כבר חודשיים שאראל יוגב, בת 19 ממודיעין, נותרה ללא עבודה. במקביל להתנדבות בשירות לאומי, היא עבדה בסופי שבוע בניהול גן אירועים ביישוב סוסיא, ועם סגירתו, כמו יתר העובדים, הוצאה לחל"ת. "המשכורת שאני מקבלת מהשירות הלאומי היא 800 ₪ לחודש, והיא לא מכסה את כל מה שצריך. אם אין לך הורים שעוזרים ומביאים לך דברים מבחוץ כל הזמן הזה, אין לך איך להסתדר. נאלצתי לעבוד בנוסף כל סופ"ש כדי לכסות את ההוצאות שלי".
בגן האירועים היא עבדה שלוש שנים. "אני עובדת מוכרת ומוערכת שם, שמרוויחה בכבוד וכמובן משלמת את כל המסים להם אני נדרשת באופן קבוע. בימי השבוע אני משרתת בשירות לאומי, לכן אני יכולה לעבוד רק בסופי שבוע".
כשיוגב פנתה לשירות התעסוקה ולמוסד לביטוח לאומי בבקשה לדמי אבטלה, היא גילתה שבניגוד לעובדים המבוגרים במקום, היא אינה זכאית לסיוע מהמדינה. "המעסיק שלי סיפק לי את כל המסמכים הנדרשים כדי להגיש בקשה. שלחתי הכל ולא קיבלתי שום תגובה, מאוחר יותר הבנתי שאני לא זכאית לדמי אבטלה בגלל הגיל שלי, למרות שאני עובדת קשה כבר שלוש שנים ומשלמת מסים כמו כולם".
יוגב אומרת שבחודשים האחרונים, במקום להכניס סכום כסף ששווה פי שלושה מהשכר שהיא מקבלת בשירות הלאומי וממנו היא מתנהלת בדרך כלל, היא מצאה את עצמה בבעיה גדולה. "בנוסף על זה שאיבדתי את העבודה שלי, המשכתי לשרת בימי השבוע ולא הצלחתי למצוא מקום עבודה שיעסיק אותי רק בסופי השבוע. סופרים, רשתות הפארם והמקומות היחידים שהעסיקו בתקופה הזו עובדים לא פתוחים בשבתות".
יוגב מוסיפה שלדעתה חייבים להתייחס יותר נכון לבני נוער עובדים ולצעירים, ובמיוחד לחיילים ולמשרתים בשירות הלאומי אזרחי. "אם לחייל או בת שירות יש אישור עבודה כנראה שזה לא סתם, יש סיבה והם צריכים את זה. אי אפשר להתעלם מזה. הממשלה צריכה להפסיק להתעלם מאיתנו".
300 אלף נערים ונערות עובדים ללא מענה
יוגב לא לבד. בישראל 300 אלף בני נוער וצעירים עובדים בגילאי 15-20, רבים מהם עובדים בענפים שנסגרו בחודשים האחרונים – מסעדות, ברים, אולמות אירועים ועוד. כשנשלחו על ידי מעסיקיהם לחל"ת, הם גילו שאינם זכאים לסיוע. החוק מגדיר את הזכות לקבלת דמי אבטלה רק החל מגיל 20, חוץ ממי שהוכיח שהוא משתתף בשיעור של 20% או יותר בפרנסת משפחתו, או שסיים שירות צבאי או לאומי. בני הנוער, החיילים, משרתי שירות לאומי וצעירים העובדים לפרנסתם נותרו ללא גב כלכלי בעת המשבר.
בהסתדרות הנוער העובד והלומד, הארגון היציג של בני הנוער והצעירים בישראל, יצאו למאבק בדרישה לזכאות לדמי אבטלה גם לבני ובנות 15 עד 20. בשבועות האחרונים חתמו כ-2,000 בני נוער על עצומה שתוגש למשרד העבודה והרווחה. הם דורשים לאפשר זכאות לא רק למי שהוכיח השתתפות בפרנסת משפחתו, להוריד את ימי האכשרה מ-100 ימים הקבועים בתקנה ל-30 ימי עבודה לנוער, ולהשוות את שיעור דמי האבטלה לגילאי 20 עד 28.
