ניו יורק – מחאות הענק בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד על ידי שוטר ממשטרת מיניאפוליס התמקדו בגזענות מערכתית ואלימות משטרתית. אך המחאות היו הרבה יותר מהתפרצות נגד גזענות ואלימות.

אלה שיצאו לרחובות ביותר מ-100 ערים בארצות הברית על מנת למחות מייצגים מחאה הרבה יותר רחבה נגד הנשיא, דונלד טראמפ, ונגד מה שהוא מייצג. תת-מעמד גדול ביותר של אזרחים אמריקאים הכורעים תחת חובות גדלים והולכים וללא אפשרות של ניידות חברתית – אפרו-אמריקאים, לטינים, ובשנים האחרונות יותר ויותר לבנים – מורדים כנגד מערכת שבגדה בהם.

הפגנה בהונג קונג בשנת 2019 (צילום: Jimmy Siu / Shutterstock.com)

כמובן שתופעה זו אינה מוגבלת לארצות הברית. בשנת 2019 טלטלו הפגנות ענק את בוליביה, צ'ילה, קולומביה, צרפת, הונג קונג, הודו, אירן, עיראק, לבנון, מלזיה, פקיסטן וכן מדינות אחרות. אף על פי שהמניע לכל אפיזודה כזו היה שונה, כולן שיקפו תרעומת על חוליים כלכליים, שחיתות והיעדר הזדמנויות כלכליות.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אותם גורמים מסבירים גם את התמיכה הגדלה בשנים האחרונות במנהיגים פופוליסטיים וסמכותניים, ברחבי העולם. לאחר המשבר הפיננסי של שנת 2008, ניסו חברות עסקיות רבות להגדיל את רווחיהן על ידי קיצוץ בעלויות – והעלויות הראשונות שקוצצו הן עלויות העבודה. במקום הסכמי עבודה הוגנים הכוללים הטבות סוציאליות, אימצו חברות מודל המבוסס על עבודה במשרה חלקית או על בסיס שעתי, ו"כלכלת חלטורה" או שימוש בעצמאיים וקבלני-משנה במקום עובדים.

המעמד הפגיע הוא המקבילה של ימינו לפרולטריון של קרל מרקס: מעמד של עובדים ללא ביטחון תעסוקתי, מנוכרים ובשלים לרדיקליזציה"

מודל זה יצר את מה שהכלכלן גיא סטנדינג תיאר כ"המעמד הפגיע" – הפרקריאט (precariat) – אנשים ללא ביטחון תעסוקתי. על פי סטנדינג, "מחלוקות פנימיות בתוך הפרקריאט הובילו להצגתם של מהגרים ושל קבוצות פגיעות אחרות כ"רעים", וחלק מן האנשים אשר נכללים במעמד זה חשופים לסכנותיה של קיצוניות פוליטית".

המעמד הפגיע הוא המקבילה של ימינו לפרולטריון של קרל מרקס: מעמד חדש של עובדים ללא ביטחון תעסוקתי, מנוכרים, ובשלים לרדיקליזציה ולפעולה כנגד שלטון ההון (או כפי שקרל מרקס כינה זאת – הבורגנים). כיום, נמצא מעמד בעלי ההון שוב במגמת עלייה בעקבות העובדה שתאגידים הממונפים בחובות מגיבים למשבר הקורונה ממש כפי שהגיבו לאחר המשבר בשנת 2008, במונחי תעסוקה: הם לוקחים כספים מהממשלה שמחלקת הטבות על מנת להציל חברות מפשיטת רגל, ומשיגים את מטרות הרווח שלהם על ידי קיצוץ בהוצאות על עבודה.

ממשלה של העשירים בעבור העשירים

חלק אחד של המעמד הפגיע בארצות הברית, זה שבו אנחנו מתמקדים, מורכב מצעירים לבנים, דתיים ושמרנים, החיים בערים קטנות או באזורים כפריים למחצה ואשר הצביעו לדונלד טראמפ בבחירות של 2016. הם קיוו כי הוא יוכל לעשות משהו לגבי ה"טבח הכלכלי" שהוא תיאר בנאום ההשבעה שלו. אולם, אף על פי שטראמפ ניהל את מסע הבחירות שלו לנשיאות כפופוליסט, הוא מושל כפלוטוקרט – ופועל לטובת העשירים.

