קמברידג' – מגפת הקורונה העמיקה את קווי השבר העמוקים ממילא בכלכלה העולמית, וחשפה לעין כל את אי השוויון הקיים היום ברחבי עולם. היא גם הגדילה את מספר הקוראים לרפורמות מרחיקות לכת, והגבירה את קולם. כשגם אנשי הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס מפרסמים קריאות ל"אִיתחוּל של הקפיטליזם", אפשר להניח שהשינוי נמצא מעבר לפינה.
ההצעות שעל השולחן
ישנם כמה דברים משותפים לכל קווי המדיניות המוצעים במסגרת סדר היום החדש: כדי להכין את כוח העבודה לטכנולוגיות חדשות, על הממשלות לשפר את תכניות ההשכלה וההכשרה, ולשלב אותן טוב יותר עם דרישות שוק העבודה. יש לשפר גם את ההגנה הסוציאלית ואת הביטוח הסוציאלי, במיוחד עבור עובדים ב'כלכלת חלטורה' ובהסדרי עבודה לא סטנדרטיים.
באופן רחב יותר, הירידה בכוח המיקוח של העובדים בעשורים האחרונים מצביעה על הצורך בצורות חדשות של דיאלוג חברתי ושל שיתוף פעולה בין מעסיקים לעובדים. יש ליישם מיסוי פרוגרסיבי מתוכנן טוב יותר כדי לטפל באי השוויון הגובר בהכנסה. יש לרענן את המדיניות נגד מונופולים על מנת להבטיח תחרות רבה יותר, במיוחד בכל הקשור לפלטפורמות המדיה החברתית ולטכנולוגיות חדשות. יש להתמודד באופן ישיר עם שינויי האקלים. הממשלות חייבות למלא תפקיד גדול יותר בטיפוח טכנולוגיות חדשות, דיגיטליות וירוקות.
יש ליישם מיסוי פרוגרסיבי מתוכנן טוב יותר כדי לטפל באי השוויון הגובר בהכנסה״
במשולב, רפורמות אלה ישנו באופן משמעותי את אופן בו פועלת הכלכלה שלנו. אולם הן לא משנות באופן מהותי את הנרטיב בנוגע לאופן בו כלכלת שוק צריכה לפעול. הן גם לא מייצגות שינוי רדיקלי של המדיניות הכלכלית. באופן קריטי ביותר, הן אינן מתייחסות לאתגר המרכזי שמחייב מענה: ארגון מחדש של הייצור.
לבעיות הליבה הכלכליות שלנו – עוני, אי שוויון, הדרה והיעדר ביטחון – יש שורשים רבים. אך הן משועתקות ומחוזקות מחדש על בסיס יומיומי בתהליך הייצור, כתוצר לוואי מיידי של ההחלטות שחברות עסקיות מקבלות לגבי תעסוקה, השקעה וחדשנות.
משרות טובות ומשרות רעות
בשפת הכלכלנים, ההחלטות הללו קרויות "השפעות חיצוניות" (externalities): יש להן השלכות שגולשות לאנשים אחרים, לפירמות אחרות ולחלקים אחרים של המשק. ההשפעות החיצוניות יכולות להיות חיוביות: חשבו למשל על גלישה של ידע מפעולות מחקר ופיתוח, תופעה מוכרת שיוצרת את הרציונל לזיכויי מס ולסובסידיות ציבוריות אחרות. זיהום סביבתי והשפעת גזי החממה על האקלים הם דוגמאות לגלישה שלילית.
ההשפעות החיצוניות של משרות טובות הן סוג נוסף של "גלישה". "משרות טובות" הן משרות יציבות יחסית, עם שכר טוב מספיק כדי לאפשר רמת חיים סבירה עם ביטחון וחיסכונות מסוימים, ואשר מתקיימות בתנאי עבודה בטוחים ומציעות הזדמנויות להתקדמות בקריירה. עסקים שמייצרים אותן תורמים לחיוניות של קהילותיהם.
החלטות בנוגע למספר העובדים, גובה השכר וכיצד לארגן את העבודה, משפיעות לא רק על שורת הרווח של העסק״
בניגוד לכך, מחסור במשרות טובות נוטה לשאת עימו עלויות חברתיות ופוליטיות גבוהות: משפחות שבורות, שימוש בסמים ופשיעה, וגם ירידה באמון בממשל, במומחים ובמוסדות, קיטוב פוליטי ולאומיות פופוליסטית. מצב זה גם בלתי יעיל מבחינה כלכלית, כיוון שטכנולוגיות המשפרות את הפרודוקטיביות נוטות במצבים כאלה להישאר לכודות במספר מצומצם של חברות עסקיות, ולא לתרום לצמיחת השכר במשק.
החלטות בנוגע למספר העובדים, גובה השכר וכיצד לארגן את העבודה, משפיעות לא רק על שורת הרווח של העסק. כשחברה מחליטה לבצע אוטומציה של קו ייצור או להעביר חלק מהייצור למיקור חוץ במדינה אחרת, הקהילה המקומית סובלת מנזק לטווח ארוך שמנהלי החברה ובעלי מניותיה אינם "מפנימים".