ביטוח לאומי דורש הוכחה שעבודת הנוער משמשת למימון הוצאות הבית
נופר סיני, בת 34 משדרות, רכזת ענף המזון המהיר בהסתדרות הנוער העובד והלומד, הבינה בתחילת משבר הקורונה כי דווקא בני הנוער העובדים, אוכלוסייה עובדת מוחלשת גם בימי שגרה, נקלעו למצב קשה עוד יותר.
כמי שמלווה את האוכלוסיה הזו באופן שוטף ראינו כיצד הם נכנסים לבעיה גם כלכלית, אבל גם נפשית"
"ברגע שהודיעו על ההנחיות הסגר בעקבות הקורונה באמצע מרץ, הגיעו אלינו הרבה פניות של בני נוער וצעירים", אומרת סיני. "חלקם משתתפים בפרנסת הבית ברמות משתנות. חלקם עוזרים להורים בחשבונות ואוכל, וחלקם הם האחראיים הבלעדיים להוצאות של עצמם ולא נשענים על הוריהם בשגרה.
"הבעיה חמורה עוד יותר כשמדובר בילדים להורים שהפסיקו לעבוד בעצמם, ויצאו לחל"ת או פוטרו. כמי שמלווה את בני הנוער העובדים באופן שוטף, ראינו כיצד הם נכנסים לבעיה כלכלית, אבל גם נפשית, מכיוון שלעומת עובדים מבוגרים הם לא זכאים לשום סעד מהמדינה".
"קיבלנו גיבוי גם מהמעסיקים שתומכים במאבק"
בביטוח הלאומי לא קיימים נתונים לגבי מספרם של בני הנוער והצעירים העובדים עד לגיל 20 שהוצאו לחל"ת או פוטרו במהלך משבר הקורונה, אך להערכת הסתדרות הנוער העובד והלומד מדובר בכ-160 אלף בני נוער. בחוק הביטוח הלאומי קיים אמנם סעיף החרגה שקובע כי בני נוער שמסייעים בפרנסת הבית זכאים לדמי אבטלה, "אבל בפועל", אומרת סיני, "גם מי שכן מסייע בפרנסת הבית צריך להיות מסוגל להוכיח את זה פורמלית, וזה לא תמיד פשוט".
אנחנו יודעים שהקורונה הולכת לייצר פגיעה חברתית כלכלית בהיקפים מאוד גדולים. בפריפריה למשל, לא יהיו כל כך מהר אופציות תעסוקה אחרות".
סיני, שמטפלת בוועדים של נוער ברשתות המזון המהיר, מתארת שדווקא שם המצב טוב יותר. "ברשתות שמאוגדות בהסתדרות הנוער העובד והלומד כמו בורגראנץ' ופיצה האט, שרוב עובדיהן הם צעירים ונוער, מתן המענה היה הרבה יותר קל. יש הסכם קיבוצי, יש קרן רווחה ודאגנו לעובדים האלה. אבל אלה כמובן לא רוב בני הנוער שעובדים".
"אנחנו יודעים שהקורונה הולכת לייצר פגיעה חברתית כלכלית בהיקפים מאוד גדולים. בפריפריה למשל, לא יהיו כל כך מהר אופציות תעסוקה אחרות. גם ההורים שלהם במצב פגיע, ובני הנוער יכולים להיקלע למצב קשה. קיבלנו הרבה גיבוי ממעסיקים שאמרו 'אנחנו תומכים במאבק הזה'. גם הם בבעיה. בסך הכל הם רואים את העובדים שלהם נשארים תלויים באוויר, ואין להם פתרונות".