הוא הוריד את שיעורי המס לאזרחים העשירים, נקט במדיניות שפגעה בעובדים ובאיגודי העובדים, ניסה לבטל את ה"אובאמה-קייר", חוק הבריאות שנועד להבטיח טיפול רפואי לכלל האמריקאים, והעדיף שוב ושוב קווי מדיניות שפגעו ברבים מן האנשים אשר הצביעו עבורו.

עוד לפני הקורונה כ-80,000 אזרחים אמריקאים מתו מדי שנה ממנת יתר של סמים, ורבים אחרים נפלו קורבן להתאבדות, דיכאון, אלכוהוליזם והשמנת ייתר"

עוד לפני הקורונה, ואפילו לפני שטראמפ נכנס לפוליטיקה, כ-80,000 אזרחים אמריקאים מתו מדי שנה ממנת יתר של סמים, ורבים אחרים נפלו קורבן להתאבדות, דיכאון, אלכוהוליזם, השמנת ייתר, ומחלות אחרות הקשורות באורח חיים. כפי שמוכיחים הכלכלנים אן קייס אנגוס דיטון בספרם "מוות של ייאוש ועתיד הקפיטליזם", הבעיות האלו פוגעות יותר ויותר בעובדים לבנים, בעלי רמת כישורים נמוכה, שסובלים מאבטלה או תת-תעסוקה. בהתאם, שיעורי התמותה בגיל אמצע החיים בקרב ציבורים אלו גדלים והולכים.

התרחבות המעמד הפגיע

אך המעמד הפגיע באמריקה, הפרקריאט, כולל גם עירוניים בוגרי בקולג', המגדירים את עצמם כחילונים-פרוגרסיביים. אותה קבוצה של אנשים אשר תמכו בשנים האחרונות בפוליטיקאים מן השמאל כגון הסנאטורים ברני סנדרס מוורמונט ואליזבת וורן ממסצ'וסטס. אלה הם האנשים אשר יצאו לרחובות על מנת לדרוש לא רק צדק בכל הקשור לגזענות במדינה, אלא גם צדק חברתי והזדמנויות כלכליות (ושני נושאים אלה בהחלט קשורים זה לזה באופן הדוק).

"לא רק צדק בכל הקשור לגזענות במדינה, אלא גם צדק חברתי" הפגנה בוושינגטון די.סי, 2018 (AP Photo/Jose Luis Magana)

עובדה זו לא ממש מפתיעה בהתחשב בכך שאי השוויון במונחים של הכנסה ועושר גדל מזה עשורים. הסיבות לכך הן רבות וכוללות את הגלובליזציה, מדיניות הסחר, ההגירה, האוטומציה, היחלשות העבודה המאורגנת, עלייתם של שווקים שבהם המנצח לוקח הכל (winner-take-all markets) ואפליה על רקע גזעי. מערכת חינוך בה קיימת הפרדה על רקע גזעי וחברתי מחזקת את המיתוס של מריטוקרטיה, שלטון המוכשרים, אך בו בזמן מגבשת את מעמדן של האליטות, אשר ילדיהן מאכלסים את ספסלי הלימוד במוסדות החינוך המובילים, ולאחר מכן מקבלים את המשרות הטובות ביותר (ובדרך כלל גם מתחתנים זה עם זה, ובכך משכפלים את התנאים מהם הם עצמם הרוויחו).

טראמפ וחבריו בוזזים את ארצות הברית מזה עשורים רבים – על מנת להפיק עושר והכנסה מהמעמד הבינוני ומעמד הפועלים"

בינתיים, מגמות אלה יצרו לולאות משוב פוליטי באמצעות פעילות של שתדלנות (Lobbying), מימון קמפיינים של מועמדים למשרות פוליטיות וצורות אחרות של השפעה – מה שהוביל להמשך ביסוס המגמה של צעדי מיסוי ורגולציה שהיטיבו עם העשירים. אין פלא, אם כך, שוורן באפט, המשקיע המיליארדר, צוטט כטוען ששיעור המס השולי שמשלמת המזכירה שלו גבוה מזה שהוא עצמו משלם.