מי קובע מה מייצרים?
ההנחה המשתמעת מאחורי חלק גדול מהחשיבה הנוכחית שלנו, וכן מאחורי המודל המסורתי של מדינת הרווחה, היא שמשרות טובות של מעמד הביניים זמינות לכל אדם בעל המיומנויות המתאימות. מנקודת מבט זו, האסטרטגיה הנאותה לחיזוק הכללה היא כזו שמשלבת הוצאה על השכלה והכשרה, מערכת מיסוי פרוגרסיבית, וביטוח סוציאלי מפני סיכונים פרטניים כמו אבטלה, מחלה ונכות.
אולם חוסר ביטחון כלכלי ואי-שוויון הם בעיות מבניות בכלכלה של ימינו. מגמות מתמשכות בתחומי הטכנולוגיה והגלובליזציה מרוקנות מתוכן את עמוד השדרה של עולם העבודה. התוצאה היא יותר משרות גרועות, שאינן מספקות יציבות, שכר מספיק והתקדמות בקריירה; ודיכוי ארוך טווח של שוק העבודה מחוץ למרכזי המטרופולינים הגדולים.
"סדר היום של עידוד הצמיחה וסדר היום החברתי, הם אותו סדר יום"
טיפול בבעיות אלה דורש אסטרטגיה שונה, העוסקת באופן ישיר ביצירת משרות טובות. חברות עסקיות צריכות לקחת על עצמן את המשימה של התמודדות עם ההשלכות של הגלישות החברתיות והכלכליות של המדיניות שלהן. לשם כך, המגזר היצרני חייב לעמוד בלב האסטרטגיה החדשה.
במילים בוטות יותר, עלינו לשנות את מה שאנחנו מייצרים, את איך שאנו מייצרים, ואת מי שקולם נשמע כשמתקבלות החלטות בדבר מה, ואיך, לייצר. זה מחייב קווי מדיניות חדשים, אבל לא פחות מכך, ארגון מחדש של המדיניות הקיימת.
מדיניות ציבורית פעילה בשוק העבודה, המיועדת להגביר את המיומנויות ואת יכולת התעסוקה, צריכה להתרחב ליצירת שיתוף פעולה עם חברות עסקיות, ועליה להתמקד באופן מפורש ביצירת משרות טובות. מדיניות הממוקדת בתמריצי מס וסבסוד השקעות, צריכה לפנות את מקומה למדיניות של הענקת שירותים עסקיים וכלים מותאמים אישית המיועדים לעודד תעסוקה מירבית.
יד רוחצת יד
יש לתכנן מחדש את מערכות החדשנות הלאומיות, כך שינווטו את ההשקעות בטכנולוגיות חדשות לכיוון ידידותי יותר לתעסוקה. מדיניות למאבק בשינוי האקלים, כגון ה'גרין דיל' האירופי , חייבת להיכרך באופן מפורש עם יצירת מקומות עבודה בקהילות שנשארו מאחור.
סדר כלכלי חדש מחייב מערכת מוצהרת של 'יד רוחצת יד' בין פירמות פרטיות לרשויות ציבוריות. כדי לשגשג, חברות עסקיות זקוקות לכוח עבודה אמין ומיומן, תשתית טובה, מערכת אקולוגית של ספקים ושיתופי פעולה, גישה נוחה לטכנולוגיה ומשטר איתן של חוזים וחוקי קניין. תפקידן של הממשלות בעסקה הוא לספק את הדברים האלה.
צמיחה כלכלית מהירה מחייבת להפיץ טכנולוגיות חדשות והזדמנויות יצרניות בקרב עסקים קטנים ומגזרים נרחבים, במקום להגביל את השימוש לאליטה צרה״
ממשלות, בתורן, צריכות שחברות עסקיות יפנימו את ההשפעות של ההחלטות שלהן בנוגע לעבודה, השקעה וחדשנות, על הקהילה והחברה. חברות חייבות למלא את הצד שלהן בעסקה זו – לא כחלק ממדיניות של אחריות תאגידית, אלא כחלק מתשתית ברורה של רגולציה וממשל.
מעל לכל, אסטרטגיה חדשה חייבת לנטוש את ההפרדה המסורתית בין מדיניות של צמיחה כלכלית למדיניות חברתית. צמיחה כלכלית מהירה מחייבת להפיץ טכנולוגיות חדשות והזדמנויות יצרניות בקרב עסקים קטנים יותר ומגזרים נרחבים יותר של כוח העבודה, במקום להגביל את השימוש בהן לאליטה צרה. סיכויי תעסוקה טובים יותר מפחיתים את חוסר השוויון וחוסר הביטחון הכלכלי בצורה יעילה יותר מאשר חלוקה מחדש פיסקלית בלבד. בפשטות, סדר היום של עידוד הצמיחה וסדר היום החברתי, הם אותו סדר יום.
___________________
דני רודריק, פרופסור לכלכלה פוליטית בינלאומית בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד, הוא מחבר הספר Straight Talk on Trade: Ideas for a Sane World Economy.
סטפני סטנטצ'בה היא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד.
© Project Syndicate, 2020
