה התייעצות עם אפידמיולוגים מומחים למגיפות. פעלה אמנם ועדה מייעצת של מדענים בעיקר ממכון ויצמן, אבל הוועדה לא הייתה מאוזנת. בגלל האתגר הגדול והמשמעויות הרחבות, הייתה צריך להיות גם ועדה מייעצת חברתית, ועדה שתעסוק בפן הנפשי של הסגר, וכד'. לא נעשתה פה עבודה של חשיבה מתכללת לרוחב, ואת זה אנחנו חייבים לתקן לקראת הגל הבא."
"הגוף שמרכז את כל הוועדות וההמלצות, ומייעץ לגוף מקבל ההחלטות, חייב לראות את הצרכים של כולם. ואז קל הרבה יותר לקבל החלטות מושכלות ולהסביר לציבור למה ההחלטה מתקבלת – שהיא חלופה הגיונית מבין החלופות, והציבור יגביר את שיתוף הפעולה. אנשים מאבדים אמון בגופי הממשלה ונהיה סדק. אם לא נפתור את זה עכשיו, לא נוכל לצלוח את הגלים הבאים."
מה היית מציעה לממשלה החדשה שכנראה תושבע היום?
"יש פה הזדמנות – מוקמת "ממשלת משבר הקורונה" – על בסיס משבר כלכלי חברתי ובריאותי עמוק, מהקשים שידענו אי פעם. הממשלה יכולה לנהל את הדברים יותר טוב, להחזיר לציבור את הביטחון מבחינת קבלת ההחלטות. הציבור חייב להיות רגוע עד כמה שאפשר, ובטוח שדואגים לו שלא יגיע לבית חולים."