הצעת חוק של יו"ר ועדת הפנים של הכנסת דודי אמסלם (ליכוד) וחברי כנסת נוספים להבטחת דיור חלופי לתושבי שכונת הארגזים, תועמד להצבעה היום (ראשון) בוועדת השרים לחקיקה.

על פי הצעת החוק, אנשים שהחזיקו והתגוררו בבתים בשכונה עד ה-20 לספטמבר 1999, ומתגוררים בה עד היום, וכן מי שהחזיק בנכס וגר בו בין תאריך זה עד ה-31 בדצמבר 2009 יהיה זכאי לדיור חלופי שווה ערך לבית בו התגורר בתמורה לפינויו. כמו כן, גם ילדו של זכאי אשר נולד במתחם והתגורר בו עד גיל 21 יהיה זכאי לדיור חלופי. לביצוע החוק מוצע להסמיך את שר הבינוי והשיכון, אשר יהיה רשאי בהסכמת שר האוצר ושר המשפטים לתקן תקנות לצורך ביצועו, ובכללן לקבוע את מיקומו וגודלו של הדיור החלופי שיוצע לתושבים בהתאם לזכאותם. ביום שני דנה ועדת הכלכלה של הכנסת בחוק דומה המסדיר את זכויותיהם של תושבי שכונת כפר שלם בתל אביב.

במהלך השבוע החולף בוצעו שורה של פינויים בכח של תושבים, ביניהם תושבים ותיקים המתגוררים בשכונה עשרות שנים. הצעת החוק אמורה, לדברי ח"כ יוסי יונה הנמנה על יוזמיה, להקפיא את הפינויים המתוכננים עד להסדרה ופתרון.

עו"ד עובדיה גולסטני, מבני השכונה המייצג רבים מתושביה בתביעות לפינוי וסילוק יד, סייע בכתיבת הצעת החוק. "הפתרון בשכונת הארגזים הוא לא כל כך מורכב. הבעיה מאוד קשה ומורכבת, סיפור לא פשוט. אבל הפיתרון פשוט. למה? כי אף אחד לא צריך ממש להכניס יד לכיס ולהוציא. יש פה אחוזי בניה שמונחים על המדף, ואפשר לעשות בהם שימוש מושכל על מנת לתת פיתרון סביר והגיוני, לא מופרז, לתושבים, וגם לספק את התיאבון של היזמים לתוספות ורווחים" אומר גולסטני. "כרגע הצעת החוק מונחת ואני מקווה מאוד שלא תהיה התנגדות. אני מקווה ומצפה משר האוצר שלא להתנגד להצעה הזו".

שכונת הארגזים מכונה כך בשל הבניה הארעית של רבים מבתיה. השכונה הוקמה בשנותיה הראשונות של המדינה, על חורבות הכפר הערבי סלמה. תושביה היו ברובם עולים חדשים, בני עדות המזרח, אשר נשלחו להתגורר בבתים הנטושים על ידי נציגי הסוכנות היהודית. במהלך השנים הוזנחה השכונה על ידי עיריית תל אביב, תשתיותיה נותרו רעועות, ובכל חורף מוצפים חלקים מן השכונה. חלק גדול מתושבי השכונה לא נרשמו בטאבו כבעלי הקרקע, ולחלקם הדבר לא התאפשר לאורך השנים.

חברי ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בסיור בשכונת הארגזים בינואר. בתמונה נראים בין היתר יו"ר הוועדה ח"כ דוד אמסלם (ליכוד), ח"כ יוסי יונה וח"כ יעל כהן-פארן (המחנה הציוני) . צילום ארכיון: דבר ראשון

"לא ייאמן שאנשים חיים ככה, זה מזכיר לי את ג'בליה" אמר ראש הממשלה יצחק רבין, במהלך ביקורו בשכונה בשנת 1992. ואכן בשנת 1993 נעשה ניסיון ראשון של מינהל מקרקעי ישראל לפנות את השכונה תמורת פיצויים נמוכים, אשר כשל. לאחריו נעשו שני ניסיונות ראשונים של המינהל, להפריט את השטח ולמכור אותו ליזמים, על יושביו, תוך הסמכתם לפינוי התושבים. התושבים עתרו לבג"צ וביקשו לבצע בעצמם את תוכנית השיקום של השכונה, אולם השופט חשין דחה את עתירתם.

בדצמבר 1998 הוציא מנהל מקרקעי ישראל מכרז נוסף, אשר התנה קבלת אישורי בניה בביצוע פינויים בפועל על ידי היזמים. למכרז זה התמודדו שני קבלנים, האחד – מתי מגן, אשר זכה בתמיכת ועד התושבים, אך לא הציע למנהל תשלום. והשני – ישעיהו חכשורי, אשר הציע למנהל 1.2 מיליון ש"ח, ולא נתמך על ידי התושבים. המינהל קיבל את הצעתו של חכשורי וחתם עימו תמורת הסכום בו נקב בשנת 1999. שמאי של העירייה העריך כי שוויה הממשי של הקרקע בשכונה היה באותה שעה 175 מיליון ש"ח, וכי לאחר השבחה היתה עשויה אף להגיע לשווי של עשרות מיליוני דולר.

הקבלן חכשורי החל בשנת 2001 בהגשת תביעות לפינוי תושבי שכונה שסרבו לחתום עימו על הסכמים בשל פיצויים נמוכים. 85 משפחות בלבד התפנו ועזבו את השכונה, ובניין אחד, ובו 66 יחידות דיור נבנה על ידי חכשורי. בשנת 2007 מכר חכשורי את השטח לחברת "אלעד ישראל מגורים", אשר בשליטת איש העסקים יצחק תשובה.

לטענת החברות עליהן לפנות כמות גדולה יותר של משפחות ממה שפורט במכרז המקורי ועל כן הן דורשות לקבל תוספת של מאות ואלפי יחידות דיור נוספות, אלא שהן מסרבות לשתף את התושבים בתוספת אחוזי הבנייה.

על פי דברי ההסבר להצעת החוק, היא "נועדה להסדיר את המחלוקת ולמצוא פתרון שימנע מצב בו כל זכויות הבנייה הנוספות יגיעו לידיהן של החברות בלבד, ולהבטיח שכל תושבי שכונת הארגזים המתגוררים במתחם, יקבלו פיצוי – קורת גג כנגד פינויים מבתיהם, וזאת בכפוף לשנות מגוריהם במתחם".

"אני רוצה שהמדינה תיקח שוב פעם את המושכות על מה שנעשה" אומר עו"ד גולסטני, "לא יכול להיות שהיא תיתן ליזמים פרטיים לנהל את הסיפור. לקחו שכונה שלמה ומכרו אותה בפרוטות יחד עם התושבים. יש פה משחק כפול – לכאורה העבירו את זה ליזמים פרטיים, אבל המדינה נותנת להם גב מוחלט. הם נותנים למשל ליזמים ייפוי כוח לייצג את המדינה באמצעות עורכי דינם. זה דבר לא הגיוני – המדינה צריכה להיות הרגולטור שמפקח על היזמים, והם היו צריכים לסיים את הפרוייקט ב-2006. זה מטורף, במקום לאמר ליזמים שהם לא עומדים בתנאים, המדינה נותנת להם ייפוי כוח".