השימוש בלוויינים מאשר את ממצאי גופי המחקר הטוענים כי תשתיות נפט וגז דולפות פולטות מתאן לאטמוספירה בכמות גדולה, מה שמגביר את ההתחממות הגלובלית. לחברות הנפט והגז עצמן יש אינטרס ברור בחשיפת מיקומי הדליפות וזאת על מנת לסתום אותן, ולמכור יותר גז.
הלווינים חושפים כי תשתיות הגז והנפט פולטות הרבה יותר מתאן ממה שהניחו עד כה. גז המתאן הינו גז חממה עוצמתי פי 84-87 מפחמן דו חמצני לאורך 20 שנה, והוא מהווה כ-95% מהרכב הגז הטבעי במאגרים מסחריים. דליפות ממתקני הפקה וצנרת מזיקות לא רק לכדור הארץ, אלא גם לחברות הגז והנפט עצמן – כל גז שדלף מהווה סחורה ש"ברחה" ולא תימכר הלאה.
על-פי דיווח של סוכנות הידיעות 'רויטרס', בשנה שעברה סוכנות החלל האירופית זיהתה פלומת גז ענקית מעל צנרת "ימל" שמובילה גז מסיביר לאירופה. הגז נפלט בקצב של 93 טונות לשעה, כך שסך הפליטות היומי שקול לפליטות הפחמן דו-חמצני של 15,000 כלי-רכב בארה"ב במשך שנה. הצנרת שייכת לענקית הגז הרוסית 'גזפרום', והיא מתווספת לזיהוי לוויני של דליפה נוספת, בהיקף של 17 טון בשעה "בלבד" שהתגלתה לאחרונה.
הממצאים משקפים את המאמצים המתגברים של חברות לוויינים, מוסדות אקדמיים וגם חברות גז ונפט לאתר פליטות מתאן. התועלת ברורה לכולם – מדובר בפליטות שניתן לאתר ולסתום אותן, כך שהנזק הסביבתי מהתעשיות קטן, והרווח העסקי עולה.
העניין בדליפות מתאן התגבר בשנים האחרונות, ותרומה חשובה לכך תרם הפרסום בכתב העת המדעי NATURE, לפיו בשנים האחרונות מסתבר שבני אדם אחראים ליותר פליטות מתאן ממה שהוערך קודם לכן.
טכנולוגיה שמשנה את התחשיבים
עד כה נהגו גורמי תעשיה וגם רגולטורים לחשב פליטות של גזים ללא מדידות, אלא על בסיס נוסחאות קבועות, שמעריכות את הדליפות כשיעור קבוע מאחוז ההפקה.
כך לדוגמא, בחברת החשמל בישראל מעריכים שסך של 3% מהגז המאוחסן בצורה נוזלית (LNG) באניה המגזזת מול חופי חדרה דולף במסגרת האחסון והליכי הגיזוז שלו. המספר עשוי להשתנות, היות וכעת השימוש באניה הרבה יותר תכוף מאשר בעבר ומשך האחסון מתקצר.
אלא שחלק משמעותי מהפליטות לא נעשה דווקא במקומות ידועים וקלים לבדיקה, אלא גם בפליטות לא מוקדיות לאורך מאות ואלפי קילומטרים של הצנרת. בניו יורק טייימס פרסמו בסוף שנה שעברה תחקיר מיוחד עם מצלמות שמאפשרות להבחין בדליפות ממתקנים שונים שלא נראים בעין רגילה, אך כדי לזהות את הדליפות הגדולות באמת ברמה עולמית צריך להשתמש בכלים מסוג אחר ומה שאי-אפשר לראות בעיניים, אפשר לראות מהחלל.
הנתונים שמספקים לוויינים מגבירים את הלחץ שמפעילים פעילי סביבה ומשקיעים כאחד, לטפל בדליפות, שכעת נעשות יותר אפשריות לאיתור. חברות כמו GHGSAT ו-BLUEFIELD פיתחו טכנולוגיות חלל שמאפשרות זיהוי מדוייק יותר של הדליפות. יותם אריאל, המנכ"ל של בלופילד, טוען כי השימוש בלוויינים מוזיל את פעולת האיתור. לטענתו, חברות גז ונפט יחמיצו 75% מהדליפות על בסיס אמצעי איתור בגובה הקרקע. "8 מיקרו לוויינים יוכלו להספיק לנו בכדי לייצר תמונת מצב עולמית מדי יום", אמר אריאל לעיתונאי מאתר Aerospace America בפברואר האחרון.
בפוסט שכתב אריאל הדגיש כי לדעתו התעשייה מעוניינת בצמצום הדליפות ללא כל דאגה לאטמוספירה, אלא משלוש סיבות עסקיות: למכור יותר גז, לצמצם סיכון לפיצוצים מצנרת דולפת, ולחזק את יכולתם להשיג מימון, בעזרת "גליון נקי" מדליפות, תאונות וסנקציות. ייתכן שמדובר בקרב מאסף, שכן קיימת כבר מגמה של גופים פיננסיים לצמצם חשיפה או להימנע כלל ממימון פרויקטים בתחום הגז והנפט. בינתיים, המדידות מעידות על עליית שכיחות המתאן באטמוספירה מ-1,650 חלקיקים למיליארד בשנת 1984 ל-1,850 חלקיקים למיליארד ב-2018.
לא רק דלקים פוסיליים
סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) מייחסת 30% מהפליטות ממקורות טבעיים כמו אוקיינוסים, 24% מחקלאות, 20% מדלקים פוסיליים, 11% מאתרי פסולת ועוד 15% ממקורות אחרים. הסוכנות מציעה להתמקד דווקא בדלקים, משום ששם מתקיים היחס המוצלח ביותר בין השקעה באיתור ואטימת דליפות לתועלת.
ומה בישראל ?
בישראל עדיין לא התפרסמו מחקרים מקיפים בתחום דליפות המתאן. נתוני מרשם הפליטות לסביבה של המשרד להגנת הסביבה מציינים את מטמנות הפסולת בתור הגורם העיקרי לפליטות מתאן בישראל. ככלל, נתוני המרשם לא מבוססים על מדידות, אלא נעשים בשיטה הישנה – הכפלת כמות החומרים במקדם כלשהו שנקרא "המחשבון". עם זאת, במרשם מציינים את הערכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לפיה הפליטות המדווחות מכסות רק כחמישית מסך פליטות המתאן בישראל, כך שרב הנסתר על הידוע בתחום זה.
לאחרונה, נרשמו בישראל חריגות מרובות מהתקן לנוכחות אוזון. גז זה נחוץ וחיוני בשכבות הגבוהות באטמוספירה, אך רעיל לבני אדם כשהוא נמצא בגובה הריאות. אוזון איננו נפלט, אלא נוצר כמזהם מסדר שני, בין השאר, כתוצאה מתגובה בין מתאן באוויר לקרינת שמש חזקה. במשרד להגנת הסביבה החלו לבחון לעומק את נושא פליטות המתאן, שאינו נחשב לזיהום אוויר בפני עצמו, אך עשוי להשפיע בעקיפין על איכות האוויר לרעה והוא תורם משמעותי לאפקט החממה.