או, כפי שהיטיבה לתאר זאת כותרת סטירית באתר החדשות The Onion: "ביקורת נגד מפגינים שבזזו עסקים מבלי להקים קרן אחזקות פרטית לפני כן". פלוטוקרטים כמו טראמפ וחבריו בוזזים את ארצות הברית מזה עשורים רבים, תוך שימוש במכשירים פיננסיים מתקדמים, בפרצות בחוקי המס ובחוקי פשיטת הרגל וכן בשיטות אחרות – על מנת להפיק עושר והכנסה מהמעמד הבינוני ומעמד הפועלים. בנסיבות אלה, ההתרעמות של פרשני רשת הטלוויזיה Fox News לגבי מקרים בודדים של ביזה בניו יורק ובערים אחרות מביאה את הצביעות המוסרית לרמות חדשות.

מה שטוב לוול סטריט רע לאדם הפשוט

אין זה סוד שמה שטוב לוול סטריט רע לאדם הפשוט, וזו הסיבה שמדדי מניות מרכזיים הגיעו לשיאים חדשים בעוד שהמעמד הבינוני הידרדר לתהומות של ייאוש. במצב שבו 10% מהאנשים מחזיקים ב-84% מכל המניות ו-75% מהאנשים בתחתית החברה האמריקאית אינם מחזיקים במניות כלשהן, שווקי מניות שמתחזקים והולכים אינם עוזרים בשום צורה או אופן לעושרם של שני שלישים מן האמריקאים.

פסל "ילדה ללא מורא" מול הבורסה לניירות ערך בניו יורק, "מה שטוב לוול סטריט רע לאדם הפשוט" (AP Photo/Kevin Hagen)

כפי שמראה הכלכלן תומס פיליפון בספרו The Great Reversal, ריכוז הכוח בידי קבוצה קטנה של תאגידים אמריקאים גדולים גורמת להחמרה של אי השוויון ולדחיקה לשוליים של האזרחים מן השורה. מספר מועט של חדי קרן (סטרט-אפים שערכם עולה על מיליארד דולר או יותר) אשר מנוהלים על ידי אנשים בשנות העשרים שלהם שמזלם שפר עליהם עקב האקזיט שהצליחו לבצע, לא ישנה את העובדה שרמת חוסר הבטחון הכלכלי בחייהם של רוב האמריקאים הצעירים גדלה והולכת, שכן יותר ויותר מהם עובדים במשרות חלטורה, ללא אופק התקדמות.

מאז ומעולם יצג החלום האמריקאי יותר שאיפה מאשר מציאות"

אין ספק שמאז ומעולם יצג החלום האמריקאי יותר שאיפה מאשר מציאות. המוביליות הכלכלית, החברתית והבין-דורית מעולם לא עמדה בציפיות שיצר המיתוס שלפיו האדם בונה את עצמו במו ידיו. אך כיום, לאור הירידה במוביליות החברתית והגידול באי השוויון, הדור הצעיר כועס, ובצדק.

הפרולטריון החדש – הפרקריאט – מורד כעת. אם נעשה פרפרזה לדבריהם של קרל מרקס ופרידריך אנגלס במניפסט הקומוניסטי: "הישמרו, פלוטוקרטים, מפני המהפכה הפרקריאטית. למעמד הפגיע אין מה לאבד בה זולת כבליו, אך יש לו עולם שלם לזכות בו. פרקריאטי כל הארצות, התאחדו!"

_________________________

נוריאל רוביני (Nouriel Roubini), פרופסור לכלכלה ב-Stern School of Business של אוניברסיטת ניו יורק, יושב הראש של Roubini Macro Associates ומארח בערוץ NorielToday.com.

 Project Syndicate, 2020 ©